משה לא נכנס לארץ – אז מדוע הקב"ה נתן לו לראות אותה?
רְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים לב, מט)
כלומר, להיכנס אל ארץ ישראל לא תוכל, אך תזכה לראותה. וכך גם נאמר לעיל בפרשת ואתחנן (דברים ג, כז): "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ".
וכבר הבאנו כמה פעמים את השאלה: במה מועילה למשה "היענות חלקית" זו, שיזכה "לראות" את הארץ? מה התועלת בכך, אם להיכנס לא יזכה?
ובפירוש אברבנאל על דברים לד, ו מחזק המחבר את השאלה עוד יותר על ידי משל – אדם רוצה מאוד לאכול מאכל מסוים, ולאחר הפצרות רבות משיבים לו שלא יזכה לאכול את המאכל, אך יזכה "לראות" אותו; הרי ברור ש"היענות" כזו רק הופכת את המצב לגרוע יותר מבחינתו.
ויתרה מכך, הרי הסיבה העיקרית שבגינה התאווה משה להיכנס לארץ הייתה כדי לקיים את המצוות התלויות בקדושתה, כמבואר בגמרא (סוטה יד ע"א), ולעניין זה, מה יועיל לו שיראה את הארץ?
הרה"ג נבנצל, ב"שיחות לספר במדבר", מסביר זאת כך: קדושת ארץ ישראל היא כזו, שגם בראייתה בלבד מתווספת קדושה לאדם. וזהו שאומר הקב"ה למשה: אמנם לא תזכה לקדושת הארץ על ידי קיום המצוות התלויות בה ועל ידי הילוך ארבע אמות בארץ ישראל וכו', ולהתקדש בדרך זו, אך תזכה לפחות לקדושה שבראיית ארץ ישראל.
