תשובה ושאלת הידיעה והבחירה

כיצד ייתכן שכשאדם עושה תשובה, החטא שהוא עשה ברצונו הולך ונמחה לחלוטין, ולא עוד אלא שאם אדם חוזר בתשובה מאהבה, אז, כפי שאומר התלמוד (יומא פ"ב), הזדונות נהפכים לזכויות ונחשבים כמצוות?

הדברים מתקשרים לאחד היסודות העמוקים של התורה - שאלת הידיעה והבחירה. מצד אחד, שום דבר לא נעלם מהקב"ה והכל ידוע לפניו. מצד שני, יש לנו בחירה חופשית - היא באמת קיימת ובאמת מוחלטת. הדברים נראים כסתירה, אך הרמב"ם בספריו שמונה פרקים ומשנה תורה כבר פטר אותנו מלנסות לפתור שאלה זו.

הרב קוק זצ"ל מעמיק את הדברים האלה בספרו "אורות התשובה" ואומר שכשם שאנחנו יכולים לקבל את ההשקפה בדבר חוּפשוֹ של האדם, כך עלינו לקבל גם את ההשקפה השוללת את חופשו של האדם - אע"פ שהדברים סותרים את השכל האנושי, הם אינם סותרים אצל הקב"ה. מבחינת האדם, הדברים תלויים במעשיו ובהכרתו: כל עוד האדם חפץ בחטאים ומזדהה אתם, הוא מצרף אותם אליו ולכן החטאים האלה נחשבים כחטאים שלו, מצד בחירתו החופשית. מה שאין כן, בשעה שאדם נפרד ברצונו ובהכרתו מהחטא, אז