"ושמה לא תבוא" – האם משה לא ייכנס לארץ לעולם?

כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים לב, נב)

בתחילת הפסוק נאמר סתם "את הארץ" – "כי מנגד תראה את הארץ", ואילו בסוף הפסוק נאמר "אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל". מה פשר השינוי?

ובכלל, הסיפא כולה לכאורה מיותרת: לשם מה הוסיף הפסוק את המילים "אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל"? הרי ניתן היה לסיים את הפסוק במילים "ושמה לא תבוא", וכל ההמשך לכאורה מיותר.

משיב על כך האור החיים: בדברים רבה (ב, ט) נאמר שלעתיד לבוא כן ייכנס משה לארץ ישראל, עם האבות. ואם כן, מובנת הדגשת הכתוב בסיפא – "ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל": דווקא לארץ הנוכחית הזו, שאני נותן כעת לבני ישראל, לא תיכנס; אך לעתיד תיכנס.