דלג לתוכן
למעשה
הלכה למעשהחגים ומועדיםנוסחים למעשהמסלול בקצרהכלים שימושייםעבודת הנפשאוצרות התורה והיהדותמאמרים ושיעוריםשאל את הרבאיך לחפשעוד
הלכה למעשהחגים ומועדיםנוסחים למעשהמסלול בקצרהכלים שימושייםעבודת הנפשאוצרות התורה והיהדותמאמרים ושיעוריםשאל את הרבאיך לחפש
התחברות
עוד רגע…

טוען…

הקדשות
  • זכות התורה והלימוד באתר זה מוקדשים להצלחתם של מתן בן טטיאנה ונוות ביתו רויטל בת סבינה אורלי, ולבנם יהונתן הי"ו יהי רצון שיזכו לשפע ברכה והצלחה, לבריאות, נחת ושמחה, ולסייעתא דשמייא בכל, בזכות עמלם והשקעתם הגדולה למען זיכוי הרבים.

  • זכות התורה והלימוד באתר זה מוקדשים להצלחתם של מרב בת שושנה ואליהו דרור בן שלמה וילדיהם נויה, ישי, רות, אפרת ואביגיל, לבריאות איתנה, זיווגים הגונים, וסייעתא דשמיא והצלחה בכל מעשי ידיהם.

  • לזרע בר קיימא לאדלה בת אילנית ושלי בת רוזה | רפואה שלימה וזיווג הגון לגלית בת עליזה | חזרה בתשובה וזיווג הגון לגלעד בן ורדה רוזט | חזרה בתשובה שלימה לעדי אסתר בת ליהי ובר בן גלית

לעילוי נשמת
  • רוזה בת רבקה ע"ה

  • מאיר בן דורה רחל זצ"ל | שמחה בת ג'ולי ע"ה | שושנה שמעה בת לאה ע"ה | חיים בן דורה רחל זצ"ל | יהושע בן דורה רחל זצ"ל | לאה בת דורה רחל ע"ה | יעקב חסן הי"ד | יצחק בן לאה זצ"ל

  • מיכאל בן לאה ז"ל | יוסף בן רבקה ז"ל

למעשה

© השימוש בתוכן האתר מותר לזיכוי הרבים בלבד

Designed & Developed by Matan Neyman

אודותצור קשרתקנוןמדיניות פרטיות
עוד רגע…

טוען תוכן…

  1. בית
  2. מאמרים ושיעורים
  3. מאמרים ודברי תורה
  4. אירועים
  5. סיום מסכת
  6. מסכת נדרים
  7. משפט אחד ששינה את המציאות | כוח הדיבור והאחריות למילים שלנו
מסכת נדרים
25.10.2026סיום מסכתזמן קריאה · 6 דקות
#דבר תורה#סיום מסכת#ראש השנה
אהבתישמירה למועדפיםסימון כנקראשיתוף בוואטסאפהעתקת קישורהורדה כ-PDFהדפסה
המאמר הבאהנער שפחד מן ההשתקפות שלו | הסוד של המאבק בגאווה

תוכן קשור

סיום מסכת
מסכת נדרים

האיש החשוד שהציל את בעל הבית | מדוע אסור לשפוט אדם רק לפי מה שנראה לעינינו?

זמן העברה משוער: 12-11 דקות מקור: נדרים צא ע"ב, שני המעשים האחרונים בגמרא, פירוש הר"ן שם על "בכלאי בבא" וגבולות האיסור, תוספות שם, משלי ט, יז. ההשלכות לכבוד האדם, להפצת שמועות ולחינוך הן פיתוח דרשני ולא פסיקה הלכתית מן…

סיום מסכת
מסכת נדרים

המחיר של דקה אחת של כעס | כשהאדם החכם מפסיק לחשוב

זמן העברה משוער: 10-9 דקות מקור: נדרים כב ע"א–ע"ב, מעשה עולא ובני חוזאי, דברי רבי שמואל בר נחמני ורבי ירמיה מדיפתי, הר"ן שם, רמב"ם הלכות דעות ב, ג.

סיום מסכת
מסכת נדרים

הביקור שהציל חיים | למה לא מספיק רק לומר "רפואה שלמה"?

זמן העברה משוער: 8-7 דקות מקור: נדרים מ ע"א, שולחן ערוך יורה דעה שלה, ב, ערוך השולחן שם סעיפים ג–ד. הסיפור מתאר הצלה בעקבות הטיפול בתנאי החולה, ואין ללמוד ממנו שהסדרת תנאי החדר מחליפה טיפול רפואי.

סיום מסכת
מסכת נדרים

הנער שפחד מן ההשתקפות שלו | הסוד של המאבק בגאווה

זמן העברה משוער: 6-5 דקות מקור: נדרים ט ע"ב, ברייתת שמעון הצדיק והנזיר מן הדרום, הר"ן שם, ועיון בנושא הנדר והנדבה בישיבת הר עציון.

משפט אחד ששינה את המציאות | כוח הדיבור והאחריות למילים שלנו

התקדמות בקריאה
0%

זמן העברה משוער: 4-3 דקות

מקור: נדרים ב ע"א–ע"ב, כב ע"א, הר"ן שם על "הנודר כאילו בנה במה", במדבר ל, ג.

תוכן עניינים

  1. 01הדרן עלך
  2. 02קדיש לסיום מסכתנוסח עדות המזרח

תארו לעצמכם אדם המחזיק בידו כיכר לחם. לפני רגע היה מותר לו לאכול אותה, אבל לאחר שאמר כמה מילים, אותה כיכר עצמה נעשתה אסורה עליו. איש לא נגע בלחם, שום דבר לא השתנה במראהו או בטעמו, ובכל זאת מבחינת ההלכה נוצר כאן שינוי משמעותי. כיצד ייתכן שמילים שאדם מוציא מפיו מסוגלות ליצור איסור שלא היה קיים קודם לכן?

זו אחת השאלות העומדות ביסודה של מסכת נדרים.

המשנה הראשונה במסכת פותחת במילים "כל כינויי נדרים כנדרים", ובהמשך הגמרא מבארת את ההבדל שבין נדר לשבועה. בנדר, אדם יכול לאסור על עצמו דבר שהיה מותר לו, כגון שאומר על כיכר מסוימת "כיכר זו עליי כקרבן". כאשר הנדר נאמר בצורה ההלכתית המחייבת, אותו דבר נאסר עליו.

ויש כאן יסוד מופלא. בדרך כלל אנחנו חושבים שהמציאות משתנה באמצעות מעשים. אדם בונה בית, נוטע עץ, קונה חפץ או נותן מתנה. אבל התורה מלמדת שגם למילים יש כוח ליצור מציאות מחייבת. אדם יכול לקבל על עצמו איסור באמצעות דיבור בלבד.

וצריך להבין, מדוע התורה נתנה כוח גדול כל כך לפיו של האדם? הרי כולנו יודעים כמה קל לדבר. לפעמים אדם אומר משפט בלי לחשוב, לפעמים הוא נסחף בהתלהבות, ולפעמים הוא מבטיח דבר מתוך כעס. מדוע שמילים יקבלו משמעות מחייבת כל כך?

נראה שהתורה מבקשת ללמד אותנו שהדיבור אינו דבר זול. הוא אינו רק אמצעי להעברת מידע, אלא אחד הכוחות החשובים שהקב"ה נתן לאדם. באמצעות הדיבור אנחנו לומדים תורה, מתפללים, מבטיחים הבטחות, מעודדים אנשים וגם עלולים לפגוע בהם.

ולכן דווקא במסכת שעוסקת בכוחם של נדרים, אנחנו לומדים כמה חשוב להיזהר לפני שמוציאים מילים מן הפה.

אבל כאן מגיע חידוש נוסף. הגמרא במסכת נדרים (כב ע"א) מביאה את דברי רבי נתן: "הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן". הר"ן מבאר שהאדם עשוי לחשוב שהוא מוסיף קדושה בכך שהוא אוסר על עצמו דברים שהתורה התירה, אך לא תמיד התוספת הזאת רצויה.

כלומר, אף שהתורה נתנה לאדם כוח לקבל על עצמו איסורים, אין פירוש הדבר שעליו להשתמש בכוח הזה ללא צורך. אדרבה, חז"ל הזהירו מפני ריבוי נדרים, משום שהאדם עלול להכניס את עצמו להתחייבויות שלא יעמוד בהן.

ויש כאן מסר חשוב מאוד לחיים. לא כל דבר שאנחנו מסוגלים לומר, ראוי שנאמר. ולא כל התחייבות שאנחנו מסוגלים לקבל, נכון שנקבל.

נחשוב על אדם שמחליט להתחזק בלימוד התורה. ברגע של התלהבות הוא מכריז שמעתה ילמד שלוש שעות בכל יום. הכוונה שלו טובה מאוד, אבל ייתכן שסדר יומו אינו מאפשר לו לעמוד בכך. לאחר שבוע הוא מתייאש, ובמקום שהקבלה תחזק אותו היא הופכת למקור של תסכול. כמה טוב היה אילו היה מתחיל בקביעות קטנה יותר, מעשית ויציבה, בלי לקבל נדר.

אותו הדבר ביחסים בין בני אדם. לפעמים אנחנו מבטיחים לילד שנעשה איתו דבר מסוים, מתוך רצון לשמח אותו באותו רגע. אבל כשהזמן מגיע, מתברר שלא חשבנו אם נוכל לקיים את ההבטחה. עבורנו זו הייתה אמירה קטנה, אבל עבורו זו הייתה התחייבות גדולה.

וכאן נמצא הלקח. לפני שאדם מוציא מפיו הבטחה, עליו לשאול את עצמו אם הוא מוכן לעמוד מאחוריה. ולפני שהוא מקבל על עצמו הנהגה חדשה, עליו לבדוק אם היא מתאימה לכוחותיו ולנסיבות חייו.

אין הכוונה שכל הבטחה רגילה נחשבת לנדר הלכתי. דיני נדרים ושבועות תלויים בלשון ובנסיבות, ואין ללמוד מן הדברים הכרעה הלכתית לגבי אמירה מסוימת. אבל האחריות המוסרית לדיבור קיימת גם כאשר אין בדבר נדר.

אנחנו זוכים היום לסיים את מסכת נדרים. מסכת שלמה שמלמדת אותנו עד כמה גדול כוחו של הדיבור, ובאותה שעה גם עד כמה צריך להיזהר בשימוש בו.

יהי רצון שנזכה להשתמש בפינו ללימוד תורה, לתפילה, לעידוד ולדברי שלום, ושנדע לקבל על עצמנו דברים טובים מתוך שיקול דעת ואחריות.

כי הכוח הגדול של האדם אינו רק ביכולתו לומר מילים שמשנות את המציאות, אלא בחוכמה לדעת אילו מילים ראוי לומר, ומתי נכון לשתוק.


הדרן עלך

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נְדָרִים וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נְדָרִים וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת נְדָרִים וְלָא תִתְנְשֵׁי מִינָן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.

נוהגים לומר קטע זה שלוש פעמים.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא.

חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אַדָּא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא.

הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

קדיש לסיום מסכת – נוסח עדות המזרח

נאמר במניין.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אָמֵן)

דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא, וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא, וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא, וּלְמִפְרַק חַיָּיָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ. (אָמֵן)

בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תּוּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא וּמַרְעִין בִּישִׁין, יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּישְׁתָא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים, אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים, אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים, אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת נְדָרִים, כֵּן תַּעֲזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה.

וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים יַעֲמֹד לִי וּלְזַרְעִי, שֶׁלֹּא תָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְיִתְקַיֵּם בִּי: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.