הלכות אמירה לגוי
24.9.2026הלכהזמן קריאה · 11 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהכל מלאכה שאסור ליהודי לעשות בשבת — אסור לומר לגוי לעשות אותה עבורו, בין אם מדובר באיסור מן התורה ובין אם מדובר באיסור מדרבנן [1].
הדין נכון גם כאשר הגוי עושה את הפעולה בחינם וגם כאשר משלמים לו עליה.
אסור גם לומר לגוי מערב שבת לעשות בשבת מלאכה האסורה עבור היהודי [1].
אסור לומר לגוי במפורש: "תדליק את האור", "תכבה את המזגן", "תפעיל את הפלטה", "תדליק את הגז", "תכתוב לי", "סע להביא לי דבר" וכדומה, אלא אם מדובר במקרה שבו ההלכה התירה אמירה לגוי במפורש, כגון חולה שאין בו סכנה או שבות דשבות במקום מצווה [1].
רמיזה לגוי
במקרים מסוימים מותר לרמוז לגוי בדרך של סיפור דברים ולא בלשון ציווי [2].
לדוגמה: "האור כאן חלש מאוד", "חבל על הגז שמתבזבז", "קשה לראות כאן".
אין לומר רמז שנשמע למעשה כציווי ישיר.
אם יש כבר בחדר אור מסוים, כגון נרות, אך האור אינו מספיק, מותר לומר לגוי בדרך סיפור: "האור כאן לא מספיק", ואם הגוי מבין ומדליק אור נוסף — מותר ליהנות מן התוספת באופן שהיה אפשר לעשותו גם קודם בדוחק [2].
לדוגמה, אם היה אפשר לקרוא בדוחק לאור הנרות, וכעת הגוי הדליק אור חשמלי — מותר להמשיך לקרוא [2].
כאשר אין בחדר שום אור, אין להסתמך על רמיזה לגוי כדי להדליק אור לצורך ישראל, משום שאסור ליהנות ממלאכת הגוי שנעשתה עבורו [3].
כאשר גז דולק ללא צורך ויש הפסד, אסור לומר לגוי במפורש לכבותו במקרה רגיל, אך מותר לומר בדרך סיפור: "חבל על הגז שמתבזבז" [4].
אם הגוי מבין ומכבה — אין זו אמירה מפורשת [4].
גוי שעשה מלאכה מעצמו
גוי שעשה מלאכה בשבת במיוחד לצורך יהודי — אסור ליהודי ליהנות מאותה מלאכה בשבת, גם אם לא ביקש ממנו לעשותה [5].
לדוגמה: גוי הדליק אור במיוחד ליהודי, חימם עבורו מים, בישל עבורו אוכל או הפעיל עבורו מכשיר.
אם הגוי עשה את המלאכה לצורך עצמו — מותר ליהודי ליהנות ממנה, בתנאים המבוארים בהלכה [5].
לדוגמה, גוי שהדליק לעצמו אור בחדר — מותר ליהודי להשתמש באור.
אם הגוי הדליק אור, תנור או מכשיר לצורך חולה שאין בו סכנה — מותר גם לבריאים הנמצאים שם ליהנות מן הפעולה [6].
חולה שאין בו סכנה
חולה שאין בו סכנה שנפל למשכב או שחלה כל גופו — מותר לומר לגוי לעשות עבורו גם מלאכה האסורה מן התורה [7].
לדוגמה: להדליק חימום, להפעיל מזגן, לבשל או לאפות עבורו, לנסוע להביא תרופה, להכין משקה חם [7].
היתר זה אינו נאמר באדם שיש לו כאב קל או אי־נוחות בלבד.
צריך להיות חולה שנפל למשכב או שמחמת המיחוש חלה כל גופו [7].
מותר לומר לגוי להפעיל תנור חימום לצורך חולה שאין בו סכנה, גם כאשר מזג האוויר אינו קר מאוד [8].
מותר לומר לגוי להדליק מזגן לצורך חולה שאין בו סכנה כאשר החום מצער אותו [8].
מותר לומר לגוי לנסוע ברכב כדי להביא תרופה שחולה שאין בו סכנה זקוק לה בשבת [7].
אם אין צורך בתרופה בשבת עצמה — אין לומר לגוי לנסוע להביאה רק כדי שתהיה מוכנה לאחר שבת [7].
קור גדול
בימים של קור גדול מאוד מותר לומר לגוי להדליק תנור חימום אפילו לצורך אדם בריא, משום ש"הכל חולים אצל הקור" [8].
אין להשתמש בהיתר זה בכל יום קר רגיל.
צריך להיות קור משמעותי שמצער בצורה ממשית [8].
אם הגוי הפעיל תנור לצורך חולה או במקרה של קור גדול שבו הדבר הותר — מותר גם לבריאים בבית ליהנות מן החימום [6].
חום כבד
ילקוט יוסף פוסק שמי שסובל מחום רב רשאי לומר לגוי להדליק מזגן עבורו בשבת [8].
היתר זה רחב יותר מדין חימום בקור, בגלל צער החום והעובדה שהפעלת מזגן נידונה כאיסור דרבנן במצבים המתאימים לפי פסקו [8].
מקרר
אם שכחו להסיר או לבטל את מנורת המקרר, ואי אפשר להגיע למאכלי השבת בלי שהאור יידלק — מותר לומר לגוי להביא מאכל מן המקרר [9].
אין אומרים לו "תדליק את הנורה", אלא מבקשים את המאכל.
פתיחת הדלת והדלקת הנורה נעשות כתוצאה נלווית לפעולתו [9].
ההיתר נאמר גם כאשר ברור שהמנורה תידלק ברגע שהגוי יפתח את הדלת [9].
אם טלית, ספר או מאכלי שבת נשארו ברכב, ופתיחת הדלת תדליק מנורה — מותר לומר לגוי להביא את החפץ הנמצא ברכב [9].
פסיק רישיה על ידי גוי
מותר לומר לגוי לעשות פעולה מותרת, אף אם ידוע שכתוצאה הכרחית ממנה תיעשה מלאכה אחרת, כאשר אין כוונת הגוי לפעולה האסורה [10].
לדוגמה: לומר לגוי להשתמש במים חמים מדוד חשמלי, אף שפתיחת הברז גורמת לכניסת מים קרים ולהתחממותם בדוד [10].
כאשר היהודי מבקש מן הגוי פעולה מותרת, והמלאכה האסורה נעשית רק כתוצאה הכרחית ולא כמטרת הפעולה — יש מקום להקל לפי התנאים המבוארים בילקוט יוסף [10].
במקום מצווה
מותר לומר לגוי לעשות מלאכה שאסורה מדרבנן כאשר הדבר נעשה לצורך מצווה [11].
זהו הדין הידוע בשם שבות דשבות במקום מצווה.
במצווה של יחיד אין לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה מן התורה רק בגלל שמדובר במצווה [11].
לדוגמה, אין לומר לגוי להדליק אש כדי לחמם תבשיל רק כדי לקיים עונג שבת.
במקום מצווה של רבים וצורך גדול מאוד מצאנו היתר רחב יותר [11].
לדוגמה, אם כבה החשמל בבית הכנסת וכל הציבור אינו יכול להתפלל מתוך הסידור, ילקוט יוסף מתיר לומר לגוי להדליק את האור לצורך הציבור [11].
היכן שאפשר, עדיף שהגוי יאמר לגוי אחר לעשות את הפעולה [11].
אם כבה החשמל בישיבה או בבית מדרש ואי אפשר ללמוד כלל, ניתן להקל במקום צורך גדול לומר לגוי להדליק את החשמל [11].
עונג שבת אינו מתיר הכול
אם נכבה הגז במסעדה או בבית והתבשיל התקרר, אין לומר לגוי להדליק אש כדי לחמם אותו רק משום עונג שבת [11].
גם אם יש אורחים רבים — אין היתר רגיל לומר לגוי לעשות מלאכת הבערה מן התורה בשביל חימום המאכל [11].
הפסד ממון
כאשר יש סחורה בחוץ ועלולה להינזק מגשם או שמש — מותר לקרוא לגוי באופן שהוא יבין מעצמו שיש צורך להצילה, בלי לומר לו בפירוש לעשות מלאכה אסורה [4].
מותר לומר בלשון כללית: "כל המציל אינו מפסיד" [4].
אין לומר לאדם מסוים: "אם תציל — לא תפסיד", משום שזה כבר נראה כשליחות ישירה [4].
במקום הפסד ממון גדול יש מקרים שבהם ילקוט יוסף מקל יותר באמירה לגוי [4].
לדוגמה, סחורה העלולה להיהרס לגמרי והפעולה המבוקשת מן הגוי היא מדרבנן — ניתן להקל יותר.
כאשר הגז דולק ואין בו צורך, הפסד רגיל אינו מתיר לומר לגוי במפורש לכבותו [4].
מותר לרמוז בדרך סיפור: "חבל על הגז שמתבזבז" [4].
במקום הפסד גדול יש מקום להקל אף באמירה מפורשת [4].
כיבוי לצורך הצלת תבשיל
כאשר תבשיל נמצא על אש ויש חשש שיישרף ויתבטל עונג שבת, ילקוט יוסף מביא היתר לומר לגוי להנמיך את האש [4].
אין להסיק מכך היתר כללי לומר לגוי לכבות כל אש.
ההיתר נאמר במקום שבו מטרת הפעולה היא להציל את התבשיל ולהשאירו ראוי לאכילה.
מטרייה
אדם ההולך במקום שיש בו עירוב ויורד עליו גשם חזק, ויש לו צער, מותר לומר לגוי לפתוח מטרייה ולשאת אותה מעליו [12].
המחמיר תבוא עליו ברכה [12].
משקפיים
אם עדשה יצאה ממסגרת המשקפיים, במקום צורך גדול מותר לומר לגוי להחזיר אותה למסגרת [12].
בפרט כאשר הדבר נצרך לצורך לימוד תורה [12].
אם אפשר, טוב יותר לומר לגוי שיאמר לגוי אחר לעשות זאת [12].
יתושים
מותר לומר לגוי להרוג יתושים המפריעים לחולה שאין בו סכנה [7].
גם אדם בריא הסובל מאוד מן היתושים יכול לומר לגוי להרוג אותם [7].
אין ללמוד מכאן היתר במקרה של הפרעה קלה בלבד.
ילד קטן
בעניינים רבים קטן נחשב כחולה שאין בו סכנה [13].
לכן כאשר ילד זקוק לדבר ממשי לצורך בריאותו, חימומו או מזונו, ניתן לומר לגוי לעשות עבורו מלאכה לפי דיני חולה שאין בו סכנה [13].
יולדת
יולדת מהיום השמיני ועד סוף שלושים יום מהלידה נחשבת כחולה שאין בו סכנה [7].
אם היא אומרת שהיא זקוקה לדבר מסוים — מותר לומר לגוי לעשות עבורה גם מלאכה האסורה מן התורה [7].
דיני הימים הראשונים שלאחר הלידה שייכים לדיני פיקוח נפש ויבוארו בפרק המתאים.
הנאה ממלאכת גוי
אם גוי עשה מלאכה בשבת במיוחד לצורך יהודי — אסור ליהודי ליהנות ממנה בשבת [5].
גם אם היהודי לא ביקש ממנו לעשות זאת.
אם הגוי הדליק אור בחדר במיוחד עבור יהודי — אסור לקרוא או לעשות פעולה שנעשית אפשרית רק בזכות האור החדש [14].
אם כבר היה אור מסוים בחדר, והגוי רק הוסיף תאורה — מותר להשתמש באור החדש לדברים שהיה אפשר לעשות גם קודם, אפילו בדוחק [14].
אם הגוי הדליק אור לצורך עצמו — מותר ליהודי ליהנות ממנו [5].
אם הגוי הדליק אור או חימום לצורך חולה שאין בו סכנה — מותר גם לשאר בני הבית ליהנות מהם [6].
אמירה לגוי בערב שבת
אסור לומר לגוי ביום שישי: "מחר בשבת תדליק עבורי את האור", "תבשל לי", "תסע עבורי", כאשר מדובר במלאכה האסורה בשבת [1].
עצם העובדה שהאמירה הייתה לפני כניסת השבת אינה מתירה את המלאכה.
דיני גוי העובד בקבלנות שונים מדיני גוי שעובד כשכיר או בשליחות ישירה, ויבוארו בנפרד אם נרצה להרחיב את דיני העסקת גוי בשבת.
טעויות שכיחות באמירה לגוי
אסור במקרה רגיל [1].
כאשר יש כבר אור מסוים וניתן להשתמש בו בדוחק — מותר לרמוז בדרך סיפור, ואם הגוי מוסיף אור מותר להשתמש בתוספת לפי התנאים שנתבארו [2].
מותר לומר לגוי להביא מאכל מן המקרר [9].
מותר לומר לגוי להדליק [8].
אם מדובר בקור גדול — מותר לומר לגוי להפעיל חימום גם לצורך בריא [8].
מותר לומר לגוי להפעיל מזגן לפי פסק ילקוט יוסף [8].
אין לומר לגוי להדליק גז כדי לחממו רק משום עונג שבת [11].
מותר לרמוז: "חבל על הגז שמתבזבז" [4].
אסור ליהנות מן האור החדש [5].
מותר ליהנות [5].
מותר גם לבריאים ליהנות [6].
למעשה
אסור לומר לגוי לעשות עבור יהודי מלאכה שאסורה בשבת.
הדין נכון גם אם אומרים לו זאת מערב שבת.
רמיזה בדרך סיפור מותרת במקרים מסוימים, אך היא אינה הופכת כל מלאכה למותרת.
אם גוי עשה מלאכה במיוחד לצורך ישראל — אסור ליהנות ממנה בשבת.
אם עשה אותה לצורך עצמו — מותר ליהודי ליהנות ממנה.
לחולה שאין בו סכנה מותר לומר לגוי לעשות גם מלאכה האסורה מן התורה.
בקור גדול מותר לומר לגוי להפעיל חימום גם לצורך אדם בריא.
מי שסובל מחום רב רשאי לומר לגוי להפעיל מזגן לפי פסיקת ילקוט יוסף.
אם שכחו לבטל את מנורת המקרר — מותר לומר לגוי להביא מאכל מן המקרר.
במקום מצווה מותר לומר לגוי לעשות מלאכה דרבנן.
במקום מצווה של רבים וצורך גדול יש מצבים שבהם ניתן להקל אף במלאכה חמורה יותר.
עונג שבת לבדו אינו מתיר לומר לגוי להדליק אש כדי לחמם אוכל.
במקום הפסד ממון מותר במקרים מסוימים לרמוז לגוי, ובמקום הפסד גדול יש היתרים נוספים.
[1] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' רכז ואילך, סימן שז — עצם איסור אמירה לגוי, גם במלאכה דאורייתא וגם בדרבנן, וגם באמירה מערב שבת.
[2] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' רלח — רמיזה בדרך סיפור כאשר כבר יש אור מסוים בחדר.
[3] ילקוט יוסף, סימן רעו; שבת כרך א עמ' שכח — גוי שהדליק אור במיוחד לצורך ישראל ואיסור ההנאה מן האור.
[4] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' רס–רסב — רמיזה במקום הפסד, "כל המציל אינו מפסיד", גז שמתבזבז והנמכת אש להצלת תבשיל.
[5] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' מח; שבת כרך ב עמ' רצג — איסור הנאה ממלאכת גוי שנעשתה לצורך ישראל, והיתר כשהגוי עושה לצורך עצמו.
[6] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קד — גוי שהדליק חימום או אור לצורך חולה והיתר ההנאה גם לבריאים.
[7] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' רפט–רצב; שבת כרך ד עמ' קא ואילך — אמירה לגוי לצורך חולה שאין בו סכנה, בישול, חימום, תרופה, נסיעה ויתושים.
[8] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קג–קד — הדלקת חימום בקור גדול, חימום לחולה והפעלת מזגן בחום.
[9] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' רנו; שו"ת יביע אומר חלק י אורח חיים סימן כח — מקרר שהמנורה לא נותקה ורכב שפתיחתו מדליקה אור.
[10] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' רנה — אמירה לגוי בפסיק רישיה, כגון שימוש במים חמים הגורם לכניסת מים קרים לדוד.
[11] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' רעט–רפח; הליכות עולם חלק ג — שבות דשבות במקום מצווה, בית הכנסת, ישיבה וחוט עירוב.
[12] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' ערב ואילך — מטרייה במקום צער ותיקון משקפיים על ידי גוי במקום צורך.
[13] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' ק — קטן בכלל חולה שאין בו סכנה לעניינים מסוימים.
[14] ילקוט יוסף, סימן רעו וסימן שכה — הנאה מתוספת אור לעומת אור חדש שהודלק לצורך ישראל.