ואלקי אבותינו | הזכרת זכות האבות בתחילת התפילה
30.8.2026מאמרזמן קריאה · 9 דקות
טוען…
טוען תוכן…
מאמרחז"ל תיקנו להזכיר את האבות בתחילת תפילת שמונה עשרה. בגמרא נלמד הדבר מן הפסוק "הבו לה' בני אלים", שפירושו להזכיר לפני הקב"ה את גדולי הארץ, הם האבות [1].
במדרש הובא שהקב"ה אמר לישראל להזכיר את האבות בראש התפילה, מפני שאין לאדם משען גדול יותר לתלות בו את תפילתו מזכות האבות. הזכרתם בתחילת התפילה מעוררת את הברית והזכות העומדות לישראל גם בשעת הגלות [2].
אולם עיקר משמעות הביטוי "אלקי אבותינו" אינה רק הזכרת זכותם של האבות, אלא גם הזכרת הברית שכרת הקב"ה עמם. הכוזרי מבאר שבברכה הראשונה המתפלל מזכיר שהברית שניתנה לאבות קיימת לעד ואינה מופרת [3].
כך מבואר גם בדברי הספורנו והרמב"ן, שהביטוי "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב" הוא זכר לברית האבות, וברית זו היא העומדת לזרעם לדורות. כאשר ישראל מזכירים את האבות בתפילתם, הם מזכירים לפני הקב"ה את הברית שכרת עמם, ומתוך כך מבקשים שישמע את תפילתם [4].
התוספות חידשו שגם אם נאמר בגמרא ש"זכות אבות תמה", ברית אבות לא תמה. לכן בתפילה איננו נשענים רק על זכויות פרטיות של האבות, אלא מזכירים את הברית הנצחית שכרת הקב"ה עמם ועם זרעם [5].
עם זאת, מצינו כמה דרכים לבאר שגם לזכות האבות עצמה יש משמעות לדורות. יש שביארו שאינה עומדת מעצמה, אך כאשר ישראל מתפללים ומבקשים שתעמוד להם זכות האבות, היא מתעוררת. אחרים כתבו שזכות אבות מועילה כאשר ישראל שבים בתשובה, ויש שביארו שאינה מספיקה לבדה לנס ולהצלה שלמה, אך יכולה לעמוד להצלה מסוימת [6].
נמצא שהזכרת "אלקי אבותינו" בתחילת התפילה אינה רק זכר לעבר, אלא היא בקשה להישען על הברית הנצחית שכרת הקב"ה עם האבות ועל המעלה הגדולה שזכו לה לפניו.
חז"ל קבעו שכל ברכה שאין בה הזכרת מלכות אינה ברכה, ואף על פי כן בברכת אבות אין אומרים במפורש "מלך העולם". הראשונים ביארו לכך כמה טעמים [7].
לדעת התוספות, עצם אמירת "אלקי אברהם" נחשבת כהזכרת מלכות, מפני שאברהם אבינו היה הראשון שפרסם את מלכות הקב"ה בעולם וקרא לו "אדון". בכך נעשה הביטוי "אלקי אברהם" מקביל להזכרת מלכות [8].
הרא"ש הוסיף שגם אמירת "האל הגדול" יכולה להיחשב כהזכרת מלכות. עוד הביא את הטעם שאברהם הוא שהמליך את הקב"ה בעולם והרגיל את שמו בפי הבריות, ולכן הזכרתו בפתיחת התפילה כוללת בתוכה את עניין המלכות [9].
יש שכתבו שברכת אבות נחשבת כברכה הסמוכה לברכת הגאולה, ולכן אינה זקוקה להזכרת מלכות בפני עצמה. אחרים כתבו שהטעם הוא שבימי אברהם עדיין לא הייתה מלכות ה' מוכרת בעולם באופן מלא
לכאורה, לאחר שאומרים "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב", מדוע יש צורך להקדים גם "אלקי אבותינו"? וכן, אם כבר אומרים "אלקי אבותינו", מדוע חוזרים ומפרטים את שמות האבות [13]?
בסידור יעב"ץ מבואר שאילו היינו אומרים רק "אלקי אבותינו", היה אפשר להבין שהכוונה לאבות הקרובים של כל אדם. ומאידך, אין זה דרך כבוד להזכיר את אברהם, יצחק ויעקב ללא הקדמת תואר המעלה "אבותינו". לכן אומרים תחילה "אלקי אבותינו", ומיד מפרשים מי הם האבות, אברהם, יצחק ויעקב [14].
שאלה נוספת היא מדוע אומרים קודם "אלקינו" ורק לאחר מכן "אלקי אבותינו", הרי מבחינה היסטורית הקב"ה היה תחילה אלקי אבותינו ורק לאחר מכן אלקינו [15].
הכוזרי מבאר שכאשר הקב"ה נקרא "אלקי אברהם" או "אלקי ישראל", אין פירוש הדבר שהאלקות מוגבלת אליהם, אלא שבאותם אנשים התגלה אורו והנהגתו של הקב"ה באופן מיוחד [19].
האבות היו אנשים שזכו להגיע למדרגה שבה מלכות הקב"ה התגלתה בעולם באמצעותם. אברהם, יצחק ויעקב הכירו בבורא, עבדו אותו והמליכו אותו בעולם, ולכן נקרא שמו של הקב"ה על כל אחד מהם [20].
חז"ל אמרו "האבות הן הן המרכבה", כלומר חייהם ומעשיהם נעשו כלי לגילוי הנהגת הקב"ה בעולם. כל מאורעות חייהם לא היו רק עניינים פרטיים, אלא הם יצרו את היסודות שעליהם נבנתה הנהגת עם ישראל לדורות [21].
חז"ל למדו מן הברכה שניתנה לאברהם אבינו שיש לומר בתפילה "אלקי אברהם", "אלקי יצחק" ו"אלקי יעקב", ולחתום דווקא באברהם, "מגן אברהם" [23].
האבודרהם והמכילתא מבארים שנוסח זה מבוסס גם על דברי הקב"ה למשה, שאמר תחילה "אלקי אבותיכם" ולאחר מכן פירט "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב". מכאן נקבע גם נוסח התפילה [24].
רש"י מבאר שכל אחד מן האבות היה "כדאי לעצמו", כלומר כל אחד מהם היה בעל מעלה וזכות מיוחדת ועצמאית. משום כך אין מזכירים אותם רק כקבוצה, אלא מייחדים את שם הקב"ה על כל אחד מהם בפני עצמו [25].
בסידור הגר"א הוסיף שכל אחד מן האבות זכה למדרגה מיוחדת של השגחה פרטית, ולכן ראוי להזכיר "אלקי" על כל אחד מהם בנפרד. המכתב מאליהו ביאר שכל אחד מהם עבד את הקב"ה במידה המיוחדת לו
אלקי אברהם מבטא את גילוי מלכות הקב"ה בעולם באמצעות אברהם אבינו. אברהם היה הראשון שפרסם את שם ה' והמליך אותו בפי הבריות, ולכן הזכרתו בפתח התפילה היא עצמה בחינה של קבלת מלכות שמים [28].
יש שביארו את שלושת האבות כנגד שלוש דרכים שבהן התגלתה האלוקות בעולם. אברהם אבינו גילה את הקב"ה במידת החסד, יצחק במידת הגבורה, ויעקב במידת התפארת והאמת [29].
בדובר שלום מבואר שאצל אברהם ויצחק מופיעה כל בחינה לעצמה, ולכן נאמר "אלקי אברהם אלקי יצחק", ואילו אצל יעקב נאמר "ואלקי יעקב" בוי"ו החיבור, מפני שיעקב כלל בדרכו גם את מדרגותיהם של אברהם ויצחק וצירף אותן לעבודתו המיוחדת [30].
הרוקח ביאר שהזכרת מלכות נדרשת בעיקר בברכות של הודאה על הנאה או מצווה, ואילו תפילת שמונה עשרה נועדה לבקשת צרכיו של האדם, לאחר שהוא מסדר תחילה את שבחו של הקב"ה, ולכן לא תיקנו בה נוסח מפורש של מלכות [11].
עוד הובא שאין דין הזכרת מלכות בתפילה זהה לדין ברכות הנהנין והמצוות, ובתפילה עצם הזכרת שם ה' מספקת לעניין זה [12].
הדובר שלום הוסיף שבכך נרמז יסוד בעבודת האמונה. האדם צריך להשתדל להשיג ולדעת את מציאות הבורא עד מקום ששכלו מגיע, ובמקום שבו השכל האנושי אינו מסוגל להשיג עוד, עליו להישען על הקבלה והמסורת שקיבל מאבותיו [17].
יסוד זה הובא גם בשם הגר"ח מבריסק, שביאר כי עד מקום ששכל האדם משיג יש כאן ידיעה, ואילו חובת האמונה מתחילה במקום שבו מסתיימת יכולת השכל. לפי זה מובן היטב הסדר "אלקינו ואלקי אבותינו", תחילה הידיעה וההכרה האישית, ולאחר מכן האמונה והקבלה מן האבות [18].
בשו"ת פנים מאירות מובא ביאור נוסף, שכל אחד מן האבות הגיע להכרת הקב"ה בעצמו ולא הסתפק באמונה שקיבל מאביו. אילו היינו אומרים רק "אלקי אברהם יצחק ויעקב", היה אפשר לחשוב שאברהם חקר והכיר את הבורא, ואילו יצחק ויעקב רק המשיכו את מסורתו. לכן אומרים "אלקי" על כל אחד מהם, ללמד שכל אחד הגיע בעצמו להכרה ואמונה שלמה בבורא [27].
נמצא שהזכרת כל אחד מהאבות בפני עצמו מבטאת את מעלתו העצמאית, את דרכו המיוחדת בעבודת ה', את השגחת הקב"ה עליו ואת הכרתו האישית בבורא.
כעין זה מבואר בזוהר שיעקב הוא "שלימא דאבהן", השלמות הכוללת של האבות. על כן נוספה בו וי"ו החיבור, לרמוז שהוא מצרף ומאחד את המעלות שקדמו לו [31].
הבן איש חי העיר שאפילו האותיות הקטנות שבנוסח התפילה, כגון הוי"ו של "ואלקי יעקב", כוללות סודות וכוונות עמוקות. לכן יש להקפיד להוציא כל אות ומילה בתפילה כראוי ולא לבלוע אותיות מתוך מהירות [32].
נמצא שהמילים "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב" אינן רק הזכרת שמות האבות. הן מבטאות שלוש דרכים מיוחדות של גילוי מלכות ה' בעולם, שלוש דרגות בעבודת הבורא ושלוש זכויות עצמאיות שעליהן נשענת תפילת עם ישראל.
[1] מגילה יז ע"ב, רש"י שם.
[2] ענף יוסף, תפילת שמונה עשרה לערבית של שבת, בשם מדרש המובא במעשה אורג, דברים כג, יד.
[3] ספר הכוזרי, מאמר ג אות יז.
[4] ספורנו שמות ג, טו, רמב"ן שם פסוקים ו, טו.
[5] תוספות שבת נה ע"א, ד"ה ושמואל, ויקרא כו, מה.
[6] ויקרא רבה פרשה לו, ו, אור זרוע הלכות תפילה סימן קו בשם רבנו יונתן, תיקוני הזוהר תיקון כא דף נ ע"א, ענף יוסף על עין יעקב שבת נה ע"א.
[7] ברכות מ ע"ב, ברכות מט ע"א.
[8] תוספות ברכות מ ע"ב ד"ה אמר אביי, תוספות ברכות מט ע"א ד"ה ברוך שנתן, ברכות ז ע"ב, בראשית טו, ב.
[9] רא"ש ברכות פרק ו סימן כג, ראש השנה לב ע"ב, בראשית כד, ז, רש"י שם.
[10] ר"י בר יקר, כלבו, בדין ברכת אבות.
[11] רוקח סימן שסג, מובא במעדני יום טוב על הרא"ש ברכות פרק ו סימן כג אות א.
[12] עיון תפילה בשם מדרש שוחר טוב, תהלים טז, ח, תהלים קמה, א.
[13] ברכות טז ע"ב.
[14] סידור יעב"ץ, בביאור ברכת אבות.
[15] עיון תפילה, דובר שלום, שמות טו, ב, רש"י שם.
[16] עיון תפילה, איוב יט, כו, תהלים ח, ד, ישעיה מ, כו, במדבר כ, טו.
[17] דובר שלום, בביאור "אלקינו ואלקי אבותינו".
[18] אביעזרי, הלכות תשובה פרק ה הלכה ה, רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א הלכה א, ספר המצוות לרמב"ם מצוה א, בשם הגר"ח מבריסק.
[19] ספר הכוזרי, מאמר ב אות נ.
[20] שם דרך על התורה, פתיחה לפרשת לך לך, תוספות ברכות מ ע"ב.
[21] בראשית רבה מז, ח, רמב"ן בראשית יב, ו, רמב"ן בפתיחה לחומש שמות.
[22] מכתב מאליהו חלק ג עמ' עד, עמ' פב, סנהדרין קז ע"ב.
[23] פסחים קיז ע"ב, בראשית יב, ב.
[24] אבודרהם, שמות ג, טו, מכילתא פרשת בא פרק טז.
[25] רש"י דברים א, ח.
[26] סידור הגר"א, שיח יצחק, הגר"א, אדרת אליהו בראשית א, א, מכתב מאליהו חלק ג עמ' פב.
[27] שו"ת פנים מאירות סימן לט, דברי הימים א כח, ט.
[28] תוספות ברכות מ ע"ב, ברכות ז ע"ב, מגיד צדק המובא בסידור הגר"א.
[29] קונטרס עבודת התפילה, בביאור אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב.
[30] אוצר התפילות, דובר שלום, בביאור ברכת אבות.
[31] עץ יוסף, זוהר פרשת וארא דף כו, בשם האלשיך הקדוש.
[32] בן איש חי, שנה א פרשת בשלח אות ז, שער הכוונות, סידור הרש"ש.