רצה ה' אלוקינו | התמקדות הבקשה בעבודת קודש הקדשים

"רְצֵה ה' אֱלֺקֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְבִתְפִלָּתָם, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן".

שאלה

בית המקדש מחולק למתחמים שונים, שלהם דרגת קדושה שונות בסדר עולה. א. הר הבית. ב. החיל. ג. עזרת נשים. ד. עזרת ישראל. ה. עזרת הכהנים. ו. האולם. ז. ההיכל. ח. קודש הקדשים (כלים פרק א משניות ח-ט). המקום המקודש ביותר הוא קודש הקדשים הקרוי 'דביר', כלשון הכתוב (מלכים א' ו יט) ודביר בתוך הבית מפנימה, הכין לתיתן שם את ארון ברית ה'"[1]. מדוע מתמקדת התפילה על השבת העבודה רק בדביר, ולא בכלל העבודה שבכל חלקי המקדש? מה גם שכל השנה נעשתה העבודה רק בהיכל או העזרה, והעבודה בקודש הקדשים לא היתה אלא פעם אחת בשנה, בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.

תשובות

א.  שנינו במשנה (עדיות פרק ח משנה ו), "אמר רבי יהושע, שמעתי שמקריבים אף על פי שאין בית, ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה". הרי שעבודת הקרבנות יכולה להיעשות גם ללא בית המקדש, ואפשר לבנות את המזבח במקומו ולהקריב עליו, ואף לאכול במקום העזרה קדשי קדשים אף על פי שלא נבנו לה כתלים. אך לא לעבודה כזו אנו מייחלים, אלא לעבודה בבית מקדש הבנוי בכל תפארתו, כולל הדביר שבתוכו [2].

ב.  עשרה דברים שהיו בבית המקדש הראשון שנבנה על יד שלמה המלך, חסרו בבית שני (יומא כא ב). שלשה מהם ניצבו בקודש הקדשים, הארון, הכפורת והכרובים, שנגנזו על ידי יאשיהו מלך יהודה בשלהי תקופת בית ראשון [3]. כשאנו מבקשים על חידוש עבודת המקדש תקוותנו שתיעשה בבית מקדש מושלם, וללא חסרון שלשה פריטים אלו, ועל כן אנו ממקדים את הבקשה בעבודת הדביר.

ג.  בבית המקדש הראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים שימשו שמונה עשר כהנים גדולים בלבד. לעומת זאת בבית המקדש השני שעמד ארבע מאות ועשרים שנה שימשו יותר משלש מאות כהנים גדולים, ומלבד ארבעה מהם לא הוציא אף אחד מהם את שנתו. זאת משום שכהן גדול שאיננו ראוי מת באותה שנה בה נכנס לקודש הקדשים ביום הכיפורים, ובאותה תקופה היו רוב הכהנים הגדולים רשעים, וחלק מהם אף נמנו על כת הצדוקים. אנו מבקשים שתשוב העבודה לדביר שהינו קודש הקדשים במתכונתה הראשונה כבימי בית ראשון ששימשו בו כהנים גדולים צדיקים.

ד.  'דביר' הוא מלשון דיבור. בפשטות הכוונה היא לדיבור ה' למשה ולישראל שהיה יוצא משם, ככתוב (שמות כה כב) "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת, מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל". אך יתכן ששם זה מרמז גם על דיבור התפילה הקצרה שהיה הכהן הגדול מתפלל בקודש הקדשים על צרכי עם ישראל. תפילה נשגבה זו עמדה להם למשך השנה כולה, וממנה נמשכו כל ההשפעות הטובות מן השמים. לפיכך אנו מדגישים במיוחד את עבודת הדביר, שכללה גם עבודה שבלב שהיא תפילה.

ה.  בית המקדש מסמל את הקשר הדו סטרי בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. מצד אחד הוא בית המיועד לעבודת עם ישראל את ה' בקרבנות ובתפילה, ומצד שני הוא מקום השראת השכינה, שממנו משפיע עלינו הקדוש ברוך הוא את טובתו ורוב חסדיו. מוקד השפע הוא קודש הקדשים שממנו יצא דבר ה' לישראל, כמובא בתשובה הקודמת. לפיכך אנו פותחים את הברכה בהתייחסות מיוחדת לדביר שבו מתבטא קשר דו סטרי זה. לאחר מכן אנו מזכירים את 'אשי ישראל' שהם כלל הקרבנות הקרבים על המזבח שבעזרה, שבהם מתבטא בעיקר צד אחד של קשר זה, עבודת עם ישראל את ה'. שתי פנים אלו מרומזות בכתוב (דברי הימים א' כב א) "ויאמר דוד, זה הוא בית ה' האלוקים, וזה מזבח לעולה לישראל".

ו.  מאחר שמוקד השראת השכינה הוא בקודש הקדשים, אנו פותחים את הברכה בדביר שהוא מענין חתימת הברכה, "ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון".

[1] הרד"ק מפרש ש'דביר' הוא שמו של קודש הקדשים כולו, אך רש"י מפרש שהוא המחיצה המבדילה בינו חבין ההיכל.

[2] עוד יתכן, שהעבודה היחידה בדביר היתה ביום הכיפורים, ואם כן היא מבטיחה לנו את עמידת בית המקדש לפחות עד יום הכיפורים. מה שאין כן בעבודות היומיומיות שבהיכל ובעזרה, שגם אם תתמלא בקשתנו לחידושן אין בהן הבטחה לתאריך יעד כלשהו.  

[3] יחד עמהם גנז גם את יתר תכולת קודש הקדשים, כדברי הברייתא (יומא נב ב): משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה, וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלוקי ישראל.