"ולא שכחתי" – לא לשכוח את היחס הנכון למצווה
מאת הרב מרדכי פרנקו שליט"א26.8.2026דבר תורהזמן קריאה · 3 דקות
#דבר תורה#כי תבוא
טוען…
טוען תוכן…
דבר תורה
"לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי" (דברים כו, יג).
נוסח זה אומר האדם כאשר הוא עושה את המוטל עליו בעניין המעשרות. על המילים "ולא שכחתי", מפרש רש"י (שם): "ולא שכחתי – מלברכך על הפרשת מעשרות".
לכאורה כוונת רש"י היא לברכת המצוות, היינו הברכה שמברכים לפני הפרשת תרומות ומעשרות. אלא שכבר הקשו על כך רבים: כיצד ייתכן שזו כוונת הפסוק? הרי ברכת המצוות, ובכלל זה הברכה על מצוות הפרשת תרומות ומעשרות, היא מדרבנן, כמפורש בגמרא (ברכות טו ע"א), ואם כן כיצד ניתן לומר שלכך כיוון הפסוק?
מחמת קושיה זו כותב השפתי חכמים בשם הרא"ם, שבאמת אין כוונת רש"י לברכת המצוות, אלא באופן כללי לשבח ותודה. דהיינו, מה שכותב רש"י "מלברכך על הפרשת מעשרות", הכוונה היא לא שכחתי לשבח את הקב"ה בעת שאני מפריש מעשרות.
ונראה שעומק כוונת הדברים כך הוא: אדם צריך להיות במצב שכאשר הוא נותן ומפריש מממונו לאחרים או למצווה, לא יעשה זאת בהרגשה כאילו כופים עליו והוא נאלץ להקריב מממונו, אלא להפך – עליו לברך ולהודות על עצם כך שיש לו ממון ושביכולתו לתת.
ולפי זה גם מוסבר היטב מהו "ולא שכחתי": לא שכחתי, כפי שלפעמים נוטים לשכוח, את היחס הנכון כלפי הדברים ואת הדרך האמיתית שבה יש לקיים מצוות נתינה – מתוך הודאה וברכה ולא מתוך תחושת כפייה.
הסבר אחר לדברי רש"י ראיתי בספר "ארץ צבי" על התורה, מאת הרב אריה צבי פרומר. באמת, כוונת רש"י היא לברכת המצוות, "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו". ומה ששאלנו שברכה זו היא מדרבנן ואיך ייתכן שלכך כיוון הפסוק, התשובה היא שאמנם הנוסח המדויק של הברכה הוא מדרבנן, אך העיקרון הכללי שעומד ביסוד הברכה בוודאי קיים ועומד עוד הרבה לפני תקנת חז"ל.
כאשר חכמים תיקנו את ברכת המצוות, המטרה הייתה לוודא שאדם יעשה את המצוות שלא מתוך הסחת דעת ובדרך אגבית, אלא מתוך כוונה, זכירת העניין והכנה נפשית. עצם החובה לקיים את המצוות בצורה כזו היא בוודאי חובה בסיסית המצופה מן האדם גם לפני שתיקנו חז"ל את ברכת המצוות. חז"ל רק נתנו לחובה זו ביטוי מעשי, ותיקנו את הברכה שתהיה אמצעי ההכנה למצווה. וכפי שכתב הריטב"א בפסחים (ז ע"א), שהסיבה שברכת המצוות נאמרת לפני המצווה היא כדי שיתקדש תחילה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה את הדברים מפני מצוות ה', ועוד, שהברכות הן מעבודת הנפש, וראוי להקדים עבודת הנפש לעבודת הגוף.
ולכן אין מקום להקשות כיצד מילות הפסוק "לא שכחתי" מתייחסות לברכת המצוות. אמנם נוסח הברכה הקבוע הוא מדרבנן, אך העיקרון העמוק שביסוד תקנת הברכה, שהוא חובת הכוונה וההכנה למצווה, אינו מדרבנן בלבד אלא קשור ליסוד קיום המצווה. כאשר רש"י כותב "לא שכחתי – מלברכך", אין הכוונה דווקא לנוסח הברכה, אלא לעיקרון העמוק שביסוד הברכה: לא לעשות את המצווה כמעשה שגרתי וחסר מחשבה, אלא מתוך הכנה, הודאה והכרה בזכות שניתנה לנו לקיים את מצוות ה'.