ולירושלים עירך | שיבת ה' לירושלים במידת הרחמים

"וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְתִּשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּנְיַן עוֹלָם, וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין, בָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם".

שאלה

מדוע דווקא לבקשה זו על שיבת ה' לירושלים ובניינה יש להוסיף שיהיה הדבר מלווה ברחמים? וכי יתכן שיתחולל מאורע שכזה ללא רחמי ה' עלינו?

תשובות

א.  כל דבר יכול להיעשות בשתי דרכים, בדרך הקלה או בדרך הקשה. הדרך הקשה לגאולה עוברת דרך יסורים ותלאות. כבר אמרו כמה אמוראים, הלואי שיבוא המשיח, אך מבקשים אנו שלא יקרה הדבר בימינו, משום שחששו מהיסורים של חבלי משיח (סנהדרין צח ב). לפיכך אנו מבקשים שנזכה לגאולה ולבנין ירושלים ברחמים, וללא יסורים.

ב.  גם אם איננו זכאים לגאולה מכח מידת הדין, אנו מבקשים שיביא אותה ה' עלינו מכח מידת הרחמים. אמנם נאמר על בנין ציון וירושלים (ישעיה א כז) "ציון במשפט תפדה", אף על פי כן אנו מבקשים שיבוא גם במידת הרחמים.

ג.  הפניה למידת הרחמים היא ביחס לעיתוי הגאולה. אנו מבקשים שתבוא 'בקרוב בימינו', ותיכון מלכות בית דוד 'במהרה'. להקדמת זמן הגאולה נדרשים רחמי שמים, כמשתמע מדברי הנביא (זכריה א יב) "ויען מלאך ה' ויאמר, ה' צבאות, עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים ואת ערי יהודה אשר זעמת, זה שבעים שנה".

ד.  ייחוס רחמי ה' לשיבת ציון, מקורו בדברי הכתוב (דברים ל ג) "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה" (דברים ל ג).

ה.  מקור מפורש וספציפי יותר לשיבת ה' לירושלים ולבניינה, "לכן כה אמר ה', שבתי לירושלים ברחמים, ביתי יבנה בה נאום ה' צבאות, וקווה ינטה על ירושלים" (זכריה א טז) [1].

ו.  כן עולה גם מסמיכות הכתובים (תהלים קמז יא-יב), "רוצה ה' את יראיו, את המייחלים לחסדו. שבחי ירושלים את ה', הללי אלוקיך ציון" (תהילים קמז יא- יב). חסד ה' נסמך לשבח ירושלים, כמו בברכה 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב'. התקווה לשיבת ה' אל ירושלים תואמת את התקווה לחסדי ה' ורחמיו.

ז.  מובן מאליו שכל הטובה המושפעת עלינו ממרומים מקורה ברחמי ה' עלינו, ובכלל זה אף הגאולה העתידה. אך כאשר מדובר בבנין ירושלים ובית המקדש יש צורך בהדגשה מיוחדת לנקודה זו. לשון הציווי על בנין המקדש הוא, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). כדי הוציא מידי טעות שכביכול המקדש הוא צורך הקדוש ברוך שביקש לעשות לו דירה בתחתונים, אנו מדגישים שישוב לירושלים ויבנה אותה לא בעבורו אלא בעבורנו, לגודל רחמיו עלינו.

ח.  שיבת ה' לירושלים ברחמים כוללת גם את הבקשות הנלוות לברכה זו, השראת שכינתו בתוכה, בנייתה בקרוב בנין עולם, והקמת מלכות דוד בתוכה.

ט.  ניתן לפרש את לשון הברכה בדרך מחודשת. שיבת ה' אל ירושלים תתרחש כאשר ינהגו בני ישראל ברחמנות הדדית. זאת על משקל הכתוב (ישעיה א כז) "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה", כאשר ייעשו בה מעשי צדקה וחסד.

י.  לחילופין, הרחמים המוזכרים בברכה זו מתייחסים לאבותינו, כדרך הברכה הראשונה של שמונה עשרה, "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם". בזכות מידת החסד והרחמים של האבות יביא לנו ה' את הגאולה ויבנה את ירושלים.

[1] מקור נוסף, "כה אמר ה', הנני שב שבות אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם, ונבנתה עיר על תלה, וארמון על משפטו ישב" (ירמיהו ל יח). וכן "ואתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד" (תהילים קב ד).