טוען…
טוען תוכן…
דבר תורה
"אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, תּוֹעֲבַת ה' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ, וְשָׂם בַּסָּתֶר, וְעָנוּ כָּל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן" (דברים כז, טו).
בכל ה"ארורים" האחרים בפרשה הלשון היא לשון הווה, כגון "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ" (דברים כז, טז), "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ" (דברים כז, יח), ואילו כאן הלשון היא עתיד – "אשר יעשה פסל".
מיישב התורת חיים בסוף מסכת חולין, המובא בספר "כמוצא שלל רב", שמכאן רמז לדברי חז"ל במסכת קידושין (לט ע"ב–מ ע"א). שם מבואר שיש הבדל בין עבודה זרה לשאר העבירות: בכל העבירות אין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה, כלומר כל עוד לא נעשה מעשה העבירה בפועל, אין המחשבה לבדה בגדר חטא גמור; ואילו בעבודה זרה נחשב הדבר לחטא כבר ברגע שחשב לעבוד עבודה זרה.
ואם כן מדויק היטב מדוע דווקא בעבודה זרה נאמר "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה", בלשון עתיד, אף שעדיין לא עשה בפועל אלא רק חושב לעשות. התורה רומזת בכך לחומרה המיוחדת של עבודה זרה, שבה כבר המחשבה עצמה חמורה כל כך.