כשהתורה יורדת כמו גשם: כיצד התורה מצמיחה כל אדם בדרך שלו?

משווה כאן את התורה ("לקחי") למטר, לגשם.

במה דומה התורה לגשם? נאמרו על כך הסברים רבים, ונביא שניים מהם.

הגשם מצמיח את האילנות והצמחים. הוא יורד על כולם באותה מידה ובאותו אופן, ומסייע לכולם לגדול. אבל יחד עם זאת, כל אילן וכל צמח גדל ומתפתח בדרך שונה, בהתאם למאפייניו הייחודיים – אין דרך גדילתו וצמיחתו של אילן אחד דומה לזו של חברו.

כך גם התורה – התורה היא אחת, היא מצמיחה את כולם; אך כל אדם צומח ממנה בדרך אחרת, בהתאם לתכונות נפשו.

וכבר כתבנו בפרשת וילך, שאחד ההסברים לכך שהתורה נקראת "שירה", הוא שכשם שהשירה היא אחת, אך היא נוגעת בכל אדם בדרך שונה, כך גם התורה – החיבור של כל אדם אליה שונה, באופן המיוחד לו. וכלשון הרב קוק ב"אורות התורה" (ב, א): "ובוודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו, לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת".

ישנו הסבר נוסף להשוואת התורה לגשם, בשם האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחא: השפעתו הברוכה של הגשם על האדמה וגידוליה אינה ניכרת מיד בירידתו, אלא רק לאחר זמן. היבול גדל בזכות ריווי האדמה כתוצאה מהגשם שירד קודם לכן; כך גם בדברי תורה – לעיתים מלמדים ילד, או תלמיד, ולא תמיד נראה שיש השפעה לדברים כבר בשעת אמירתם, אך לאחר זמן הם פועלים את פעולתם על הלומד ומעצבים ומשנים אותו.