"ולא לזנב" – עצמאות אמיתית ולא רק מראית עין

לכאורה, מדוע נאמר "לראש ולא לזנב"? הרי הניגוד הטבעי לראש הוא עקב או רגל, כמו בפסוק: "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" (בראשית ג, טו), או "מכף רגל ועד ראש" (ישעיהו א, ו).

הזנב, לעומת זאת, דומה במידה מסוימת לראש בכך שהוא נראה כאיבר בעל תנועה ועצמאות משלו. אצל בעלי חיים מסוימים הזנב אף ממשיך לנוע לאחר שנכרת. מבחוץ הוא נראה כאילו הוא "חי" ופועל בפני עצמו, אך למעשה אין לו עצמאות אמיתית.

לפי זה, הברכה "שנהיה לראש ולא לזנב" אינה רק בקשה להיות בעלי מעמד. אנו מבקשים שתהיה לנו עצמאות אמיתית, הנהגה אמיתית ושליטה אמיתית בחיינו, ולא עצמאות מדומה.

גם בעבודת ה': שלא רק "ננוע" בעולם מכוח הרגלים, אלא שנחיה חיים שיש בהם בחירה, שליטה עצמית, משמעות ותכלית.