מלאכה שאינה צריכה לגופה
21.9.2026מאמרזמן קריאה · 2 דקות
טוען…
טוען תוכן…
מאמר"מלאכה שאינה צריכה לגופה" היא מצב שבו אדם מתכוון לבצע את המלאכה עצמה, אך אינו עושה אותה למטרה הרגילה של אותה מלאכה [1].
זהו מושג שונה לחלוטין מדבר שאינו מתכוון ומפסיק רישיה.
אדם חופר גומה, אך אינו זקוק לגומה עצמה.
הוא רוצה רק את העפר שיוצא ממנה.
הוא התכוון לחפור — ולכן אין זה דבר שאינו מתכוון.
אבל מטרתו אינה יצירת הגומה עצמה.
זוהי הדוגמה שמביא ילקוט יוסף למלאכה שאינה צריכה לגופה [1].
להלכה, העושה מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור מן התורה אך אסור מדרבנן [1].
גם כאן "פטור" אינו פירושו "מותר".
בפסיק רישיה:
האדם אינו מתכוון למלאכה האסורה.
המלאכה נוצרת בהכרח כתוצאה מפעולה אחרת.
במלאכה שאינה צריכה לגופה:
האדם כן מתכוון לבצע את המלאכה.
אלא שהוא עושה אותה לצורך שונה מן התכלית הרגילה שלה.
ילקוט יוסף מביא שהחובל באדם מתוך נקמה או שחוק, ואינו זקוק לדם היוצא, נידון כמלאכה שאינה צריכה לגופה ולכן איסורו מדרבנן [2].
אין מכאן כמובן שום היתר לחבול בשבת.
הדוגמה נועדה להמחיש כיצד מטרת המלאכה משפיעה על הגדרתה.
אם האדם עושה את המלאכה כדי להשתמש בתוצאה שנוצרה, הדבר יכול להיחשב מלאכה הצריכה לגופה.
ילקוט יוסף מביא לדוגמה חליבה לצורך שימוש בחלב לרפואה: אף שאין מטרתו לשתות את החלב כדרך הרגילה, החלב עצמו נחוץ לו ולכן המלאכה נחשבת צריכה לגופה [3].
במלאכה שאינה צריכה לגופה יכולה להיות תוצאה מועילה וברורה, אלא שאינה התכלית הרגילה של המלאכה.
במקלקל הפעולה היא במהותה פעולת השחתה וקלקול.
המושג מופיע בדיני כיבוי, חפירה, חבלה, הוצאה, צידה ומלאכות נוספות.
לא מספיק לומר:
"אני לא צריך את מה שנעשה."
צריך לברר האם האדם מתכוון למלאכה עצמה ומהי מטרתה ההלכתית.
מתכוון למלאכה עצמה, אך לא לתכלית הרגילה שלה — מלאכה שאינה צריכה לגופה.
להלכה — פטור מן התורה ואסור מדרבנן.
אין להשתמש במושג זה כהיתר לעשות את המלאכה.
[1] ילקוט יוסף, שבת כרך ה עמ' רלט — מלאכה שאינה צריכה לגופה ודוגמת חפירת גומה לצורך עפרה.
[2] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' תרפג; הליכות עולם חלק ד — חובל כשאינו צריך לדם.
[3] ילקוט יוסף, שבת כרך ה — מלאכה הנעשית לצורך שימוש ממשי בתוצאה, כגון חליבה לצורך רפואה.