האות שמגלה את סודו של חודש אדר – בין קדושה לנפילה

לפעמים שינוי קטן מאוד הופך את משמעותו של דבר מן הקצה אל הקצה. שתי אותיות יכולות להיראות כמעט זהות, ובכל זאת לגלות שני עולמות הפוכים לחלוטין. רעיון מופלא כזה מתגלה בשתי אותיות בלשון הקודש, האות ה' והאות ק', ומתוכן אפשר להבין יסוד עמוק בעבודת חודש אדר.

בספר יצירה מבואר שלכל אחד מחודשי השנה יש אות המיוחדת לו [1]. האות השייכת לחודש ניסן היא ה', ואילו האות השייכת לחודש אדר היא ק'. שתי האותיות הללו דומות בצורתן. בשתיהן יש חלק ימני וחלק שמאלי הנפרד ממנו, אלא שבאות ק' הרגל השמאלית נמשכת כלפי מטה מעבר לגבול האות, ואילו באות ה' היא נעצרת בתוך גבולותיה.

מה משמעות ההבדל הזה? ומה הקשר בינו לבין עבודת האדם?

כדי להעמיק בדברים עלינו להתבונן תחילה בסתירה מעניינת. הזוהר הקדוש קושר את האות ה' לבחינת „אשת חיל”, ואת האות ק' לבחינת „אשת זנונים” [2]. לכאורה, משמע שהאות ק' מסמלת ירידה והתרחקות מן הקדושה. אולם בגמרא במסכת שבת דרשו חז״ל את האות ק' כרמז למילה „קדוש” [3]. כיצד ייתכן שאותה אות עצמה מסמלת מצד אחד קדושה עליונה, ומצד אחר ירידה לטומאה?

התשובה טמונה בהבנת תפקידו של האדם בעולם. הקב״ה ברא עולם שבו האור האלוקי אינו גלוי בכל מקום באותה מידה. על כך נאמר בתהילים: „השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם” [4]. לפי הביאור שמביא הרב מדברי הגר״א [5], אין משמעות הדבר שהארץ נמסרה לאדם כדי שיתקיים בה במנותק מן השמים, אלא להפך. הארץ נמסרה לאדם כדי שיגלה בה את רצון ה', ויהפוך גם את המציאות התחתונה למקום שבו ניכרת הנהגת הקב״ה.

זהו עומק עבודת הקדושה. לא להסתפק בהשגות רוחניות גבוהות, אלא להוריד אותן אל המציאות המעשית. אדם יכול ללמוד על מעלת החסד, להבין את חשיבות הסבלנות ולהתרגש מדברי תורה עמוקים, אבל כל עוד הידיעות הללו נשארות רק במחשבתו, עדיין לא הושלמה עבודתו. התכלית היא שההבנה הרוחנית תשפיע על דיבורו, על מעשיו, על מידותיו ועל יחסו לזולת.

בנקודה זו מתגלה סודה של האות ק'. הרגל היורדת כלפי מטה מסמלת את תנועת ההמשכה, את היכולת לקחת דבר שנמצא למעלה ולהוריד אותו אל מקום נמוך יותר. אלא שתנועה זו יכולה לשמש לשתי מטרות הפוכות. כאשר האדם מושך את ההארה העליונה אל תוך העולם כדי לגלות בו את רצון ה', הרי זו קדושה. אולם כאשר האדם לוקח את הכוחות וההשפעות שקיבל ומשתמש בהם כדי להתרחק מן התכלית שלשמה ניתנו לו, אותה ירידה עצמה הופכת לנפילה.

מעתה מתיישבים דברי הזוהר ודברי הגמרא. אין כאן סתירה בין שתי משמעויותיה של האות ק', אלא גילוי של שתי האפשרויות העומדות לפני האדם. אותה יכולת של המשכת כוחות אל המציאות המעשית יכולה להפוך אותו לאדם קדוש, ויכולה חלילה להוביל אותו בכיוון ההפוך. הכול תלוי בשאלה לאן הוא מכוון את הכוחות שקיבל.

וכאן מוסיף הרב רמז נפלא. ההפרש בגימטרייה בין האות ק', שערכה מאה, לבין האות ה', שערכה חמש, הוא תשעים וחמש. זהו בדיוק ערכה של המילה „המן”. אולם תשעים וחמש הוא גם ערכו של הביטוי „כסא דוד”.

כיצד ייתכן שהמן הרשע וכסא דוד רמוזים באותו מספר?

אלא שזהו בדיוק עומק העניין. שניהם מבטאים את האפשרות להמשיך השפעה אל המציאות התחתונה, אך הכיוון הפוך לחלוטין. דוד המלך מבקש לגלות את מלכות ה' בתוך העולם ולחבר את המציאות הארצית אל מקורה העליון. המן הרשע, לעומתו, מבקש לנתק את העולם מן ההשפעה האלוקית ולהרחיק את ישראל מן הקדושה.

הגימטרייה אינה באה להשוות ביניהם, אלא להדגיש עד כמה אותה יכולת עצמה יכולה לשמש לשתי תכליות מנוגדות.

זהו גם המבחן של חודש אדר. בסיומה של השנה, לאחר חודשים שבהם קיבלנו השפעות רוחניות רבות, עלינו לבדוק לאן המשכנו אותן. האם דברי התורה שלמדנו נשארו רעיונות יפים בלבד, או שהם ירדו אל תוך חיי המעשה? האם ההתעוררות שחווינו בתפילות ובמועדים השפיעה על התנהגותנו, או שחלפה בלי להשאיר רושם?

הקדושה האמיתית אינה נמדדת רק בגובה שהאדם מצליח להגיע אליו, אלא גם בעומק שאליו הוא מצליח להוריד את האור שקיבל.