טוב לצדיק טוב לשכנו” — האדם שאנחנו נעשים תלוי גם במי שעומד לידנו
7.10.2026דבר תורהזמן קריאה · 6 דקות1 הורדות
טוען…
טוען תוכן…
דבר תורהזמן העברה משוער: 9-8 דקות
זמן העברה משוער: 4-3 דקות
מסכת סוכה מסתיימת במשפט קצר מאוד, אבל כזה שאפשר לקחת ממנו דבר תורה שלם לחיים. אחרי שהגמרא מספרת על משמרת בילגה ועל העונש שניתן לה, אומר אביי: „אוי לרשע אוי לשכנו... טוב לצדיק טוב לשכנו, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.” ודווקא עם הרעיון הזה אנחנו נפרדים מן המסכת.
יש כאן יסוד פשוט אבל עמוק מאוד: אדם אינו חי בחלל ריק. אנחנו אוהבים לחשוב שכל אחד הוא עולם בפני עצמו. אני אחליט מי אהיה, אני אבחר את הדרך שלי, ומה שהאדם שלידי עושה זו כבר הבעיה שלו. אבל חז״ל מזכירים שהמציאות אינה עובדת כך. מי שנמצא לידך משפיע עליך. לא תמיד בשיעור גדול ולא תמיד במשפט שנאמר במפורש. לפעמים ההשפעה מתרחשת בשקט, עד שיום אחד אתה מגלה שצורת הדיבור של הסביבה הפכה קצת לצורת הדיבור שלך, שמה שהם צוחקים עליו כבר מצחיק גם אותך, ומה שבעיניהם נחשב רגיל התחיל להיראות רגיל גם בעיניך.
והדבר נכון כמובן גם בכיוון הטוב. אדם שנמצא בחברת אנשים שאוהבים תורה מתחיל לשמוע יותר תורה ולחשוב יותר על תורה. מי שחי ליד אנשים שיודעים לפרגן, להודות, לעזור ולא לדבר רע על אחרים, מגלה שאט־אט גם אצלו הדברים האלה נעשים טבעיים יותר. לפעמים אדם טוב משפיע על הסביבה שלו בלי לתת אפילו שיעור אחד. עצם הדרך שבה הוא מדבר, מגיב ומתנהג משנה את האווירה בחדר.
ואולי אפשר למצוא כאן קשר יפה מאוד למסכת סוכה. בסוכה האדם אינו מקיים את המצווה רק ביד או בפה. הוא נכנס כולו אל תוך מקום של מצווה. הוא אוכל שם, יושב שם, לומד שם וחי במשך ימי החג בתוך מרחב אחר. ואפשר לקחת מכאן שאלה גם לאחר שיוצאים מן הסוכה: בתוך איזו סביבה אני בוחר לשבת במשך שאר השנה?
כי היום „שכן” אינו רק האדם שגר בדירה לידנו. גם החברים שאנחנו נמצאים איתם שעות הם שכנים. הדברים שאנחנו קוראים ושומעים שוב ושוב נעשים במובן מסוים הסביבה שלנו. קבוצות, סרטונים, שיחות ותכנים שאנחנו מכניסים יום אחר יום אל הראש ואל הלב יוצרים סביבנו אווירה, ובסוף האווירה הזאת מתחילה ליצור גם אותנו.
אנחנו משקיעים הרבה בשאלה מי אני רוצה להיות, אבל אולי צריך להשקיע כמעט באותה מידה בשאלה ליד מי אני רוצה להיות. מי הם האנשים שאיתם אני מבלה? על מה מדברים סביב השולחן שלי? מה נשמע בבית שלי שוב ושוב? האם הסביבה שלי גורמת לדברים טובים להיראות טבעיים, או חלילה להפך?
אבל הסיום של המסכת אינו מטיל את האחריות רק על השכן. הוא מטיל אותה גם עליי. לא רק לבחור אדם טוב להיות לידו, אלא להשתדל להיות אני אדם שטוב להיות לידו.
וזו אולי השאלה החזקה יותר: מה קורה לאנשים כשהם נמצאים לידי?
האם חבר יוצא משיחה איתי קצת יותר שמח, או קצת יותר מריר? האם בבית אני מוסיף רוגע או מתח? האם אנשים לידי מרגישים יותר בנוח לעשות דבר טוב, או שהם חוששים שיצחקו עליהם? האם הנוכחות שלי מעלה מעט את המקום שבו אני נמצא, או מורידה אותו?
לפעמים אנחנו מחפשים השפעה גדולה. רוצים לתת שיעור, לשנות אנשים, לעשות משהו שכולם יראו. אבל יש גם השפעה אחרת לגמרי: פשוט להיות אדם שכדאי להיות לידו.
אדם שכשיושבים לידו מדברים קצת יותר יפה.
אדם שכשנמצאים לידו קל יותר לעשות טוב.
אדם שהנוכחות שלו עצמה משפרת מעט את המקום.
ואולי זו דרך יפה מאוד לסיים מסכת סוכה. אחרי שלמדנו מסכת שלמה על המקום שבו אדם יושב במשך שבעה ימים, המסכת משאירה אותנו עם שאלה שאפשר לקחת לכל השנה:
מי יושב לידי — ומה קורה למי שיושב לידי?
יהי רצון שנזכה לבחור בקרבתם של אנשים טובים, ללמוד מהם ולהתרומם בזכותם, אבל לא פחות מזה — שנזכה להיות בעצמנו מן האנשים שעליהם אפשר לומר: „טוב לצדיק — טוב לשכנו.”
מקורות: סוכה נו ע״ב; רש״י שם; ישעיהו ג, י.
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת סֻכָּה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת סֻכָּה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת סֻכָּה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
נוהגים לחזור על קטע זה שלוש פעמים.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא.
הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים, אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים, אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים, אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת סֻכָּה, כֵּן תַּעְזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי, שֶׁלֹּא תָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם בִּי: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
הקדיש נאמר במניין. נוסח קדיש הסיום הספרדי מובא כמנהג של „קדיש תתכלי חרבא”.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא, וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא, וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא, וּלְמִפְרַק חַיָּיָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
הקהל: יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תּוּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּישְׁתָא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.