הלכות הוצאה וטלטול
25.9.2026הלכהזמן קריאה · 11 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהאסור להוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים, להכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, או לטלטל חפץ ארבע אמות ברשות הרבים [1].
לכן במקום שאין עירוב תקף אסור לצאת עם חפץ ביד, בכיס או בתיק, אפילו אם החפץ קטן מאוד [1].
לדוגמה: מפתח, טישו, סידור, תרופה, סוכרייה, טלפון, מטבע, מסמך, צעצוע.
בהלכות שבת יש ארבע רשויות עיקריות: רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור [2].
רשות היחיד היא בדרך כלל מקום המוקף מחיצות כדין, ואילו רשות הרבים כוללת רחובות ושווקים העונים לתנאים ההלכתיים של רשות הרבים [2].
בפועל, שאלת מעמדו של רחוב מסוים מורכבת ותלויה בתנאים הלכתיים רבים, ולכן השאלה המעשית ברוב המקומות היא האם קיים עירוב כשר שאפשר לסמוך עליו.
עירוב
במקום שיש עירוב כשר, רבים סומכים עליו ומטלטלים חפצים בשבת [3].
ילקוט יוסף מביא שלדעת הרבה מן האחרונים יש מקום לסמוך על העירוב, ואף כתבו גאוני ירושלים שבזמננו יש מקומות רבים שאין בהם דין רשות הרבים מן התורה [3].
יש הנוהגים שלא לסמוך על העירוב גם כאשר קיים עירוב כשר, ותבוא עליהם ברכה [3].
מי שנוהג כך נכון שיכין מראש את כל מה שיצטרך מחוץ לבית, כגון טלית, סידור, טישו ומפתחות.
מי שנוהג בקביעות שלא לטלטל על סמך העירוב ונוצר לו צורך חד־פעמי לסמוך עליו — אינו צריך התרת נדרים כל עוד אין בכוונתו לבטל את מנהגו הקבוע [4].
בדיקת הכיסים
מצווה למשמש בכיסי הבגדים לפני שבת כדי לוודא שאין בהם חפצים שאסור לצאת איתם [5].
לדוגמה: כסף, מפתחות, טישו, עט, טלפון, קבלה, כרטיס, תרופה.
בדיקה פשוטה זו מונעת מקרים רבים של הוצאה בשבת.
מה נחשב דרך לבישה?
כל דבר שנלבש בדרך רגילה נחשב לבוש ולא משא [6].
לכן מותר לצאת במקום שאין עירוב עם חולצה, מכנסיים, מעיל, כיפה, מגבעת, גרביים ונעליים כאשר לובשים אותם כדרך לבישה [6].
מותר לצאת גם כאשר לובשים שני בגדים זה על זה, אפילו אם אחד מהם מיועד בסופו של דבר לאדם אחר [6].
מותר להתעטף בטלית ולצאת בה לרשות הרבים גם במקום שאין עירוב [7].
מותר לעשות זאת גם כאשר הטלית נמצאת מתחת למעיל [7].
תכשיטים
נהגו הנשים להקל לצאת בשבת בתכשיטים הנלבשים כדרך קישוט, כגון טבעת, צמיד, שרשרת, עגילים, סיכה ושעון [8].
ההיתר הוא כאשר התכשיט נלבש כדרכו, ולא כאשר נושאים אותו ביד או בכיס [8].
טבעת, שרשרת או צמיד שאינם נלבשים אלא מוחזקים ביד — נחשבים משא ואסור לשאתם במקום שאין עירוב.
משקפיים
אדם שרגיל ללכת עם משקפי ראייה רשאי לצאת איתם גם במקום שאין עירוב, משום שהם דרך לבישה ומשמשים אותו באופן קבוע [9].
מי שאינו רגיל ללכת ברחוב עם משקפי הקריאה שלו אלא משתמש בהם רק לקריאה ומכניס אותם לכיס לאחר מכן — אין לצאת בהם במקום שאין עירוב, מחשש שיסיר אותם ויישא אותם ביד או בכיס [9].
מותר לצאת עם עדשות מגע שבעיניים כאשר האדם רגיל בהן ואינו מוציא אותן בדרך [9].
משקפי שמש שהם גם משקפי ראייה מותרים כדין משקפי ראייה רגילים [9].
מפתח
אין לשאת מפתח בית ביד או בכיס במקום שאין עירוב [10].
לפי פסיקת ילקוט יוסף אין לסמוך לכתחילה גם על חיבור המפתח לחגורה, אפילו כאשר הוא משמש כחלק מסגירת החגורה [10].
אין לצאת עם מפתח התלוי על שרשרת בצוואר כאשר המטרה היא לשאת את המפתח ולא להשתמש בשרשרת כתכשיט רגיל [10].
במקום שיש עירוב כשר מותר לשאת מפתח כרגיל למי שסומך על העירוב.
טישו וממחטות
אסור לשאת טישו או ממחטה בכיס במקום שאין עירוב [11].
לכן נכון לדאוג שיהיו מטפחות נייר בבית הכנסת או במקום שאליו הולכים [11].
מטפחת שתפורה לבגד מערב שבת או מחוברת אליו בדרך הנחשבת חלק מן הבגד עשויה להיות מותרת לפי התנאים שנתבארו בפוסקים [11].
סידור וחומש
גם חפץ של מצווה אינו מותר בהוצאה רק מפני שהוא נצרך למצווה.
לכן אין לשאת סידור, חומש או ספר תורה ביד במקום שאין עירוב.
נכון להניח את הסידור, החומש והטלית בבית הכנסת מערב שבת אם יודעים שאין אפשרות לטלטל בדרך [12].
במקום שאינו רשות הרבים גמורה, כאשר העירוב נקרע באקראי ואין גוי מצוי, יש הנוהגים להקל שקטן יביא סידור, חומש או טלית לצורך מצווה, ואין למחות בידם [12].
לכתחילה אין לבנות על היתר זה ויש להכין הכול מראש [12].
עגלת תינוק
אסור לדחוף עגלת תינוק במקום שאין עירוב, גם אם הילד שבתוכה יודע ללכת בעצמו [13].
אין היתר בכך ששני אנשים דוחפים את העגלה יחד [13].
במקום שיש עירוב כשר מותר לדחוף עגלת תינוק למי שסומך על העירוב [13].
מותר לנסוע גם בדרך עפר או חול, להפנות את העגלה לצדדים ולהשתמש גם בעגלת תאומים כבדה [13].
ילקוט יוסף כותב שגם מי שנוהג בדרך כלל שלא לסמוך על העירוב יכול במקום צורך להקל יותר בעגלת תינוק כאשר הילד כבר יכול ללכת בעצמו, אף שטוב להחמיר כאשר אפשר [13].
נשיאת ילד
אסור לשאת ילד בידיים במקום שאין עירוב ולהעבירו מרשות לרשות או ארבע אמות ברשות הרבים או בכרמלית [13].
העובדה שהילד יכול ללכת בעצמו אינה הופכת את הנשיאה למותרת.
ילד חולה שיכול ללכת אך ההליכה קשה עליו — מותר לשאתו במקום שאין עירוב לפי התנאים שהובאו בילקוט יוסף [14].
יש לוודא שאין על הילד או בכיסיו חפצים מיותרים [14].
כאשר קיים חשש סכנה — נושאים את הילד וכל דבר הנדרש לטיפולו ללא היסוס.
תרופות
חולה שאין בו סכנה הזקוק לתרופה ואין אפשרות להביאה בדרך מותרת — מותר לומר לגוי להביא אותה גם דרך מקום שאין בו עירוב [15].
אם אין גוי והחולה זקוק לתרופה, ילקוט יוסף מתיר במצב המתאים ליהודי להביאה בשינוי, כגון תחת הכובע, תוך הליכה רצופה בלי לעצור בדרך [15].
היתר זה שייך לצורך רפואי ממשי ואינו היתר כללי לשאת חפצים בשינוי.
כאשר התרופה נדרשת במקום של ספק סכנה — מביאים אותה בכל דרך הנדרשת.
אוכל בפה
במקום שאין עירוב אין לצאת לרשות הרבים כאשר יש בפה מאכל או מסטיק [16].
אף שהחפץ נמצא בתוך הפה, הוא נחשב לעניין זה כנישא עם האדם [16].
במקום שיש עירוב אפשר להקל [16].
כלב נחייה
עיוור הרגיל ללכת עם כלב נחייה רשאי לצאת איתו בשבת ולאחוז ברצועה הקשורה לכלב [17].
עם זאת, מקל הליכה הנישא ביד במקום שאין עירוב דורש דין נפרד, ובילקוט יוסף החמיר בו כאשר אין עירוב [17].
חפץ שנשכח בכיס
אם גילה בתוך הבית שיש חפץ בכיסו — יוציא אותו מן הכיס לפני שיוצא.
מי ששכח ויצא במקום שאין עירוב עם חפץ בכיסו — אינו ממשיך ללכת כרגיל כאילו אין בעיה [18].
אם יש איתו גוי, עדיף לתת את החפץ לגוי; אם אין גוי ויש קטן, יש אופנים שבהם נותנים לקטן; ואם אין אפשרות אחרת, הולך פחות מארבע אמות בכל פעם, עוצר, ושוב ממשיך פחות מארבע אמות [18].
גם כאשר החפץ נשאר בכיס ולא ביד, אותם כללים חלים [18].
מי שיצא בלי עירוב וכיפה נמצאת בכיסו — אין לו להוציא אותה מיד ולחבוש אותה, משום שהוצאתה ולבישתה עלולות להיחשב כהנחה חדשה [19].
יש לפעול לפי דיני חפץ שנמצא בכיס שכבר יצא איתו [19].
פחות מארבע אמות
טלטול פחות מארבע אמות בכל פעם אינו היתר מתוכנן לטיול רגיל עם חפצים בשבת.
הוא פתרון למצבי תקלה מסוימים בלבד, כגון אדם שקידש עליו היום כשהוא כבר נמצא בדרך עם חפץ [18].
לכן אין לצאת מן הבית מראש עם חפץ ולומר: "אלך פחות מארבע אמות בכל פעם."
תיק ותיק יד
אסור לצאת עם תיק, שקית, תיק יד, תרמיל או כל כלי נשיאה אחר כאשר אין עירוב.
גם אם התיק עצמו ריק — הוא חפץ שנושאים אותו.
למי שסומך על העירוב מותר לשאת תיק, אך יש לזכור שייתכנו בו חפצי מוקצה שאינם מותרים בטלטול גם בתוך העירוב.
כסף וטלפון
מעבר לכך שהם מוקצה, אסור להוציא כסף או טלפון במקום שאין עירוב משום מלאכת הוצאה.
גם במקום שיש עירוב אסור לטלטלם בדרך רגילה משום מוקצה.
העירוב מתיר רק את בעיית ההוצאה מרשות לרשות ואינו מתיר מוקצה, חשמל או איסורים אחרים.
בית משותף
גם בתוך בניין משותף, חצר או מתחם שיש בו כמה דיירים, ייתכנו דיני עירוב חצרות מלבד העירוב העירוני.
לכן אין להניח שכל מקום מוקף קירות מותר אוטומטית בטלטול.
בבנייני מגורים שבהם מסודר העירוב המקומי כחלק ממערכת העירוב העירונית בדרך המקובלת, נוהגים לסמוך עליו לפי הוראת הרבנות המקומית.
עירוב שנקרע באמצע שבת
אם נודע במהלך שבת שהעירוב נקרע — אין להמשיך לטלטל חפצים ברחוב על סמך מה שהיה מותר קודם [20].
מכאן ולהבא יש לנהוג כאילו אין עירוב.
במצבים מסוימים של צורך מצווה יש היתרים מיוחדים על ידי גוי או קטן, כפי שנתבאר, אך אין להתיר טלטול רגיל [12][20].
טעויות שכיחות בהוצאה
אסור [11].
מותר [7].
אסור במקום שאין עירוב.
אסור במקום שאין עירוב [12].
אסור [10].
לפי ילקוט יוסף אין להקל בזה לכתחילה במקום שאין עירוב [10].
מותר [8].
אסור במקום שאין עירוב.
אסור [13].
מותר למי שסומך על העירוב [13].
אסור במקרה רגיל [13].
מותר למי שרגיל בהם [9].
אסור במקום שאין עירוב [16].
עדיין אסור משום מוקצה.
אין להמשיך כרגיל; יש לפעול לפי סדר הפתרונות שנתבאר [18].
למעשה
במקום שאין עירוב אסור לשאת חפץ ביד, בכיס או בתיק ולהוציאו מרשות לרשות או להעבירו ארבע אמות ברשות הרבים.
במקום שיש עירוב כשר רבים סומכים עליו, ויש הנוהגים להחמיר שלא לטלטל כלל.
מצווה לבדוק את הכיסים לפני שבת.
דברים הנלבשים בדרך לבישה רגילה אינם נחשבים משא.
מותר לצאת כשהטלית לבושה, אך אין לשאת אותה ביד במקום שאין עירוב.
מותר לנשים לצאת בתכשיטים הנלבשים בדרך רגילה.
אין לשאת מפתח, טישו, סידור, תרופה או חפץ אחר במקום שאין עירוב, אלא במקום שבו קיים היתר מיוחד.
אסור לדחוף עגלת תינוק במקום שאין עירוב; במקום שיש עירוב כשר מותר למי שסומך עליו.
גם נשיאת ילד ביד אסורה במקום שאין עירוב במקרה רגיל.
תרופה הנדרשת לחולה עשויה להיות מותרת בהבאה בדרכים מיוחדות לפי צורך החולה.
אם גילה אדם חפץ בכיסו לאחר שכבר יצא למקום שאין עירוב — אין להמשיך לשאת אותו כרגיל, ויש לפעול לפי סדר ההיתרים שנתבאר.
עירוב מתיר את איסור ההוצאה בלבד; הוא אינו מתיר מוקצה, חשמל או איסורים אחרים.
[1] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' טו–יח, סימן שא — איסור הוצאה מרשות לרשות וטלטול ארבע אמות ברשות הרבים.
[2] ילקוט יוסף, שבת כרך ה, סימן שמה — ארבע רשויות בשבת והגדרת רשות היחיד ורשות הרבים.
[3] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' טו–יח — העירוב בזמן הזה ומנהג המחמירים שלא לסמוך עליו.
[4] ילקוט יוסף, שבת כרך ה עמ' קעב — הנוהג שלא לסמוך על העירוב ונצרך לסמוך עליו באופן חד־פעמי אינו צריך התרה.
[5] ילקוט יוסף, שבת כרך א עמ' צ — מצווה למשמש בכיסים בערב שבת.
[6] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' כ — הוצאה בדרך לבישה ולבישת שני בגדים זה על זה.
[7] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' נז — יציאה כשהוא מעוטף בטלית, גם מתחת למעיל.
[8] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' צח, סימן שג — יציאה בתכשיטים בדרך לבישה.
[9] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' לח — משקפי ראייה, משקפי קריאה, עדשות מגע ומשקפי שמש אופטיים.
[10] ילקוט יוסף, שבת כרך ב, סימן שא — מפתח בית, חגורה ושרשרת.
[11] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' מז — מטפחת נייר ומטפחת המחוברת לבגד.
[12] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' יט; שבת כרך ה עמ' קנח, קעג — סידור, חומש וטלית באמצעות קטן במקום צורך מצווה ובתנאים שנתבארו.
[13] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' נו — נשיאת ילד ודחיפת עגלת תינוק במקום שאין עירוב ובמקום שיש עירוב.
[14] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' נו — נשיאת ילד חולה הזקוק להגיע לרופא.
[15] הליכות עולם חלק ד עמ' קפז; ילקוט יוסף, סימן שכח — הבאת תרופות לחולה באמצעות גוי, ובאין גוי על ידי ישראל בשינוי לפי התנאים המבוארים.
[16] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' לה — יציאה עם מאכל או גומי לעיסה בפה.
[17] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' נה — כלב נחייה ורצועתו.
[18] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' יח — אדם שנמצא בדרך עם חפץ לאחר כניסת שבת: גוי, קטן ופחות מארבע אמות.
[19] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' יט — מי ששכח ויצא עם כיפה בכיסו.
[20] ילקוט יוסף, שבת כרך ה עמ' קעג — דין כאשר נודע שהעירוב נקרע והיתרים מיוחדים לצורך מצווה.