הלכות בורר
24.9.2026הלכהזמן קריאה · 14 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהמלאכת בורר היא הפרדה של דברים המעורבים זה בזה.
האיסור אינו קיים רק כאשר יש "אוכל ופסולת" ממש. גם שני סוגי מאכלים טובים, כגון אורז ואפונה או בוטנים וגרעינים, יכולים להיחשב כתערובת שיש בה דין בורר כאשר האדם רוצה כעת רק אחד מן המינים [1].
כאשר אוכל ופסולת מעורבים זה בזה, מותר לברור בשבת רק כאשר מתקיימים יחד שלושה תנאים:
אוכל מתוך פסולת.
ביד ולא בכלי המיועד לברירה.
לצורך אכילה לאלתר.
כאשר שלושת התנאים מתקיימים יחד — הפעולה נחשבת דרך אכילה ולא דרך מלאכת ברירה [2].
כאשר אוכל ופסולת מעורבים, אסור להוציא את הפסולת מתוך האוכל אפילו אם מתכוונים לאכול את האוכל מיד [3].
לדוגמה:
קערת אורז שיש בה חתיכה שאינה ראויה לאכילה — אין להסיר את הפסולת מתוך האורז.
יש לקחת את האורז שרוצים לאכול ולהשאיר את הפסולת.
גם אם הפסולת מועטה והאוכל מרובה — אין הדבר משנה את הדין [3].
האיסור אינו חל רק כאשר מנקים את כל התערובת.
גם הוצאת חלק מן הפסולת מתוך האוכל נחשבת ברירה אסורה [3].
לכן אין לומר:
"אני מוציא רק חתיכה אחת."
אם זו פסולת הנבררת מתוך אוכל — עצם פעולת הברירה אסורה.
מותר לקחת את האוכל שרוצים מתוך הפסולת כאשר עושים זאת ביד ולצורך אכילה לאלתר [2].
לדוגמה:
אם יש תערובת של אגוזים וקליפות — לוקחים את האגוזים שרוצים לאכול עכשיו ומשאירים את הקליפות.
אם הברירה נעשית בזמן הסעודה — מותר לברור לצורך אותה סעודה, גם אם הסעודה נמשכת זמן רב [4].
וכן מותר להכין את האוכל סמוך ממש לתחילת הסעודה עבור כל הסעודה.
אין להכין בבוקר אוכל באמצעות ברירה לצורך סעודת הצהריים או סעודה שלישית.
ילקוט יוסף מורה שהדרך הנכונה היא להתחיל את פעולת הברירה סמוך ממש לסעודה [4].
מי שאינו יושב בסעודה אלא רוצה לאכול פירות או מאכל אחר באכילת עראי — יברור את האוכל מתוך הפסולת ביד כדי לאוכלו בזמן הסמוך לברירה [5].
ילקוט יוסף כותב שבמצב זה יאכל את מה שבירר בתוך שעה מעת הברירה [5].
מי שבירר אוכל מתוך פסולת ביד לצורך אכילה מיידית, ובסופו של דבר נשאר מעט מן האוכל לסעודה אחרת — אינו עובר משום בורר, מאחר שבשעת הברירה התכוון לאכול את הכול בהיתר [6].
אבל אסור להערים מראש ולברור יותר מן הנצרך מתוך כוונה להשאיר לאחר זמן.
מותר לברור אוכל מתוך פסולת ביד ולאלתר גם עבור אדם אחר, אף אם הבורר עצמו אינו אוכל איתו [7].
לדוגמה:
מותר להכין סמוך לסעודה מאכל עבור ילדים או אורחים ולברור ממנו את האוכל בדרך המותרת.
מותר להשתמש בכף או במזלג כדי לקחת אוכל מתוך פסולת לצורך אכילה לאלתר [8].
כף ומזלג אינם נחשבים לכלי ברירה אלא ככלים רגילים המשמשים לאכילה, ולכן הם נחשבים כהמשך של יד האדם.
אסור לברור באמצעות נפה, מסננת או כלי המיוחד לברירה, אפילו כאשר בוררים אוכל מתוך פסולת לצורך אכילה מיד [2].
הכלל של "אוכל מתוך פסולת ולאלתר" אינו מתיר להשתמש בכלי שמלאכתו ברירה.
שני מיני אוכלים
גם כאשר שני הדברים ראויים לאכילה, יכול להיות בהם דין בורר.
לדוגמה:
אורז ואפונה.
בוטנים וגרעינים.
שני סוגי סוכריות.
שני מיני דגים.
אם האדם רוצה לאכול עכשיו רק אחד מהם — המין שהוא רוצה עכשיו נחשב מבחינתו "אוכל", והמין שאינו רוצה נחשב ביחס אליו כ"פסולת" לעניין דיני בורר [9].
לכן ייקח את המין שהוא רוצה לאכול עכשיו ולא את המין שאינו רוצה.
סלט ירקות שמעורב בו בצל, והאדם אינו רוצה לאכול את הבצל — אסור לו להוציא את הבצל מתוך הסלט [10].
עליו לקחת את הירקות שהוא רוצה לאכול ולהשאיר את הבצל.
אם אדם אחר היושב איתו רוצה לאכול את הבצל מיד — מותר להוציא את הבצל ולתת לו, משום שעבור אותו אדם הבצל הוא האוכל הרצוי [10].
אם מדובר במין אחד ממש ורק חלק מן החתיכות גדולות וחלק קטנות — אין בזה דין בורר [11].
לכן מותר לבחור מן התערובת את החתיכות הגדולות או הקטנות כפי רצונו, גם אם אינו מתכוון לאכול אותן מיד [11].
שני מיני דגים נחשבים לשני מיני אוכלים גם כאשר כל חתיכה גדולה וניכרת בפני עצמה [12].
לכן כאשר הדגים מעורבים, ייקח את סוג הדג שהוא רוצה לאכול עכשיו ולא יסלק את המין שאינו רוצה.
חתיכות מאותו סוג בשר, שחלקן מטוגנות וחלקן מבושלות או צלויות, נחשבות לעניין זה כשני מינים [12].
לכן ייקח את הסוג שרוצה לאכול עכשיו.
בורר בתוך הסעודה
מותר בשעת אכילת הדג להסיר את העצמות הדקות הנמצאות בתוך הדג, מפני שכך דרך אכילתו [13].
אין צורך להכניס את העצמות לפה ולפלוט אותן.
אולם עצמות שכבר נפרדו מן הדג ונמצאות מעורבות בצלחת עם האוכל — אין לסלקן סתם לצד.
אם אי אפשר לאכול בנוחות כאשר העצמות נשארות מעורבות באוכל שבצלחת — מותר לסלקן כדי להמשיך לאכול [13].
גם עצמות שכבר נפרדו מן הבשר ונמצאות בצלחת אין לברור ולהוציא סתם כאשר הן מעורבות עם האוכל.
אם הן מפריעות בפועל לאכילה ואי אפשר לאכול באופן רגיל כשהן שם — מותר לסלקן לצורך המשך האכילה [13].
מותר להסיר את העור מן העוף בשעת האכילה כאשר רוצה לאכול את העוף מיד [14].
פעולה זו נחשבת דרך אכילה ולא ברירת פסולת מתוך אוכל.
מותר להסיר בשעת האכילה נוצות דקות שנשארו בכנף העוף לאחר הבישול [15].
אין בכך איסור בורר, וכן אין בכך איסור גוזז לאחר הבישול בדרך זו [15].
ביצים קשות המונחות על גבי תבשיל וניכרות בפני עצמן מותר להוציא מן הסיר גם אם אין מתכוונים לאוכלן מיד [16].
אין הן נחשבות מעורבות בתבשיל לעניין בורר.
חתיכות בשר, ירקות או דגים הניכרות בפני עצמן בתוך המרק או הרוטב מותר להוציא מן הנוזל גם אם רוצים להניח אותן לאחר זמן [17].
מאחר שהחתיכות גדולות וניכרות בפני עצמן, אין הדבר נחשב לתערובת שיש בה ברירה.
פירות וירקות
האוכל תפוח, אגס או פרי אחר שרק חלק ממנו פגום — מותר לחתוך בסכין בשעת האכילה את החלק הפגום ולאכול את החלק הטוב [18].
אין הדבר נחשב בורר פסולת מתוך אוכל.
קערה מלאה פירות שחלק מהם רקובים, אבל לא ניתן לזהות מבחוץ איזה מהם רקוב — מותר לקחת פרי כרגיל.
אם לאחר שלקחו התברר שהוא רקוב — מניחים אותו בצד ולוקחים פרי אחר [18].
אין בכך ברירה, משום שלא הייתה כוונה להוציא את הפרי הרקוב.
מותר להסיר את העוקץ מראש תפוח או פרי אחר בשעת האכילה [19].
העוקץ מחובר לפרי ואינו נחשב לתערובת רגילה של אוכל ופסולת.
מותר לפתוח תמר או משמש ולהוציא את הגרעין ביד בשעת האכילה [20].
אין צורך לאכול את הפרי סביב הגרעין או להכניס את הגרעין לפה ולפלוט אותו.
מותר לקלף בצל, שום, רימון, ביצה וכיוצא בהם ביד או בסכין כאשר עושים זאת לצורך אכילה לאלתר [21].
אין לקלפם בשבת לצורך סעודה שתהיה רק לאחר זמן רב.
בתפוח, אגס, מלפפון וכדומה, שהקליפה מחוברת ממש לפרי, פוסק ילקוט יוסף שאין דין בורר בקילוף עצמו [22].
לכן מותר לקלפם גם כאשר מתכוונים לאכול אותם מאוחר יותר באותה שבת.
אין לקלפם בשבת לצורך מוצאי שבת, משום איסור הכנה משבת לחול [22].
מותר לפי פסיקת ילקוט יוסף לקלף פירות וירקות בשבת גם במקלף המיועד לכך [23].
המחמיר להשתמש בסכין או ביד במקום במקלף — תבוא עליו ברכה, אך מעיקר הדין מותר [23].
מותר לקלף בננה בשבת [24].
מכיוון שהקילוף הוא הדרך הרגילה להגיע לפרי, אין בו איסור בורר.
ילקוט יוסף מתיר את הקילוף גם אם מתכוונים לאכול את הבננה מאוחר יותר באותה שבת [24].
מותר לפצח ולקלף אגוזים ושקדים כדי לאוכלם מיד [25].
וכן מותר לקלף בוטנים מן הקליפה הדקה שלהם לצורך אכילה לאלתר.
מותר להסיר ביד את הגרעינים מתוך האבטיח כאשר מתכוונים לאכול את האבטיח מיד [26].
אין בכך איסור בורר, משום שזו דרך אכילת האבטיח.
מותר להוציא את הגרעינים והחלקים הסמוכים להם מן המלון לצורך אכילה מיידית [26].
גם כאן הדבר נחשב דרך אכילה.
אם יש באשכול ענבים טובים ורקובים — לוקחים את הענבים הטובים שרוצים לאכול ומשאירים את הענבים הרקובים על האשכול [27].
אין לתלוש את הענבים הרקובים כדי להשאיר את הטובים.
כאשר עלים טובים ורקובים כבר נפרדו מן הקלח והתערבו זה בזה — אסור להוציא את העלים הרקובים [28].
יש לקחת את העלים הטובים שרוצים לאכול עכשיו.
אם העלים עדיין מחוברים לקלח והעלים החיצוניים המקולקלים עוטפים את הטובים — מותר להסיר את החיצוניים לצורך אכילת הפנימיים מיד, כדין קילוף [28].
מותר לשטוף במים פירות וירקות מן האבק, העפר או חומרי הריסוס שעליהם כאשר עושים זאת לצורך אכילה לאלתר [29].
מותר כמובן גם לשטוף פרי נקי לצורך היגיינה.
לעומת זאת, אין להשרות פירות או ירקות בתוך כלי מלא מים כדי שהעפר ייפרד מהם [29].
ברירה במשקים
זבוב או יתוש שנפל לכוס מים או יין וניכר בפני עצמו — מעיקר הדין מותר להוציאו ביד או בכף [30].
אולם נכון יותר להוציאו יחד עם מעט מן המשקה, או להטות את הכוס ולשפוך מעט משקה יחד איתו [30].
מותר להשתמש בשבת במסננת הקבועה על ברז המים כאשר מי הברז ראויים לשתייה גם ללא הסינון והמסננת רק מוסיפה ניקיון [31].
הדבר מותר גם למי שמקפיד בדרך כלל לשתות דווקא מים מסוננים [31].
מותר להשתמש בכיור מטבח שיש בפתחו מסננת הקולטת שיירי אוכל בזמן שהמים יורדים לביוב [32].
אין בכך איסור בורר.
מותר לשפוך את מי קופסת המלפפונים החמוצים ולהשאיר את המלפפונים בקופסה [33].
המלפפונים הם גושים הניכרים בפני עצמם בתוך המים ואין הם נחשבים מעורבים בהם לעניין בורר.
הדבר מותר גם אם המלפפונים מיועדים לאכילה מאוחר יותר באותה שבת [33].
כאשר יש בקופסת דגים שמן הצף מעל הדגים ואינו מעורב בהם — מותר לשפוך את השמן [34].
אם מדובר בטונה או בדגים מפוררים והשמן מעורב ממש בתוך הדגים — אין לשפוך את השמן לבדו; יש לשפוך יחד איתו מעט מן הדגים [34].
כאשר הלבן או האשל מוצקים והמים נפרדים וצפים על גביהם — מותר לשפוך את המים [35].
כיוון שהם נפרדים וניכרים, אין הם נחשבים כתערובת.
אם הלבן דליל והמים מעורבים בו — אין לשפוך את המים לבדם; יש לשפוך יחד איתם מעט מן הלבן [35].
כאשר הוכנה כוס תה בדרך המותרת ושקית התה נמצאת בתוך המים — מותר להוציא את שקית התה מן הכוס, ואין בכך איסור בורר [36].
דין הכנת התה עצמו נתבאר בפרק הלכות בישול.
קומקום שבו עלי התה שוקעים בתחתית והנוזל נמצא מעליהם — מותר למזוג ממנו דרך המסננת הקבועה בזרבובית [37].
כאשר מגיעים לסוף התמצית נכון להשאיר מעט נוזל יחד עם העלים ולא לסחוט את כל הנוזל מהם [37].
בורר בכלים, בגדים וספרים
דיני בורר אינם מוגבלים לאוכל.
גם כלים, בגדים או ספרים המעורבים זה בזה יכולים להיות בכלל ברירה [38].
לכן כאשר מחפשים חפץ מסוים מתוך ערימה מעורבת, לוקחים את החפץ שזקוקים לו כדי להשתמש בו סמוך לברירה.
אם הבגד שרוצים נמצא מתחת לבגדים אחרים — מותר להסיר את הבגדים העליונים כדי להגיע אליו [39].
אין בכך איסור בורר, משום שאין הכוונה למיין את הבגדים אלא רק לפנות את הדרך אל הבגד הרצוי.
לפי פסיקת ילקוט יוסף מותר למיין סכינים, כפות ומזלגות המעורבים יחד ולהניח כל סוג במקומו לצורך סעודה שתתקיים בהמשך אותה שבת [40].
לאחר סעודה שלישית אין למיין אותם לצורך מוצאי שבת, משום הכנה משבת לחול [40].
מותר לגבאי בית הכנסת לאחר התפילה למיין ולסדר את הסידורים והחומשים ולהחזיר כל ספר למקומו [41].
אין צורך להשאיר את הספרים מעורבים עד מוצאי שבת.
טעויות שכיחות בבורר
אסור, אם אינך רוצה לאכול את הבצל.
יש לקחת את הירקות שרוצים ולאכול אותם ולהשאיר את הבצל [10].
אסור כאשר העלים כבר נפרדו ומעורבים.
יש לקחת את העלים הטובים לצורך אכילה מיידית [28].
מותר [20].
מותר [26].
מותר [22].
מותר מעיקר הדין לפי ילקוט יוסף [23].
מותר [13].
מותר לפי פסיקת ילקוט יוסף [40].
אסור משום הכנה משבת לחול [40].
כאשר יש תערובת של אוכל ופסולת, זכור את שלושת התנאים:
אוכל — ביד — לאלתר.
אין להוציא פסולת מתוך אוכל.
בשני מיני מאכלים — לוקחים את המין שרוצים לאכול עכשיו.
כף ומזלג רגילים נחשבים דרך אכילה ומותר להשתמש בהם.
מסננת או כלי המיוחד לברירה — אסורים לברירה.
מותר להסיר עצמות מתוך הדג בדרך האכילה.
מותר לקלף פירות וירקות בדרך הרגילה בהתאם לדינים שנתבארו.
מותר להוציא גרעיני אבטיח ומלון לצורך אכילה מיד.
בצל שאינך רוצה בסלט — אין להוציא; קח את הירקות שאתה רוצה.
זבוב במשקה — מעיקר הדין מותר להוציאו, וטוב להוציאו יחד עם מעט משקה.
מים הצלולים וראויים לשתייה — מותר להעבירם דרך מסנן הברז הקבוע.
גם בכלים, בגדים וספרים יש דיני ברירה, אך ילקוט יוסף מתיר מיון סכו"ם לצורך סעודה אחרת באותה שבת.
[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שיט סעיף א; ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רעו — ברירה בשני מיני אוכלים.
[2] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שיט סעיפים א–ב; ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רנא–רנו — שלושת תנאי ההיתר: אוכל מתוך פסולת, ביד, ולאלתר.
[3] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רנא–רנה — איסור פסולת מתוך אוכל אפילו לאלתר וגם כאשר הפסולת מועטה.
[4] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רסה; הליכות עולם חלק ד עמ' עה — הגדרת "לאלתר" בסעודה.
[5] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רסח — ברירה באכילת עראי בתוך שעה.
[6] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רעב — בירר לצורך אכילה מיד ונשאר מן האוכל.
[7] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רצו — ברירה לצורך אחרים.
[8] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רסא — כף ומזלג נחשבים דרך אכילה ולא כלי ברירה.
[9] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רעו — שני מיני מאכלים.
[10] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רפ–רפא — בצל בסלט ומין שאדם אחר רוצה לאכול.
[11] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רפב — גדולים וקטנים מאותו מין.
[12] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רפד — שני מיני דגים וצורות הכנה שונות.
[13] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' ש–שא — עצמות דגים ובשר בשעת האכילה.
[14] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' דש — הסרת עור העוף לצורך אכילה מיד.
[15] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שב; שו"ת יביע אומר חלק ה סימן לד — נוצות דקות שנותרו בעוף.
[16] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רפו — ביצים קשות הניכרות על גבי התבשיל.
[17] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שה — חתיכות גדולות וניכרות בתוך מרק ורוטב.
[18] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שטז–שיח — פרי רקוב וחיתוך החלק הפגום.
[19] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שיז — הסרת עוקץ הפרי.
[20] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שיז; שארית יוסף חלק ג עמ' תיז — הוצאת גרעין מתמר ומשמש.
[21] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שכ — קילוף בצל, שום, רימון וביצה לאלתר.
[22] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שכ; הליכות עולם חלק ד — קילוף פירות וירקות שקליפתם מחוברת לפרי.
[23] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שכב — שימוש במקלף.
[24] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שכב — קילוף בננה.
[25] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שכ — אגוזים, שקדים ובוטנים.
[26] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שכד–שכה — גרעיני אבטיח ומלון.
[27] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' תצ — ענבים טובים ורקובים באשכול.
[28] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שכב ותפח — עלים רקובים בחסה או כרפס.
[29] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שכז ותפח — שטיפת פירות וירקות והשרייתם במים.
[30] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רפז–רפט — זבוב או יתוש במשקה.
[31] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רצב — מסננת הקבועה בברז.
[32] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רצג — מסננת בכיור.
[33] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שיד — שפיכת מי מלפפונים חמוצים.
[34] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שיד — שמן בקופסת דגים או טונה.
[35] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שיג ותפה — מים הצפים על לבן ואשל.
[36] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' רפו — הוצאת שקית תה מן הכוס.
[37] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שטו; שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן נא — קומקום תה עם מסננת בזרבובית.
[38] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שכז — ברירה בבגדים, כלים וספרים.
[39] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שכט — הסרת בגדים כדי להגיע לבגד שתחתיהם.
[40] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' של ותצ — מיון סכינים, כפות ומזלגות לצורך סעודה בשבת.
[41] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' שלג — סידור סידורים וחומשים לאחר התפילה.