הַבְדָּלָה ברכה הנאמרת על כוס יין במוצאי שבת ויום טוב, ועיקרה הבדלה בין קודש לחול. כשם שבכניסת השבת מקיימים את מצוות "זכור את יום השבת לקדשו" בקידוש על היין, כך בצאת השבת מבדילים על היין. סדר הברכות בהבדלה במוצאי שבת מסומן בראשי התיבות יבנ"ה – יין, בשמים, נר, הבדלה.
הַבְדָּלָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הבדלה הנאמרת במוצאי שבת כדי לציין את המעבר מקדושת השבת לימי החול. עיקר ההבדלה הוא אמירת ברכת "המבדיל בין קודש לחול", והיא נאמרת על כוס יין בצירוף ברכות על בשמים ועל הנר.
הֲבִינֵנוּ תפילת שמונה עשרה מקוצרת, שבה אוחדו ברכותיה האמצעיות לברכה אחת. תפילה זו נועדה למצבים שבהם אין אפשרות להתפלל את תפילת שמונה עשרה במלואה, ובדרך כלל נאמרת רק בתנאים מסוימים הקבועים בהלכה.
הַגְבָּהָה וּגְלִילָה לאחר השלמת הקריאה בספר התורה מכבדים שניים מן הציבור: אחד להגביה את ספר התורה ולהראות את הכתב לציבור, והשני לגלול את הספר ולכסותו. יש נוהגים להגביה את ספר התורה לפני קריאת התורה.
הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח אוסף של קטעים מן התורה, המדרש והגמרא, תפילות ופיוטים הנאמרים בליל הסדר. ההגדה עוסקת בסיפור יציאת מצרים ובמצוות הלילה, ונקראת על פי הכתוב: "והגדת לבנך".
הַגְעָלָה דרך להכשרת כלי שבלע איסור באמצעות נוזל רותח. כאשר כלי מתכת השתמשו בו בבישול של מאכל אסור, בשר בחלב או חמץ, ובאופן הבליעה הנדרש ניתן להכשירו בהגעלה, כלומר להכניסו למים רותחים כדי לפלוט את הטעם האסור שנבלע בו.
הַדְלָקָה עוֹשָׂה מִצְוָה עיקרון בדיני הדלקת נרות חנוכה, שלפיו המצווה מתקיימת בשעת ההדלקה. לכן, כאשר הנרות הודלקו כראוי ובזמן, אין צורך בדרך כלל לחזור ולהדליקם אם כבו לאחר ההדלקה, אף שראוי שהנרות ימשיכו לדלוק את השיעור הנדרש.
הַדְלָקַת הַנֵּר מצוות הדלקת נרות לפני כניסת השבת. הדלקת הנרות היא אחת המצוות המיוחדות לנשים, אך כאשר אין אישה בבית, האיש או אחד מבני הבית מדליק. בדינים הנוהגים במקומות שבהם הדלקת הנרות נחשבת קבלת שבת, עשויים לחול על המדליק דיני שבת מזמן ההדלקה.
הֲדַס מְשֻׁלָּשׁ הדס הניטל כאחד מארבעת המינים בחג הסוכות. צריך שיהיו עליו מסודרים באופן של שלושה עלים היוצאים מאותו גובה לאורך רוב שיעורו של ההדס. הדס שאינו משולש נקרא "הדס שוטה".
הוֹנָאָה רמאות או ניצול בעסקי מקח וממכר, כאשר אחד הצדדים מוכר או קונה במחיר השונה מן המחיר הראוי במידה הקבועה בהלכה. שיעור האונאה הקלאסי הוא שתות, כלומר שישית מן המחיר או מן השווי, בהתאם לפרטי הדין.
הוֹנָאַת דְּבָרִים איסור לגרום צער או עוגמת נפש לזולת באמצעות דברים. אין לומר לאדם דברים העלולים לפגוע בו, לביישו או להזכיר לו מעשים שעשה בעבר כדי לצערו, שנאמר: "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוהיך".
הוֹרָאַת שָׁעָה הוראה מיוחדת שניתנה לשעה מסוימת או למצב יוצא מן הכלל, אף שבדרך כלל אין לנהוג כך. לאחר משה רבנו אין נביא רשאי לחדש מצווה או דין על דעת עצמו, אך במקרים מסוימים רשאי נביא להורות הוראת שעה, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב קרבן מחוץ למקום המקדש.
הוֹשַׁעְנוֹת תפילות ובקשות הפותחות במילים "הושע נא", הנאמרות בחג הסוכות תוך הקפת הבימה ונשיאת ארבעת המינים. בהושענא רבה אומרים שבע הושענות ומקיפים את הבימה שבע פעמים.
הוֹשַׁעְנָא רַבָּה היום השביעי של חג הסוכות. ביום זה מרבים באמירת הושענות, מקיפים את הבימה שבע פעמים עם ארבעת המינים וחובטים בערבה. על פי המסורת, יום זה הוא יום החיתום של הדין.
הַזְכָּרַת גְּשָׁמִים הזכרת הגשמים בתפילת שמונה עשרה באמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכה השנייה, ברכת גבורות. מתחילים להזכיר את הגשמים מתפילת מוסף של שמיני עצרת ומפסיקים בתפילת מוסף של יום טוב ראשון של פסח.
הַזְכָּרַת נְשָׁמוֹת מנהג להתפלל לעילוי נשמות הנפטרים, להזכיר את שמותיהם ולתת צדקה לעילוי נשמתם. בקהילות רבות נוהגים לומר תפילת יזכור ביום הכיפורים, בשמיני עצרת, בשביעי של פסח ובחג השבועות.
הִדּוּר מִצְוָה החובה והמידה הטובה לנאות ולהדר את המצווה ולקיימה באופן מכובד ויפה, הנלמדת מן הפסוק "זה א-לי ואנוהו". לדוגמה, יש להעדיף חפצי מצווה נאים ומהודרים כאשר הדבר אפשרי.
הַיּוֹצֵא מִטָּמֵא טָמֵא כל דבר היוצא מבעל חיים שאינו כשר למאכל נחשב אף הוא לאסור באכילה, כגון חלב של בהמה טמאה. כלל זה מבטא את העיקרון ההלכתי שלפיו היוצא מן הטמא נחשב טמא.
הֶזֵּק רְאִיָּה נזק הנגרם מכך שאדם יכול לראות את הנעשה ברשותו הפרטית של חברו. אפשרות הראייה עלולה לפגוע בפרטיותו של האדם ולגרום לו צער או אי־נוחות, ולכן במקרים מסוימים היא מגבילה את אופן השימוש בחצר או בבניין.
הֶקֵּשׁ אחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן. עיקרה לימוד דין מדבר אחד על דבר אחר כאשר התורה מצרפת אותם יחד, כגון כאשר שני דינים מופיעים בפסוק אחד או בפסוקים סמוכים. באמצעות היקש ניתן ללמוד שהדינים שבשני המקומות קשורים זה לזה.
הֶתֵּר מְכִירָה מכירת קרקע בארץ ישראל לנוכרי למשך תקופה מסוימת, כדי לאפשר במקרים מסוימים את המשך עבודת הקרקע בשנת השמיטה ולהקל בדיני שביעית. היתר המכירה הוא נושא שנחלקו בו הפוסקים, ובפרט בדורות האחרונים.
הֶתֵּר עִסְקָה הסדר הלכתי המאפשר לאדם לקבל סכום כסף מחברו ולהפיק ממנו רווחים, מבלי שהעסקה תיחשב להלוואה בריבית. הדבר נעשה באמצעות הסכם המגדיר את הכסף כעסקה או שותפות בין הצדדים, בהתאם לתנאים שקבעו חז"ל והפוסקים.
הַכְשָׁרַת בָּשָׂר תהליך הוצאת הדם מן הבשר לפני בישולו או אכילתו. ההכשרה נעשית בדרך כלל באמצעות שלושה שלבים: שרייה במים, הדחה, מליחה למשך הזמן הנדרש ולאחר מכן הדחה נוספת להסרת המלח והדם שנפלט ממנו.
הַכְשָׁרַת כֵּלִים תהליך הכשרת כלי שבלע טעם אסור, כגון כלי שבישלו בו בשר בחלב, מאכל לא כשר או חמץ. דרך ההכשרה תלויה באופן השימוש בכלי: כלי שבלע באמצעות נוזל רותח ניתן בדרך כלל להכשיר בהגעלה, וכלי שבלע באמצעות אש ישירה עשוי להצריך ליבון. לכל סוג כלי יש דינים ותנאים מיוחדים.
הַלְוָיַת הַמֵּת מצווה ללוות את המת וללכת עם קרוביו להוליכו לקבורה. חשיבות מצווה זו גדולה עד כדי כך שבמקרים מסוימים מבטלים תלמוד תורה כדי ללוות את המת. מצווה זו נמנית במשנה במסכת פאה בין המצוות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
הֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן הלכה שנפסקה כמותה, אך חכם אינו מורה אותה בפומבי מחשש שאנשים עלולים ללמוד ממנה ולהגיע לידי איסור או להשתמש בה שלא כראוי. כאשר אדם שואל חכם באופן פרטי בעניין המסוים, עשוי החכם לפסוק לו בהתאם להלכה זו.
הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי דינים שנמסרו למשה רבנו בסיני מפי הקב"ה ונמסרו מדור לדור. אלו הלכות המקובלות במסורת התורה שבעל פה, שאין להן מקור מפורש בתורה שבכתב ואינן נלמדות באמצעות אחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן.
הַלֵּל קובץ מזמורי תהילים הנאמרים בראשי חודשים, בחגים ובחנוכה ובמועדים נוספים לפי דיני ההלכה. ההלל כולל דברי שבח והודאה לקב"ה על חסדיו ונפלאותיו, ובפרט על יציאת מצרים והגאולה.
הַלֵּל הַגָּדוֹל כינוי למזמור קל"ו בתהילים, הפותח במילים "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". המזמור כולל דברי שבח על גדולתו וחסדיו של הקב"ה, וכל פסוק בו מסתיים במילים "כי לעולם חסדו". אומרים אותו בזמנים שונים, ובין השאר בפסוקי דזמרה בשבת ובחג ובסדר פסח.
הַלֵּל הַמִּצְרִי קובץ מזמורי ההלל שבספר תהילים, מפרק קי"ג עד פרק קי"ח, הנאמרים במועדים מסוימים, בראש חודש ובחנוכה. הוא נקרא "הלל המצרי" מפני שבמזמור קי"ד נזכרת יציאת מצרים.
הַלֵּל חָסֵר – חֲצִי הַלֵּל הלל הנאמר בראש חודש ובחלק מימי הפסח, שבו מדלגים על קטעים מסוימים מן ההלל. לכן הוא נקרא הלל חסר או חצי הלל. קיימים הבדלים בין מנהגי הספרדים והאשכנזים בעניין הברכה על הלל זה.
הַלֵּל שָׁלֵם הלל שבו אומרים את כל פרקי ההלל ללא דילוג. הוא נאמר במועדים שבהם תיקנו לומר הלל שלם, כגון בחגי התורה ובחנוכה, בהתאם לדיני היום ולמנהגי ישראל. לדעת הספרדים מברכים "לגמור את ההלל", ולדעת האשכנזים "לקרוא את ההלל".
הַלְנָת הַמֵּת השהיית קבורתו של אדם שנפטר. על פי ההלכה אין להלין את המת שלא לצורך, ויש לקוברו ביום שמת בו כאשר הדבר אפשרי. לכבוד המת מותר לעיתים להשהות את הקבורה, בהתאם לדין.
הַלְנָת שָׂכָר איסור מן התורה לעכב את תשלום שכרו של שכיר מעבר לזמן שקבעה התורה. נאמר: "ביומו תיתן שכרו", ולכן על המעסיק לשלם לעובד את שכרו בזמן המתחייב לפי סוג העבודה והזמן שבו הסתיימה.
הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה כלל בדיני ממונות שלפיו אדם התובע ממון מחברו ומבקש להוציא ממנו נכס או כסף, עליו להביא ראיה לטענתו. כל עוד לא הוכיח התובע את זכותו, הממון נשאר בחזקת המחזיק בו.
הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ שינוי בנוסח תפילת שמונה עשרה בעשרת ימי תשובה. במקום "הא-ל הקדוש" אומרים "המלך הקדוש", כדי להדגיש את מלכותו של הקב"ה ואת הדין המיוחד של ימים אלו.
הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט שינוי בנוסח ברכת "השיבה שופטינו" בתפילת שמונה עשרה בעשרת ימי תשובה. במקום "מלך אוהב צדקה ומשפט" אומרים "המלך המשפט", בהתאם לתקנת חז"ל ולמנהגי ישראל.
הַמַּפִּיל ברכה הנאמרת לפני השינה בלילה, כחלק מסדר קריאת שמע שעל המיטה. בברכה מודים לה' על השינה ומבקשים שהשינה תהיה טובה, רגועה ושמורה.
הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה תפילה לשלום המלך, המלכה, בית המלוכה והשרים. תפילה זו מבוססת על דברי חז"ל: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות", ומבקשת שהקב"ה ייתן בלב השלטון רצון טוב להיטיב עם העם.
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ פיוט הנאמר לאחר הדלקת נרות חנוכה בכל אחד מלילות החנוכה. בפיוט מבואר שאנו מדליקים את הנרות לזכר הנסים והתשועות שנעשו לאבותינו, ואין לנו רשות להשתמש באור הנרות אלא לראותם בלבד.
הֲסָבָה בליל הסדר חייבים להסב בשעת אכילת מצה ובשתיית ארבע הכוסות, בהתאם לדיני ההסבה. ההסבה נעשית בהטיית הגוף לצד שמאל, והיא מבטאת דרך חירות ומלכות, כדי להראות שאנו בני חורין.
הַסָּגַת גְּבוּל איסור לשנות או להזיז את סימני הגבול שבין שטחו של אדם לשטח חברו. חכמים אסרו גם להיכנס לתחום עסקו או פרנסתו של אדם אחר במקרים מסוימים, משום פגיעה בפרנסתו.
הַפְטָרָה קריאה בנביאים מעניינה של פרשת השבוע או מעניינו של היום, הנאמרת לאחר קריאת התורה בשבתות ובימים טובים. התקנה נועדה במקורה לשמש תחליף לקריאת התורה בתקופה שבה גזרו על ישראל שלא לקרוא בתורה, ולאחר שבטלה הגזרה נשאר המנהג.
הַפְרָת נְדָרִים התרת נדר של אישה על ידי בעלה או אביה במקרים שבהם התורה נתנה להם סמכות לכך. דין הפרת נדרים שונה מדין התרת נדרים הנעשית על ידי חכם, ואין להשתמש במונחים אלו כאילו הם זהים.
הַפְרָשַׁת חַלָּה מצוות עשה להפריש מן העיסה חלק הנקרא "חלה" ולתתו לכהן. החיוב חל על עיסה העשויה מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. בזמן הזה מקיימים את מצוות הפרשת חלה מדברי חכמים, ויש לה דינים מיוחדים.
הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת הפרשות שמצווה התורה להפריש מן היבול החקלאי הגדל בארץ ישראל, לטובת הכוהנים והלויים ולצורכי מצוות המעשרות. יבול שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות נקרא טבל, יבול שנקנה ממי שאינו נאמן על המעשרות נקרא דמאי, ויבול שהופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין נקרא מתוקן.
הַקְהֵל מצווה שהתקיימה בזמן שבית המקדש היה קיים, שבה היו כל ישראל, אנשים נשים וטף, מתאספים בבית המקדש ביום הראשון של חג הסוכות במוצאי שנת השמיטה. המלך היה קורא לפניהם מספר דברים ומלמד אותם את יסודות התורה והמצוות.
הַקָּפוֹת הקפות סביב הבימה בבית הכנסת עם ספרי התורה בשמחת תורה, וכן הקפות עם ארבעת המינים בחג הסוכות. בחג הסוכות מקיפים את הבימה פעם אחת בכל יום, ובהושענא רבה מקיפים שבע פעמים. בשמחת תורה מקיפים עם ספרי התורה שבע פעמים.
הָרַב אֶת רִיבֵנוּ ברכה הנאמרת לאחר קריאת מגילת אסתר בפורים, כהודאה לקב"ה על הניסים והישועה שנעשו לישראל בימי מרדכי ואסתר.
הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לשון הפסוק שממנו נלמדת מצוות השבת אבידה: "השב תשיבם לאחיך". התורה מלמדת בכך שחובה על אדם להשיב אבידה שמצא לבעליה, גם כאשר הדבר דורש ממנו טרחה והשקעה, בהתאם לתנאי המצווה.
הַשְׁבָּתַת חָמֵץ מצווה להשבית ולבער את החמץ מרשות האדם קודם זמן איסורו בפסח. השבתת החמץ יכולה להיעשות באמצעות ביעורו מן העולם או באמצעות ביטולו, בהתאם לדיני חמץ. שלושה איסורים מרכזיים נאמרו בחמץ בפסח: איסור אכילה, איסור הנאה ואיסור החזקת חמץ ברשות האדם.
הַשְׁכִּיבֵנוּ הברכה השנייה לאחר קריאת שמע בתפילת ערבית. בברכה מבקשים מהקב"ה להשכיבנו לשלום, לשמור עלינו בלילה ולהגן עלינו מפני סכנות ופגעים.
הַתָּרַת נְדָרִים הליך שבו ניתן להתיר נדר שאדם קיבל על עצמו, באמצעות חכם מומחה או באמצעות שלושה הדיוטות הראויים לכך. הנודר מפרט את נדרו ואת החרטה שעליה הוא מבסס את בקשת ההתרה, והחכם מתיר לו את הנדר בנוסח המתאים.
