"שנהיה לראש ולא לזנב" – מדוע צריך לומר גם "ולא לזנב"?
26.8.2026דבר תורהזמן קריאה · דקה
טוען…
טוען תוכן…
נוהגים בראש השנה לומר:
"יהי רצון... שנהיה לראש ולא לזנב."
מקור הדברים בפסוק:
"וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לָזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה" (דברים כח, יג).
לכאורה, אם אנו מבקשים להיות "לראש", ברור שאיננו רוצים להיות "לזנב". מדוע צריך לומר את שני הצדדים?
הרמב"ן על הפסוק מבאר שני ביאורים.
ביאור ראשון: ייתכן שאדם יהיה ראש במקום אחד וזנב במקום אחר. לדוגמה, אדם יכול להיות בעל סמכות על אנשים רבים, ובכל זאת להיות כפוף לאדם אחר. לכן הברכה היא לא רק להיות "לראש", אלא "לראש ולא לזנב" – שלא נהיה זנב לאף אחד.
ביאור שני: גם מי שהוא ראש יכול להיות ראש רק באופן זמני. היום הוא למעלה ומחר למטה. לכן התורה מבקשת: "לראש ולא לזנב" – לא רק להגיע למעלה, אלא להישאר שם: "והיית רק למעלה ולא תהיה למטה."
יש כאן גם מסר רוחני: אין די בהצלחה רגעית. אנו מבקשים יציבות, שהעלייה הרוחנית לא תהיה התעוררות חד-פעמית בראש השנה שתיעלם לאחר כמה ימים, אלא שינוי שיישאר עמנו לאורך זמן.
