שאלה של מניע

לעיתים אפשר לשמוע אנשים האומרים: "כוונות – בתפילה", כלומר, מקומן של הכוונות הוא דווקא בתפילה. במקומות אחרים מעשי האדם נמדדים לפי התוצאות, ואילו הכוונות אינן באמת משפיעות. אך האמת היא הפוכה לגמרי!

בפרשת השבוע, ובדברי חז"ל עליה, אפשר לראות כי הכוונה והרצון הם כוחות משמעותיים וחשובים מאוד. אולי אפשר לומר באופן חריף, שכל התוצאות שאנו רואים נובעות מהכוונה הפנימית.

חז"ל אמרו על מחלוקת קורח ומשה (אבות ה, יז):

כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם – סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם; וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? – זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי; וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם? – זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ.

בדברים אלה מסמנים לנו חז"ל כי הבעיה היא בכוונה, בשאיפה וברצון. קורח יוצר מחלוקת שאיננה לשם שמיים; היא לא נועדה לקדש את שמו של הקב"ה בעולם, ולהביא אור וטוב לעם ישראל או לעולם כולו. המחלוקת של קורח מוּנעת מתאוות הכבוד, מקנאה ומעין הרע.

חז"ל אומרים על קורח ש"ליבו לקחו" (במדבר רבה יח, ג). הרצונות הפנימיים, כוונות הלב, הם שגררו אותו לפתח שיטה אידיאולוגית שלמה, לטעון טענות "הגיוניות" ולהקהיל עדה גדולה שתגבה אותו ותתמוך ברעיונותיו.