תשובה אינה הלקאה עצמית – אלא חזרה לעצמי

אבל המילה "תשובה" עצמה מלמדת אחרת: לשוב פירושו לחזור.

לחזור אל המקום הנכון שלנו.

חרטה אינה אמירה: "אני אדם רע", אלא: המעשה הזה אינו מתאים למי שאני רוצה להיות.

וידוי אינו מחיקה עצמית, אלא לקיחת אחריות. אינני מתכחש למה שעשיתי. אני מודה בכך, מכיר באחריותי ולומד ממנו.

וקבלה לעתיד היא החלטה להמשיך מכאן בצורה נכונה יותר.

הבלבול מתחיל כאשר אדם חושב: "אם עשיתי דבר רע, סימן שאני רע". ומכאן קצרה הדרך למסקנה: "אם אני רע, מה הטעם שאעשה תשובה?"

אך דווקא ההפך נכון. עצם העובדה שהחטא כואב לאדם, שהוא אינו רוצה בו ושהוא מבקש להיפרד ממנו, מעידה שיש בתוכו מקום שמבקש טוב.

תשובה אינה הכחשת האחריות. להפך, דווקא כאשר אדם אינו עסוק במחיקת עצמו, הוא מסוגל להביט בכישלון ביושר ולשאול: מה קרה כאן? מה עלי ללמוד? מה אני משנה מכאן ולהבא?

במובן זה, התשובה היא גם הסרת זהות שגויה שהאדם הלביש על עצמו: "אני עבריין", "אני כעסן", "אני אדם שאף פעם לא מצליח".

המעשה קרה, ויש לתקנו. אבל הוא אינו מוכרח להפוך לזהות.