הלכות מוקצה
24.9.2026הלכהזמן קריאה · 11 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהחז"ל אסרו לטלטל בשבת חפצים מסוימים שאינם עומדים לשימוש המותר בשבת, או שאדם מקצה אותם מדעתו ואינו מתכוון להשתמש בהם [1].
דיני מוקצה כוללים כמה סוגים שונים, וההיתר או האיסור תלויים בסוג החפץ ובצורך שלשמו רוצים לטלטלו.
לכן לא כל דבר שאסור להשתמש בו בשבת אסור גם בטלטול, ולא כל מוקצה דינו שווה.
כלי שמלאכתו לאיסור הוא כלי שעיקר שימושו למלאכה האסורה בשבת [2].
לדוגמה: עט, מספריים, פטיש, מחט, מחדד, מחק, צבת, משור, מברשת צביעה, שופר, מחבת ריקה, מטרייה [2].
כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו [3].
כלומר, אם רוצים להשתמש בכלי עצמו לצורך פעולה מותרת.
לדוגמה: מותר לקחת פטיש כדי לפצח אגוזים, ומותר לקחת מספריים כאשר רוצים להשתמש בהם לצורך מותר שאין בו מלאכת גזירה האסורה.
ההיתר הוא מפני שהכלי עצמו נצרך כעת לצורך מותר [3].
מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אם צריכים את המקום שבו הוא מונח [3].
לדוגמה: עט מונח על כיסא ורוצים לשבת על הכיסא, מותר להזיז את העט; מספריים מונחות על השולחן במקום שרוצים להשתמש בו, מותר להזיז אותן.
אסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור רק כדי לשמור עליו שלא ייגנב, יישבר, יירטב או יינזק [3].
לדוגמה: מספריים שנשארו בחצר, אין להכניס אותן לבית רק משום שחוששים שיירטבו בגשם; עט יקר שנשאר בשמש, אין להזיז אותו רק כדי לשמור עליו.
אם לקח כלי שמלאכתו לאיסור בהיתר לצורך גופו או מקומו, לאחר שכבר הגיע לידו מותר להניחו במקום המתאים ולא צריך להשליכו מיד [3].
כלי שמלאכתו להיתר
כלי שעיקר שימושו מותר בשבת, כגון צלחת, כוס, כפית, כיסא, ספר, בגד, מפתח — מותר לטלטלו לצורך השבת [4].
מפתח של בית אינו מוקצה, ודינו ככלי שמלאכתו להיתר [4].
לכן מותר לטלטלו בבית ובמקום שיש עירוב.
דיני הוצאה במקום שאין עירוב הם נושא נפרד.
מוקצה מחמת חסרון כיס
חפץ שעיקר שימושו לאיסור, ובעליו מקפיד שלא להשתמש בו לשום שימוש אחר מחשש שיינזק, יתלכלך או יתקלקל — נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס [5].
מוקצה זה חמור יותר מכלי שמלאכתו לאיסור.
ילקוט יוסף מביא כדוגמאות: מצלמה, דרכון, צ'קים, ניירות ערך, בולי דואר שאינם מוחתמים, קלף של סופר, סכין של שחיטה, סכין של מילה [5].
מוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטל אפילו אם צריכים את החפץ עצמו לצורך מותר, ואפילו אם צריכים את המקום שעליו הוא מונח [5].
לכן אין להשוות אותו לעט, מספריים או פטיש רגילים.
חפץ יקר אינו נעשה מוקצה רק בגלל מחירו.
לכן תכשיט יקר, כלי נוי או חפץ יקר שעיקר שימושו מותר — אינו מוקצה מחמת חסרון כיס רק משום שמקפידים לשמור עליו [5].
טבעת, שרשרת זהב ותכשיטים המיועדים ללבישה אינם מוקצה [5].
אם התכשיטים עומדים למכירה והבעלים מקפיד שלא להשתמש בהם כלל — דינם יכול להיות מוקצה מחמת חסרון כיס.
מוקצה מחמת גופו
דבר שאינו כלי, אינו מאכל אדם ואינו ראוי למאכל בהמה, ולא ייחדו אותו מערב שבת לשימוש — נחשב מוקצה מחמת גופו [6].
לדוגמה: אבנים, עפר, מעות, עצים, צבע, חומרי גלם שאינם ראויים לשימוש מותר, בעלי חיים [6].
כסף, מטבעות ושטרות הם מוקצה מחמת גופו [6].
אסור לטלטלם ביד גם אם רוצים להעבירם למקום בטוח.
מי ששכח מעות או צ'קים בכיס הבגד ורוצה ללבוש את הבגד בשבת — ינער את הבגד לפני שילבש אותו כדי שהמעות ייפלו [7].
אין להכניס את היד לכיס כדי להוציא את הכסף ביד.
מותר לדחוף כסף או מוקצה אחר ברגל כאשר יש צורך בכך, כגון מחשש שייגנב [8].
זהו טלטול כלאחר יד ולא טלטול רגיל.
טלטול מוקצה בגוף ובשינוי
מותר להזיז מוקצה באמצעות הגוף ולא בדרך הרגילה של טלטול ביד [8].
לדוגמה: באמצעות הכתף, המרפק, הגב או הרגל [8].
ילקוט יוסף פוסק שטלטול בגוף מותר אפילו כאשר מטרת האדם היא לשמור על המוקצה עצמו [8].
לכן כסף שנמצא במקום שבו הוא עלול להיגנב — מותר לדוחפו ברגל למקום בטוח.
מותר להזיז מוקצה באמצעות נשיפה בפה [8].
לדוגמה, חפץ מוקצה קל שמפריע על השולחן ניתן להזיז באמצעות נשיפה.
מותר לגעת בחפץ מוקצה כל עוד אינו מזיז אותו [9].
לכן אין איסור בעצם הנגיעה.
אם מדובר בחפץ שמתגלגל או זז מיד בנגיעה קלה — אסור לגעת בו באופן שיזיז אותו.
בסיס לדבר האסור
חפץ שמותר בטלטול שעליו הונח מוקצה בכוונה מערב שבת, והחפץ האסור היה עליו בזמן בין השמשות — נעשה "בסיס לדבר האסור" ואסור לטלטלו בשבת [10].
לדוגמה: מגש שהניחו עליו כסף בכוונה לפני שבת, שולחן שהניחו עליו מוקצה באופן שנועד להישאר עליו בכניסת שבת.
אם החפץ נעשה בסיס לדבר האסור בזמן בין השמשות — הוא נשאר אסור בטלטול במשך כל השבת גם אם המוקצה נפל או הוסר לאחר מכן [10].
חפץ אינו נעשה בסיס אם המוקצה הונח עליו בשכחה או שלא ברצון הבעלים [10].
אם אדם שכח כסף על מגש או כיסא ולא התכוון שיהיה שם בשבת — החפץ שמתחתיו אינו נעשה בסיס באופן הרגיל [10].
במקרה כזה מסירים את המוקצה בדרך המותרת, כגון ניעור אם אפשר.
בסיס לדבר האסור והמותר
כאשר יש על המגש או השולחן גם דבר מוקצה וגם דבר מותר החשוב לאדם, יש מצבים שבהם החפץ התחתון נחשב בסיס לדבר האסור והמותר ולא נאסר בטלטול [11].
לכן הדרך הנכונה היא להכין את הדבר מערב שבת ולא לסמוך על פתרון מאולתר לאחר כניסת השבת.
מגש המיועד במיוחד לפמוטים ועליו הניחו את הפמוטים לפני שבת עשוי להיות בסיס לדבר האסור [11].
לכן מי שרוצה שיהיה אפשר לפנות את המגש לאחר כיבוי הנרות צריך להכין את הדבר מערב שבת לפי תנאי ההלכה.
קליפות, עצמות ושאריות
קליפות אגוזים, קליפות ביצים ועצמות קשות שאינן ראויות למאכל בעלי חיים — מוקצה [12].
לאחר שהניח אותן האדם מידו אסור לטלטלן ביד בדרך רגילה.
מי שאוכל גרעינים או אגוזים מותר לו להוציא את הקליפות מפיו ביד ולהניחן [12].
אין צורך לירוק אותן ישירות.
האיסור מתחיל לאחר שכבר הניח אותן והן נעשו מוקצה בפני עצמן.
עצמות רכות הראויות לכלבים או חתולים אינן מוקצה, ומותר לטלטלן [12].
גם במקום שבו האדם עצמו אינו מגדל כלב או חתול מותר לטלטלן כאשר בעלי חיים כאלה מצויים.
גרעין או עצם שנשאר עליהם מעט מן הפרי או הבשר — מותר לטלטלם [12].
קליפות שאינן ראויות לאכילה המפריעות לשימוש בשולחן וגורמות מאיסות ולכלוך — מותר לפנות אותן כאשר הן נחשבות "גרף של רעי" [12].
אשפה ולכלוך
מותר לטלטל פח אשפה כדי לרוקן את האשפה [13].
לאחר שרוקנו אותו מותר להחזיר את הפח למקומו, גם אם אין זקוקים לו מיד [13].
לכלוך, שאריות מאוסות וכדומה הנמצאים במקום מגורים ומפריעים לבני הבית — מותר לפנותם משום "גרף של רעי".
אין חובה להשאיר לכלוך מאוס בבית בגלל דיני מוקצה.
בעלי חיים
כל בעלי החיים נחשבים מוקצה ואסור לטלטלם ביד בשבת [14].
הדין כולל כלב, חתול, ציפור, תוכי, אפרוח, דגי נוי [14].
גם בעל חיים שמגדלים בבית לשעשוע, כגון כלב קטן או תוכי, הוא מוקצה לפי פסיקת ילקוט יוסף [14].
אין להרים אותו ביד.
מותר לגעת בבעל חיים כל עוד לא מטלטלים אותו [14].
אם חתול יושב במקום שצריך לשבת בו ואינו זז כשגוערים בו — אין להרים אותו ביד [15].
מותר לדחוף אותו בעדינות ברגל או בזרוע באופן של טלטול כלאחר יד [15].
מי שמגדל כלב וצריך לצאת איתו לטיול רשאי להחזיק ברצועה הקשורה לצווארו, כל עוד אינו מרים את הכלב עצמו [15].
עיוור המשתמש בכלב נחייה רשאי ללכת איתו ולאחוז ברצועה [14].
גם כלוב שבו ציפור או תוכי נחשב מוקצה ואסור לטלטלו בדרך רגילה [14].
אם החמה גורמת לבעל החיים צער ממש — מותר להעביר את הכלוב למקום מוצל משום צער בעלי חיים [14].
מקור דין זה הובא גם בשו"ת יביע אומר [14].
יש להחמיר שלא לטלטל אקווריום שיש בו דגי נוי [14].
מותר להניח אוכל לפני בעל חיים שמזונותיו מוטלים על האדם [14].
כאשר יש צורך אפשר אף להאכילו ביד, ובלבד שלא להרים ולטלטל את בעל החיים עצמו.
כלים שכיחים בבית
עט הוא כלי שמלאכתו לאיסור [2].
מותר להזיז אותו כאשר צריכים את המקום שעליו הוא מונח או כאשר רוצים להשתמש בו לשימוש מותר.
אין להזיזו רק כדי לשמור עליו.
מספריים הן כלי שמלאכתו לאיסור [2].
מותר לטלטלן לצורך גופן או מקומן.
פטיש הוא כלי שמלאכתו לאיסור.
מותר להשתמש בו לצורך מותר, כגון פיצוח אגוזים [3].
מחבת ריקה נחשבת כלי שמלאכתו לאיסור [2].
מותר לטלטלה לצורך גופה או מקומה.
בסיר ביתי רגיל שמשתמשים בו גם לאחסון מאכלים במקרר, ילקוט יוסף מביא שהמיקל לטלטלו ככלי שמלאכתו להיתר יש לו על מה לסמוך, וכך כתב מרן הרב עובדיה בהליכות עולם [16].
לכן למעשה בסיר ביתי רגיל ניתן להקל בטלטול.
סירים גדולים המיועדים כמעט אך ורק לבישול, כגון סירי מטבח מוסדי, אינם בכלל היתר זה [16].
מצלמה נחשבת מוקצה מחמת חסרון כיס לפי ילקוט יוסף [5].
לכן אסור לטלטלה גם לצורך מקומה.
דרכון וצ'קים נחשבים מוקצה מחמת חסרון כיס [5].
אין לטלטלם ביד בשבת.
נר ומנורת חשמל
מנורה חשמלית ניידת הדולקת בשבת אין לטלטל ביד [17].
וכן אין להזיז תנור חימום נייד דולק בדרך רגילה.
מכשיר שמיעה שהופעל מערב שבת מותר לאדם הזקוק לו לטלטלו, להרכיבו ולהסירו בשבת [17].
אין להחליף בו סוללה בשבת.
נטל מוקצה בטעות
מי ששכח שהחפץ מוקצה ונטל אותו בידו — ילקוט יוסף מביא שמעיקר הדין ניתן להמשיך ולהחזיקו ולהניחו במקום הרצוי [18].
עם זאת, נכון להחמיר במוקצה חמור יותר כאשר אפשר.
בכלי שמלאכתו לאיסור, לאחר שכבר נטל אותו בהיתר או בטעות, ודאי שאין צורך להפילו מיד.
טעויות שכיחות במוקצה
מותר להזיז את העט, משום שזה צורך מקומו [3].
אין להזיז אותו רק כדי לשמור עליו [3].
אסור לטלטלה ביד, משום שהיא מוקצה מחמת חסרון כיס [5].
אסור להרים ביד, ומותר לדחוף ברגל למקום בטוח [8].
ינער את הבגד לפני שילבש אותו [7].
אם היא אינה מפריעה — לא מטלטלים ביד. אם היא גורמת מאיסות ומפריעה לשימוש במקום — מותר לפנותה [12].
מותר לטלטל [12].
אין להרים אותו ביד, וניתן לדחוף ברגל או בזרוע בשינוי [15].
אין להרים אותו ביד [14].
מותר, בלי להרים את הכלב [15].
מותר [13].
אינו מוקצה רק משום שהוא יקר, כאשר הוא מיועד ללבישה [5].
למעשה
כלי שעיקר מלאכתו אסורה — מותר לטלטל לצורך גופו או מקומו.
אין לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור רק כדי לשמור עליו.
מוקצה מחמת חסרון כיס — אסור אפילו לצורך גופו או מקומו.
כסף ומטבעות הם מוקצה מחמת גופו ואסור להרים אותם ביד.
מותר להזיז מוקצה ברגל, במרפק או בגוף כאשר יש צורך.
מותר לגעת במוקצה בלי להזיזו.
חפץ שהונח עליו מוקצה בכוונה בזמן בין השמשות עלול להפוך לבסיס לדבר האסור.
קליפות ועצמות שאינן ראויות למאכל הן מוקצה לאחר שהונחו.
עצמות הראויות לבעלי חיים מותר לטלטל.
לכלוך ואשפה שמפריעים במקום המגורים מותר לפנות.
בעלי חיים הם מוקצה, גם כאשר מדובר בחיות מחמד.
אין להרים כלב, חתול, תוכי או אפרוח ביד.
מותר להחזיק ברצועת כלב בלי להרים את הכלב.
מצלמה, דרכון וצ'קים הם מוקצה מחמת חסרון כיס.
תכשיטים המיועדים ללבישה אינם מוקצה.
[1] רמב"ם, הלכות שבת פרק כד; ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' שיא — כללי מוקצה וסוגיו.
[2] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' תא ואילך — כלי שמלאכתו לאיסור ודוגמאותיו.
[3] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שח סעיף ג; ילקוט יוסף, שבת כרך ב, סימן שח סעיף ג — צורך גופו ומקומו ואיסור מחמה לצל.
[4] ילקוט יוסף, שבת כרך ב, סימן שח סעיף ד — כלי שמלאכתו להיתר; מפתח הבית.
[5] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שח סעיף א; ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' שכח–שלח — מוקצה מחמת חסרון כיס, מצלמה, דרכון, צ'קים ותכשיטים.
[6] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' שנב — מוקצה מחמת גופו: אבנים, מעות, בעלי חיים וכדומה.
[7] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' שעה — שכח מעות או צ'קים בכיס הבגד.
[8] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' שיב–שטו — טלטול מוקצה בגופו, ברגל, במרפק ובניפוח.
[9] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שח סעיף מב; ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' שיז — נגיעה במוקצה ללא הזזתו.
[10] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' תעד — בסיס לדבר האסור; הנחה בכוונה ובין השמשות.
[11] ילקוט יוסף, שבת כרך א, דיני נרות שבת ובסיס לדבר האסור והמותר — מגש ופמוטים.
[12] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' שנג–שנח — קליפות, גרעינים, עצמות וגרף של רעי.
[13] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' שצז — פח אשפה וכלי מאוס.
[14] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' שעח–שפד; שו"ת יביע אומר חלק ה, אורח חיים סימן כו — בעלי חיים, עופות, כלבים, אקווריום וכלב נחייה.
[15] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' שפה–שפו — חתול על כיסא, טלטול בעל חיים כלאחר יד ורצועת כלב.
[16] ילקוט יוסף, שבת כרך ב, סימן שח סעיף ג; הליכות עולם חלק ג עמ' קצד, קצט — דין סיר ביתי המשמש גם לאחסון.
[17] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' תכד ואילך; הליכות עולם חלק ג, פרשת מקץ — מנורת חשמל ומכשיר שמיעה.
[18] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' תטז; שו"ת יביע אומר חלק י סימן לא — נטל מוקצה בטעות והמשך הטלטול.