עם היותה של ברכה זו הקצרה שבכל ברכות שמונה עשרה, מוזכרים בה שלשה ביטויים של קדושה, קדושת ה', קדושת שמו, וקדושת המהללים אותו. מה משמעותה היחודית של כל אחת משלש קדושות אלו [1]?
תשובות
א. שלש קדושות אלו הן כנגד שילוש הקדושה הנאמר מפי שרפי מעלה, כאמור במחזה ישעיהו הנביא (ישעיה ו ב-ג) "שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף. וקרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו".
ב. בקדושה דסדרא שלאחר תפילת שמונה עשרה, מבואר פירושן של שלש קדושות אלו על פי תרגום יונתן שם, "ואמרין קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה, קדיש על ארעא עובד גבורתיה, קדיש לעלם עלמי עלמיא". כלומר, קדושת ה' בשמים העליונים שהם מקום שכינתו, קדושת ה' בארץ שהיא מקום גילוי גבורתו, וקדושתו לעולמי עד בעולם הבא.
ג. שלש קדושות אלו מקבילות לשלשת ענייני הקדושה המוזכרים בברכה זו. 'אתה קדוש' כנגד קדושת ה' בעצמותה, שהיא "קדיש לעלם ולעלמי עלמיא". 'ושמך קדוש' כנגד "קדיש על ארעא עובד גבורתיה", כלומר ביצורי מטה. לאדם אין השגה בקדושת עצמות ה' יתברך, ואין היא ניכרת לנו אלא מתוך כח מעשיו וגבורותיו עמנו. שמותיו של הקדוש ברוך הוא מבטאים את דרכי הנהגתו עם נבראיו. שם הוי"ה מורה על מידת הרחמים, שם אלוקים על מידת הדין, וכיוצא בזה בשאר שמותיו, כל שם מורה על מידה אחרת. ואילו "קדושים בכל יום יהללוך סלה" אמור כנגד "קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה", שהיא הקדושה שמקדשים אותו שרפי מעלה.
ד. כעין התשובה הקודמת, שלש הקדושות הינן בסדר יורד, ושתי הראשונות הן סיבה לשלישית. משום ש"אתה קדוש ושמך קדוש", על כן מן הראוי למלאכים ולישראל להלל ולשבח אותך, כלשון הפיוט 'חמול על מעשיך' (לתפילת מוסף של ימים נוראים), "נאה לקדוש פאר מקדושים".
ה. לחילופין, משוום ש"אתה קדוש ושמך קדוש", אף ישראל המהללים לשמך הינם קדושים, כדברי הפיוט האמור, "כי מקדישיך בקדושתך קדשת". קדושת ישראל נמשכת מקדושת הקדוש ברוך הוא, כמפורש בכתוב (ויקרא יט ב) "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם, קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוקיכם". וכן נאמר (ויקרא כ כו) "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". משום שאתם שייכים לי ממילא מתפשטת קדושתי עליכם.
ו. שלש הקדושות המוזכרות בברכה זו הינם כנגד שלשת האבות שתיקנו לנו את שלש תפילות היום, אברהם תיקן תפילת שחרית, יצחק תפילת מנחה, ויעקב תפילת ערבית (ברכות כו ב). הם אלו שהפיצו בעולם את האמונה במציאות ה' וקדושתו.
ז. עבודת ה' המוטלת עלינו הינה בשלשה מישורים, מחשבה דיבור ומעשה. אין מילים בפינו לתאר את קדושת ה', ואין היא ניתנת לביטוי בדיבור אלא רק במחשבה. לעומת זאת את קדושת שמו אנו מבטאים בדיבור בהזכירנו את שמותיו הקדושים. את הביטוי המעשי לקדושתו אנו מגלים בקיום מצוותיו במעשה, ועל כך נאמר "וקדושים בכל יום יהללוך סלה".
ח. לקדושה שלש משמעויות. א. הפרשה והבדלה, וכנגדה האמירה 'אתה 'קדוש', שכן עצם קדושתו מובדלת מאתנו ואין אנו יכולים להשיגה. ב. שלימות רוחנית עליונה, וכנגדה אנו אומרים 'ושמך קדוש' ג. ייחוד והזמנה, וכנגדה 'וקדושים בכל יום יהללוך סלה', כי כל יעודנו בעולם הוא להיות מוכנים ומזומנים לעבודתו.
[1] בפשטות הכוונה היא למלאכי השרת, או לעם ישראל המכונה קדוש במקומות רבים, כגון "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט ו). אמנם להרבה עניינים או זמנים או אישים מסויימים מיוחס התואר קדושה. א. על השבת נאמר (שמות כ יא), "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו", וכן "וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש" (ויקרא כג ג). ב. על החגים נאמר (שם פסוק ד), "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם". ג. על היובל נאמר (שם כה י), "וקדשתם את שנת החמישים שנה", וכן "כי יובל היא קודש תהיה לכם" (שם פסוק יב). ד. על הכהנים נאמר (שם כא ח), "וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב, קדוש יהיה לך". ה. על נזיר נאמר (במדבר ו ח) "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'". ו. על אלישע הנביא נאמר (מלכים ב' ד ט) "ןתאמר אל אישה, הנה נא ידעתי כי איש אלוקים קדוש הוא". ז. על המנחות והקרבנות נאמר ויקרא ו י), "קודש קדשים היא כחטאת וכאשם". ח. על תרומה נאמר (שם כב ז) "ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים, כי לחמו הוא", וכן "ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו עליו" (שם פסוק יד). ט. על הבכורות נאמר (שמות יג ב), "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא". י. על שמן המשחה נאמר (שם ל לא), "שמן משחת קודש יהיה". יא. המטבע שבו נקבעים כל שיעורי התורה נקרא 'שקל הקדש' (ויקרא כז כה). יב. על בית המקדש נאמר (תהלים עט א), "אלוקים באו גויים בנחלתך, טמאו את היכל קדשך". יג. על ירושלים נאמר (נחמיה יא א) "וישבו שרי העם בירושלים, ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן העשרה לשבת בירושלים עיר הקודש, ותשע הידות בערים".
