סיפור מגילת אסתר | מאחשוורוש ועד "ונהפוך הוא"
17.10.2026מבואזמן קריאה · 12 דקות
טוען…
טוען תוכן…
מבואיש סיפורים שבהם כבר מן ההתחלה ברור מי הטובים ומי הרעים, מהי הסכנה וכיצד תגיע הישועה. סיפור מגילת אסתר שונה לגמרי. הוא מתחיל במשתה מפואר בארמון המלך, ממשיך בבחירת מלכה חדשה, עובר דרך מזימה נגד המלך וסכסוך בין שר חשוב ליהודי אחד, ומגיע עד לגזירה נוראה המאיימת על קיומו של עם ישראל כולו. רק לקראת הסוף מתברר כיצד כל האירועים, שנראו בתחילה בלתי קשורים זה לזה, השתלבו למהלך אחד שהוביל להצלת היהודים [1].
כדי להבין את חג הפורים, כדאי להכיר את סיפור המגילה בשלמותו, לפי סדר המאורעות, ולהבחין כיצד בכל שלב מתרחש דבר קטן או גדול שיקבל את משמעותו האמיתית רק בהמשך.
סיפור המגילה מתחיל בשושן הבירה, בימי המלך אחשוורוש, ששלט על ממלכה עצומה המשתרעת מהודו ועד כוש, ובה מאה עשרים ושבע מדינות. בשנת שלוש למלכותו עורך אחשוורוש משתה מפואר לשריו ולעבדיו, ובמשך מאה ושמונים יום מציג לפניהם את עושרו ואת תפארת מלכותו. לאחר מכן הוא עורך משתה נוסף, בן שבעה ימים, לכל העם הנמצא בשושן הבירה.
ביום השביעי למשתה, כשלב המלך טוב ביין, הוא מצווה להביא לפניו את ושתי המלכה כשהיא חובשת כתר מלכות, כדי להראות לעמים ולשרים את יופייה. אולם ושתי מסרבת לבוא. המלך מתמלא חמה, ובהתייעצות עם יועציו מחליט להעביר אותה ממעמדה כמלכה [2].
באותו רגע נראה שמדובר באירוע פנימי בארמון המלוכה, תוצאה של כעס המלך וסירובה של ושתי. איש אינו יודע שדווקא הדחתה תפתח את הדרך לכניסתה של אסתר לארמון, ושבעתיד יהיה למעמדה של המלכה החדשה תפקיד מכריע בהצלת עם ישראל.
לאחר זמן, כששוככת חמת המלך, מציעים לו נעריו לאסוף נערות יפות מכל מדינות המלכות ולבחור מתוכן מלכה חדשה. בין הנערות המובאות לארמון נמצאת גם אסתר, נערה יהודייה שגדלה בבית מרדכי בן יאיר, בן שמעי, בן קיש, איש ימיני. אסתר הייתה בת דודו של מרדכי, ולאחר מות אביה ואמה לקח אותה מרדכי אליו וגידל אותה כבת.
אסתר מוצאת חן בעיני כל רואיה, ולבסוף נבחרת למלכה במקום ושתי. אולם דבר אחד נשאר בסוד: אסתר אינה מגלה את עמה ואת מולדתה, כפי שציווה עליה מרדכי. גם לאחר שהיא הופכת למלכה, היא ממשיכה לשמור על הקשר עם מרדכי ולפעול על פי הנחיותיו [3].
במקביל, מרדכי יושב בשער המלך. באחד הימים הוא מגלה שבגתן ותרש, שניים משומרי הסף של המלך, מתכננים לשלוח יד באחשוורוש. מרדכי מוסר את הידיעה לאסתר, והיא מגלה זאת למלך בשמו. לאחר חקירה מתברר שהדבר נכון, והשניים נתלים. המאורע נכתב בספר דברי הימים לפני המלך [4].
לכאורה, בכך הסתיים הסיפור. המלך ניצל, הקושרים נענשו והדבר נרשם בספר הזיכרונות. מרדכי אינו מקבל באותה שעה שכר מיוחד על מעשהו. אולם דווקא הפרט הזה, שנראה שולי בשלב זה, יהפוך בהמשך לאחד הגורמים המרכזיים למפלת המן.
לאחר הדברים האלה מגדל אחשוורוש את המן בן המדתא האגגי ומעניק לו מעמד גבוה מעל כל השרים אשר אתו. כל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן, בהתאם לציווי המלך, אולם מרדכי אינו כורע ואינו משתחווה.
עבדי המלך שואלים את מרדכי מדוע הוא עובר על מצוות המלך. לאחר שהוא אינו נענה לדבריהם, הם מספרים על כך להמן. המן מבחין שמרדכי אינו משתחווה לו ומתמלא כעס. אולם כאשר נודע לו שמרדכי יהודי, הוא מחליט שאין די בפגיעה באדם אחד. המן מבקש להשמיד את כל היהודים הנמצאים בכל מלכות אחשוורוש.
כדי לקבוע את מועד ביצוע הגזירה, מפילים לפני המן פור, כלומר גורל. הגורל נופל על חודש אדר. המן פונה אל המלך ומתאר את היהודים כעם מפוזר ומפורד בין העמים, שדתיו שונות מדתי כל עם, והוא אינו עושה את דתי המלך. בעקבות דבריו מסכים אחשוורוש לתוכנית, מוסר להמן את טבעתו ומאפשר לו להוציא את הגזירה בשם המלך [5].
ביום שלושה עשר בחודש ניסן נשלחות איגרות לכל מדינות המלכות, ובהן הוראה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום שלושה עשר לחודש אדר, ולבוז את שללם.
המגילה מתארת את הרגע הקשה במילים: "וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה". המלך והמן יושבים לשתות, ואילו היהודים עומדים מול גזירה המאיימת על חייהם.
כשמרדכי שומע על הגזירה, הוא קורע את בגדיו, לובש שק ואפר ויוצא בתוך העיר בזעקה גדולה ומרה. בכל מדינה שאליה מגיע דבר המלך מתקיימים אבל גדול, צום, בכי ומספד בקרב היהודים.
אסתר שומעת על מצבו של מרדכי ומנסה לברר מה אירע. מרדכי שולח אליה את נוסח הגזירה ומבקש ממנה להיכנס אל המלך, להתחנן לפניו ולבקש על עמה.
אולם אסתר ניצבת בפני סכנה ממשית. חוק המלכות קובע שכל איש או אישה הנכנסים אל המלך לחצר הפנימית בלי שנקראו אליו דינם מיתה, אלא אם כן יושיט להם המלך את שרביט הזהב. אסתר מוסיפה שכבר שלושים יום לא נקראה לבוא אל המלך.
מרדכי משיב לה בדברים נוקבים. הוא מזהיר אותה שלא תחשוב כי תינצל בבית המלך יותר מכל היהודים, ומוסיף:
"וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".
אסתר מבינה שהגיעה השעה לפעול. היא מבקשת ממרדכי לכנס את כל היהודים הנמצאים בשושן ולצום עליה שלושה ימים, לילה ויום. גם היא ונערותיה יצומו. לאחר מכן תיכנס אל המלך שלא כדת, אף שהדבר עלול לעלות לה בחייה. את החלטתה היא מסיימת במילים: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" [6].
זהו רגע מכריע בסיפור. אסתר, שעד עתה הסתירה את זהותה ופעלה בזהירות, מחליטה לסכן את מעמדה ואת חייה כדי להציל את עמה.
ביום השלישי לובשת אסתר מלכות ועומדת בחצר הפנימית של בית המלך. אחשוורוש רואה אותה, והיא נושאת חן בעיניו. הוא מושיט לה את שרביט הזהב ושואל מה בקשתה, ואף מבטיח לתת לה עד חצי המלכות.
אפשר היה לצפות שאסתר תגלה מיד את הגזירה ותבקש לבטלה. אולם היא נוהגת בדרך אחרת ומזמינה את המלך ואת המן למשתה שהכינה. במהלך המשתה המלך שב ושואל מה בקשתה, ואסתר מבקשת ששניהם יבואו גם למחרת למשתה נוסף.
המן יוצא מן המשתה שמח וטוב לב. הוא מרגיש שמעמדו גבוה מאי פעם, שהרי המלכה עצמה הזמינה רק אותו ואת המלך. אלא שבדרכו הוא רואה את מרדכי בשער המלך, ושוב מרדכי אינו קם ואינו זע מפניו. כל שמחתו של המן הופכת לכעס.
בביתו מתפאר המן בפני אשתו ואוהביו בעושרו, ברוב בניו ובכבוד הרב שהעניק לו המלך. אולם הוא מוסיף שכל אלה אינם שווים לו כל עוד הוא רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך. זרש אשתו ואוהביו מציעים לו להכין עץ גבוה חמישים אמה ולבקש מן המלך לתלות עליו את מרדכי בבוקר. ההצעה מוצאת חן בעיני המן, והוא מכין את העץ [7].
המן הולך לישון כשהוא בטוח שלמחרת ייפטר סוף סוף ממרדכי. הוא אינו יודע שבאותו לילה עומד כל המהלך להתהפך.
המגילה מגיעה לאחת מנקודות המפנה החשובות ביותר שלה במילים הקצרות: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ".
אחשוורוש אינו מצליח להירדם, ומצווה להביא לפניו את ספר הזיכרונות של דברי הימים. כאשר קוראים לפניו בספר, מגיעים דווקא לסיפור שבו גילה מרדכי את מזימתם של בגתן ותרש להציל את חיי המלך. אחשוורוש שואל איזה כבוד וגדולה נעשו למרדכי על כך, ומשרתיו משיבים שלא נעשה עמו דבר.
באותו זמן בדיוק מגיע המן אל החצר החיצונה של בית המלך, כדי לבקש לתלות את מרדכי על העץ שהכין. המלך שואל מי נמצא בחצר, וכשנאמר לו שהמן הגיע הוא מצווה להכניסו.
עוד לפני שהמן מספיק לומר את בקשתו, שואל אותו המלך מה ראוי לעשות לאיש שהמלך חפץ ביקרו. המן בטוח שהמלך מתכוון אליו, ולכן מציע להלביש את האיש בלבוש מלכות, להרכיבו על סוס אשר רכב עליו המלך ולהוליכו ברחוב העיר תוך הכרזה פומבית על הכבוד שהמלך מעניק לו.
ואז מגיעה ההפתעה הגדולה. אחשוורוש מצווה על המן לעשות את כל הדברים הללו דווקא למרדכי היהודי היושב בשער המלך.
המן, שבא לארמון כדי לבקש את מותו של מרדכי, נאלץ להלבישו בבגדי מלכות, להרכיבו על הסוס ולהוביל אותו ברחובות שושן. לאחר מכן חוזר מרדכי לשער המלך, ואילו המן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש [8].
אשתו וחכמיו של המן מבינים שמשהו השתנה. הם אומרים לו שאם מרדכי הוא מזרע היהודים וכבר החל ליפול לפניו, לא יוכל לו, אלא ייפול לפניו. בעוד הם מדברים, מגיעים סריסי המלך וממהרים להביא את המן למשתה השני של אסתר.
במשתה השני שב אחשוורוש ושואל את אסתר מה שאלתה ובקשתה. הפעם אסתר מגלה את הדברים.
היא מבקשת מן המלך להציל את חייה ואת חיי עמה, ומסבירה שנמכרו להשמדה, להריגה ולאבדון. אחשוורוש שואל מי הוא זה שהעז לעשות כן, ואסתר משיבה:
"אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה".
המן נבהל מלפני המלך והמלכה. אחשוורוש קם בחמתו ויוצא אל גינת הביתן. המן נשאר כדי להתחנן על נפשו לפני אסתר, וכאשר המלך חוזר הוא מוצא את המן נופל על המיטה אשר אסתר עליה. הדבר מגביר את כעסו של המלך.
באותה שעה מספר חרבונה, אחד הסריסים, על העץ שהכין המן למרדכי, האיש אשר דיבר טוב על המלך. אחשוורוש מצווה לתלות עליו את המן, וכך נתלה המן על העץ שהכין לאויבו [9].
אולם נפילת המן עדיין אינה מסיימת את הסכנה. הגזירה שיצאה בשם המלך ונחתמה בטבעתו עומדת בתוקפה, והאיגרות כבר נשלחו לכל מדינות הממלכה. אסתר ומרדכי צריכים לפעול גם כדי להציל את היהודים מן האיום שעדיין מרחף עליהם.
אחשוורוש נותן לאסתר את בית המן, ומוסר למרדכי את טבעתו אשר העביר מהמן. אסתר מוסיפה להתחנן לפני המלך להסיר את רעת המן ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים.
אולם המלך מסביר שכתב שנכתב בשם המלך ונחתם בטבעתו אין להשיב. במקום לבטל את האיגרות הראשונות הוא נותן למרדכי ולאסתר רשות לכתוב איגרות חדשות בשם המלך, כפי שייראה להם.
ביום עשרים ושלושה בחודש סיוון נשלחות איגרות חדשות לכל מדינות המלכות. באיגרות אלו ניתן ליהודים רשות להיקהל ולעמוד על נפשם ביום שלושה עשר לחודש אדר, כנגד המבקשים לפגוע בהם.
כעת מתחיל שינוי עצום במצב היהודים. מרדכי יוצא מלפני המלך בלבוש מלכות מפואר, והעיר שושן צהלה ושמחה. בכל מקום שאליו מגיעות האיגרות החדשות שוררות שמחה וששון בקרב היהודים.
המגילה מתארת זאת במילים: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" [10].
ביום שלושה עשר באדר, היום שבו קיוו אויבי היהודים לשלוט בהם, מתהפכת המציאות. היהודים נקהלים בעריהם כדי לעמוד על נפשם, ואויביהם אינם מצליחים לממש את מזימתם. המגילה מתארת את המהפך בביטוי שהפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם פורים:
"וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".
לאחר הישועה שולח מרדכי ספרים לכל היהודים שבמדינות מלכות אחשוורוש, כדי לקבוע את ימי ארבעה עשר וחמישה עשר באדר לימי שמחה לדורות. המגילה מתארת כיצד הימים שהיו אמורים להיות ימי השמדה הפכו לימים שבהם נחו היהודים מאויביהם, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב.
החג נקרא "פורים" על שם הפור שהפיל המן כדי לקבוע את מועד הגזירה. דווקא הגורל שנועד לקבוע את יום השמדת היהודים הפך לסמל של חג ההצלה [13].
מרדכי ואסתר קובעים את ימי הפורים לדורות, ובמרכזם משתה ושמחה, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. חז"ל תיקנו את קריאת המגילה, כדי לפרסם את הנס ולזכור את המאורעות [14].
המגילה מסתיימת בתיאור גדולתו של מרדכי היהודי, שהיה משנה למלך אחשוורוש, גדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.
כך מסתיים הסיפור שהחל במשתה מלכותי, בהדחת ושתי ובבחירת אסתר. כל אחד מן האירועים הללו נעשה חלק מן הדרך שבה התרחשה הישועה.
כאשר קוראים את המגילה מתחילתה ועד סופה, מגלים שהישועה לא החלה ביום שבו נתלה המן, אלא הרבה קודם לכן. היא החלה כבר בהדחת ושתי ובבחירת אסתר למלכה, בהצלת אחשוורוש על ידי מרדכי וברישום המעשה בספר הזיכרונות. בזמן התרחשותם, איש מן המשתתפים לא יכול היה לדעת כיצד כל הפרטים הללו ישתלבו זה בזה.
הדבר בולט במיוחד בלילה שבו נדדה שנת המלך. אילו קיבל מרדכי את שכרו מיד לאחר שגילה את המזימה, לא היה אותו מעשה מזדמן שוב לפני המלך בזמן המכריע. אילו הגיע המן מעט קודם או מאוחר יותר, ייתכן שלא היה נקלע לאותה שיחה. ואילו אסתר הייתה מגלה את בקשתה כבר במשתה הראשון, סדר המאורעות היה שונה. דווקא ההתרחשויות הקטנות, שכל אחת מהן נראית טבעית בפני עצמה, יצרו יחד את המהפך הגדול.
אחד הדברים המיוחדים במגילת אסתר הוא ששם ה' אינו נזכר בה במפורש. אף על פי כן, הסיפור כולו מלמד על ההשגחה האלוקית המלווה את עם ישראל גם בשעה שהיא אינה גלויה לעין. במקום נס המשנה בגלוי את חוקי הטבע, הישועה מתרחשת באמצעות בני אדם, החלטות, עיתויים ומאורעות רגילים לכאורה.
אבל המגילה אינה מלמדת רק להמתין לישועה. מרדכי אינו נשאר אדיש לגזירה, ואסתר אינה מסתפקת במעמדה בארמון. שניהם פועלים באומץ ובאחריות, ואף מוכנים לשלם מחיר אישי כבד כדי להציל את עמם. הם מלמדים שהאמונה בהשגחת הקב"ה אינה פוטרת את האדם מהשתדלות ומעשייה, אלא נותנת לו כוח לפעול גם כשהמציאות נראית קשה ומסוכנת.
זהו עומקו של "ונהפוך הוא". ברגע אחד עשויה המציאות להיראות מאיימת וחסרת תקווה, אבל אין האדם יודע אילו מהלכים כבר מתרחשים מאחורי הקלעים. סיפור פורים מזכיר לנו שגם כאשר איננו מבינים את משמעות האירועים בזמן אמת, אין פירוש הדבר שאין להם משמעות בתוך התמונה הגדולה.
סיפור מגילת אסתר מתרחש בימי אחשוורוש, כאשר המן גזר להשמיד את כל היהודים ביום י"ג באדר. מרדכי ואסתר פעלו להצלת עם ישראל, ובסופו של דבר נתלה המן על העץ שהכין למרדכי, הגזירה סוכלה והיהודים ניצלו מאויביהם.
המאורעות התרחשו בדרך הטבע לכאורה, אולם כאשר מתבוננים בסיפור מתחילתו ועד סופו מתגלה כיצד כל פרט היה חלק מן הדרך שהובילה לישועה. החג נקבע לדורות כדי לזכור את הנס ולהודות עליו, ובמרכזו קריאת המגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים.
[1] מגילת אסתר, פרקים א–י – סיפור המגילה והשתלשלות המאורעות.
[2] אסתר א, א–כב – משתה אחשוורוש והדחת ושתי.
[3] אסתר ב, א–כ – בחירת אסתר למלכה ושמירת סוד מוצאה.
[4] אסתר ב, כא–כג – גילוי מזימת בגתן ותרש ורישום המעשה בספר דברי הימים.
[5] אסתר ג, א–יג – עליית המן לגדולה, העימות עם מרדכי והגזירה על היהודים.
[6] אסתר ד, א–יז – אבל מרדכי, דבריו לאסתר והחלטתה לפעול להצלת היהודים.
[7] אסתר ה, א–יד – כניסת אסתר אל המלך, המשתה הראשון והכנת העץ למרדכי.
[8] אסתר ו, א–יד – נדודי שנת המלך, כבוד מרדכי והשפלת המן.
[9] אסתר ז, א–י – המשתה השני, גילוי מזימת המן ותלייתו.
[10] אסתר ח, א–יז – עליית מרדכי לגדולה ושליחת האיגרות החדשות.
[11] אסתר ט, א–יט – ניצחון היהודים ומנוחתם בימי י"ד וט"ו באדר.
[12] משנה, מגילה א, א; תלמוד בבלי, מגילה ב ע"א; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"ח – זמני קריאת המגילה בערים מוקפות חומה ובשאר המקומות.
[13] אסתר ט, כד–כו – מקור השם "פורים" על שם הפור שהפיל המן.
מכאן נוצר ההבדל בין זמני חגיגת הפורים. ברוב המקומות חוגגים את הפורים ביום י"ד באדר, ואילו בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כגון ירושלים, חוגגים ביום ט"ו באדר. פרטי הדין ומקרים מיוחדים יתבארו בחלק ההלכתי של החג [12].
[14] אסתר ט, כ–לב; תלמוד בבלי, מגילה ז ע"א–ע"ב; רמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה, פרקים א–ב – קביעת ימי הפורים ומצוות החג.