"אל תשליכנו לעת זקנה" – מה הקשר לסליחות?
26.8.2026דבר תורהזמן קריאה · 2 דקות
טוען…
טוען תוכן…
לקראת סוף הסליחות נוהגים לומר את נוסח "שמע קולנו", שהוא ליקוט של פסוקים ובקשות ממקומות שונים: "שמע קולנו", "ה' אלוקינו", "חוס ורחם עלינו", "וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו", "השיבנו ה' אליך ונשובה", "חדש ימינו כקדם", ועוד.
בתוך הנוסח אנו אומרים:
"אל תשליכנו מלפניך, ורוח קדשך אל תיקח ממנו. אל תשליכנו לעת זקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו."
מקור הדברים בתהלים עא, ט, שם נאמר בלשון יחיד: "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי."
ולכאורה יש לשאול: מה עניין הבקשה הזאת לסליחות? רוב הקטע עוסק בבקשת סליחה, רחמים, תשובה וקבלת תפילה, ואילו כאן אנו מבקשים שלא נעזבנו בעת זקנה. אמנם זו תפילה חשובה, אך מה הקשר שלה לעבודת התשובה?
רש"י בתהלים מבאר: "לעת זקנה – זקנה בחטאים, כלומר שחטאתי הרבה."
לפי פירוש זה, "זקנה" אינה מתייחסת רק לגיל. אדם יכול להיות צעיר בגופו אך "זקן בחטאים" – לאחר ששקע במשך שנים בהרגלים שליליים, עד שקשה לו להשתנות.
יש אדם ש"צעיר" ברוחו: הוא רוצה להתחדש, להשתפר, לתקן ולעלות. ויש אדם ש"זקן" בנפשו: הוא כבר התרגל לחטאיו, התייאש מהאפשרות להשתנות ואיבד את הכוחות להתחיל מחדש.
וזו בקשתנו בסליחות: "אל תשליכנו לעת זקנה" – גם אם הגענו למצב שבו החטאים וההרגלים השליליים השתרשו בנו, אל תעזבנו. תן לנו כוח להתחדש ולשוב אליך.
הבעל שם טוב, המובא ב"שפתי צדיקים" בסוף פרשת פקודי, מבאר את הפסוק בדרך אחרת.
לפעמים אדם מתעורר בהתלהבות גדולה לעבודת ה', לתורה או לתפילה. אך ההתלהבות אינה מחזיקה מעמד. מיד לאחר ההתעוררות הראשונית הוא חוזר לשגרה, והמצווה נעשית בעיניו "ישנה".
על כך אנו מבקשים: "אל תשליכני לעת זקנה" – אל תיתן לעבודת ה' שלי להפוך לזקנה, שחוקה ונטולת התלהבות.
אלא שיהיו דברי התורה והמצוות תמיד בעינינו כחדשים. שלא נקיים את המצוות רק מכוח ההרגל, אלא שנצליח לשמור על חיות, אהבה והתלהבות בעבודת ה'.
זו בקשה עמוקה מאוד לימים הנוראים: לא רק שנבקש סליחה על מה שעשינו בעבר, אלא שנבקש גם לא לאבד את ההתחדשות.
