"ולשמוע בקולו" – לא רק לקיים, אלא לשמוע

"אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ" (דברים כו, יז).

התוספת "ולשמוע בקולו" לכאורה מיותרת, שהרי הדבר כבר כלול ב"ללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו". ומה מוסיפות המילים "ולשמוע בקולו"?

בספר "שיח יהודה" כותב המחבר מספר הסברים, ואחד מהם הוא: "ואולי יש לפרש 'לשמוע בקולו'... דהכוונה לעשות רצונו באותם דברים, שאין עליהם ציווי או נבואה, אלא שהאדם יודע ומבין שכן רצונו יתברך מאיתו; ולא שייך לכנות את זה משפטיו או מצוותיו; וכמו קודם מתן תורה, שידעו האבות רצונו יתברך מהו, ועבדוהו"