הלכות לש
24.9.2026הלכהזמן קריאה · 8 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהמלאכת לש היא חיבור של חלקיקים נפרדים באמצעות נוזל עד שהם נעשים לעיסה או לתערובת מאוחדת.
הדוגמה הפשוטה ביותר היא נתינת מים בקמח וערבובם לעיסה.
מרן השולחן ערוך מגדיר במפורש את נתינת המים בקמח כגיבול, וקובע שיש פעולות של לישה וגיבול האסורות בשבת [1].
לכן לפני שמערבבים אבקה, פירורים או חומר סמיך עם נוזל צריך לבדוק האם הערבוב יוצר עיסה או בלילה חדשה.
יש הבדל בין שתי צורות עיקריות של תערובת:
בלילה עבה — תערובת סמיכה שהחומרים שבה מתחברים לעיסה אחת.
בלילה רכה — תערובת נוזלית יותר שנשפכת ואינה עומדת כעיסה סמיכה.
יצירת בלילה עבה חמורה יותר, ואסור להכין בשבת עיסה רגילה בדרך הרגילה [1].
בבלילה רכה קיימים אופני היתר מסוימים כאשר עושים שינוי בדרך הנתינה והערבוב, אך אין מכאן היתר כללי לערבב כל אבקה עם מים.
אסור להכין בשבת בצק מקמח ומים [1].
לכן אין:
לשפוך מים על קמח כדי להכין בצק.
לערבב קמח ומים לעיסה.
להוסיף מים לעיסה לא מוכנה כדי להשלים את הכנתה.
גם אם האדם מתכוון להשתמש בעיסה מיד — אין בכך היתר.
בניגוד לבורר ולטוחן, שבהם מצאנו היתרים מסוימים כאשר הפעולה נעשית בדרך אכילה ולאלתר, לישה רגילה של קמח ומים אינה נעשית מותרת מפני שרוצים לאכול מיד.
לכן אין לומר:
"אני מכין את הבצק רק לסעודה הזו."
כאשר מדובר בלישה האסורה — עצם יצירת העיסה היא האיסור.
מיונז
ילקוט יוסף פוסק שמותר להכין מיונז בשבת מתערובת של ביצים, שמן, חרדל, סוכר ומעט מלח, בתנאי שמכינים אותו לצורך אכילה לאלתר באותה סעודה [2].
אולם יש לערבב בכף בנחת, ולא לטרוף את התערובת בחוזקה [2].
כאשר מכינים מיונז בשבת:
מכניסים את המרכיבים.
מערבבים בכף בנחת.
אין לטרוף אותם בחוזקה כדרך הכנת מיונז רגילה [2].
ההיתר להכנת מיונז נאמר כאשר מתכוונים לאוכלו לאלתר באותה סעודה [2].
לכן אין להכין מיונז בבוקר לצורך סעודה שלישית.
מיונז שכבר הוכן לפני שבת מותר להוציא מן הקופסה, למרוח על לחם או להוסיף למאכל.
אין בכך מלאכת לש, משום שהמיונז כבר מוכן.
טחינה
טחינת שומשום שכבר הוכנה מערב שבת, ורוצים בשבת לדלל אותה יותר — מותר להוסיף לה מים ולבחוש [3].
לכן מי שהכין טחינה מוכנה לפני שבת יכול בשבת להוסיף לה מים כדי להפוך אותה לדלילה יותר.
אם הטחינה המוכנה התעבתה או נעשתה סמיכה במשך השבת — מותר להוסיף לה מים ולערבב כדי להחזירה למרקם דליל יותר [3].
ההיתר נאמר בטחינה שכבר הוכנה ונילושה לפני שבת.
בהכנת טחינה מטחינה גולמית בשבת יש מחלוקת שהובאה בילקוט יוסף, מפני שבשלב הראשון של הוספת המים נעשית הטחינה סמיכה מאוד כעיסה [3].
כיוון שאנו שומרים כאן על פסיקה מעשית שאינה משאירה את המשתמש בספק:
למעשה — יש להכין טחינה גולמית מערב שבת.
בשבת ניתן לדלל טחינה שכבר הוכנה מערב שבת [3].
כך נמנעים מן הספק לחלוטין.
ביצים
ילקוט יוסף כותב שבמקום צורך, המיקל לטרוף ביצים בקערה בשבת יש לו על מה שיסמוך [4].
אולם מאחר שהיתר זה מוגדר במקור כ"המיקל בעת הצורך", אין להפוך אותו באתר להיתר רגיל לכתחילה.
לכן למעשה:
אין לטרוף ביצים בשבת ללא צורך. במקום צורך ניתן להקל על פי פסק ילקוט יוסף.
אין כמובן לבשל או לטגן את הביצים לאחר מכן בשבת.
ביצה שכבר בושלה לפני שבת מותר למעוך במזלג.
מאחר שהביצה אינה מגידולי קרקע, אין במעיכתה משום טוחן, כפי שנתבאר בפרק טוחן.
כאשר מוסיפים לה חומר אחר, צריך לבדוק האם נוצרת בכך עיסה חדשה שיש בה חשש לישה.
תערובות שאינן נעשות לעיסה
ערבוב של נוזל בנוזל אינו מלאכת לש.
לכן מותר לערבב משקאות זה בזה, כאשר אין בעיה אחרת של בישול וכדומה.
דוגמה:
מותר למזוג מים לתוך משקה חריף כדי לדללו [5].
אין בכך מלאכת לש.
מותר לערבב סוכר בתוך תה, קפה או משקה אחר בדרך המותרת מצד דיני בישול.
התמוססות הסוכר בתוך המשקה אינה נחשבת לישה.
גם המסת מלח בנוזל אינה מלאכת לש.
עם זאת, בדיני מלח קיימים דינים נוספים של בישול והכנת מי מלח, ולכן יש לבדוק אותם בנפרד.
בלילה רכה
מרן השולחן ערוך פוסק שבמקרים שבהם מותר להכין בלילה רכה בשבת, יש לעשות שינוי בסדר נתינת המרכיבים [1].
כלומר, אין להכין את התערובת בדיוק באותה דרך שבה רגילים להכינה בחול.
גם הערבוב עצמו צריך להיעשות באופן שונה מן הלישה הרגילה.
כאשר ההיתר מבוסס על עשיית בלילה רכה בשינוי, יש לשנות את סדר הכנסת המרכיבים מן הסדר הרגיל של ימות החול [1].
אין צורך להמציא בכל פעם שינוי חדש; העיקר שהכנת התערובת תהיה שונה מן הדרך הרגילה.
כאשר מכינים בלילה רכה במקום שבו הדבר מותר, אין לערבב אותה בדרך של לישה חזקה ורצופה.
יש לעשות שינוי גם באופן הערבוב.
אחת הדרכים המקובלות היא לערבב בצורה שאינה רגילה, כגון שתי וערב ולא בתנועה מעגלית רצופה.
מזון לתינוק
כאשר מערבבים אבקה עם מעט מים ונוצרת עיסה סמיכה — יש בכך חשש לישה.
לכן אין להכין לתינוק בשבת מאבקה וממים עיסה סמיכה בדרך הרגילה.
אם יש צורך להכין מזון לתינוק בשבת, יש להכינו באופן היוצר תערובת נוזלית ולא עיסה סמיכה, ובהתאם להוראות ההלכתיות של בלילה רכה.
במקרה רפואי או כאשר מדובר בתינוק הזקוק למזון מסוים ואין חלופה מוכנה, דיני חולה וקטן עשויים לשנות את הדין, והם יבוארו בפרק רפואה וטיפול בילדים.
ילקוט יוסף עוסק גם בערבוב תרופה באבקה עם מים ומורה להיזהר שלא לערבב את האבקה בכמות קטנה של מים באופן שיוצר בלילה סמיכה, אלא להכין אותה כבלילה רכה [6].
לכן למעשה:
כאשר צריך לערבב אבקת תרופה המותרת בשבת — יש להוסיף כמות נוזל המספיקה כדי שהתוצאה תהיה נוזלית ולא עיסה סמיכה [6].
משחת כלים ואבקת ניקוי
ילקוט יוסף פוסק שמותר לערבב אבקת כלים במים בשבת, ואין לחשוש בכך לאיסור לישה [7].
לכן מי שמשתמש באבקה המיועדת לשטיפת כלים רשאי לערבב אותה במים לצורך שטיפת כלי השבת.
מותר להשתמש במשחת כלים לצורך הדחת כלים בשבת [7].
דיני הספוג עצמו שייכים לפרק סוחט וניקיון הבית.
מריחת ממרחים
ילקוט יוסף פוסק שמותר למרוח בשבת חמאה או ממרח אחר על פרוסת לחם כאשר הדבר נעשה לצורך אכילה לאלתר [8].
אין בכך איסור ממרח.
לכן מותר למרוח על לחם:
חמאה.
גבינה רכה.
מיונז.
ממרחים מוכנים.
כאשר עושים זאת לצורך האכילה [8].
אין צורך להקפיד למרוח את החמאה או הגבינה בצורה גסה ומכוערת.
המריחה הרגילה על פרוסת לחם מותרת לצורך האכילה.
הכנת תערובת שכבר הייתה מחוברת
כאשר התערובת כבר נילושה והוכנה לפני שבת, ובשבת רק מוסיפים נוזל כדי לדלל אותה, יש יותר מקום להקל.
הדוגמה המפורשת בילקוט יוסף היא טחינה שהוכנה מערב שבת, שמותר להוסיף לה מים ולבחוש [3].
לכן יש הבדל גדול בין:
יצירת עיסה חדשה בשבת.
לבין דילול תערובת שכבר הוכנה.
כאשר מדובר בתערובת שכבר הוכנה לפני שבת והוספת הנוזל רק מדללת אותה, כגון טחינה מוכנה — מותר [3].
אין ללמוד מכאן היתר לכל סוג של אבקה או עיסה; ההיתר נאמר במקום שבו התערובת כבר הייתה מגובלת קודם לכן.
טעויות שכיחות במלאכת לש
אסור [1].
מותר, כאשר מערבבים בכף בנחת ולא טורפים בכוח [2].
לא.
ההיתר נאמר לצורך אכילה לאלתר באותה סעודה [2].
מותר [3].
מאחר שילקוט יוסף מביא בזה מחלוקת — באתר נורה להכינה מערב שבת ולא להכין אותה בשבת [3].
מותר מצד מלאכת לש.
מותר מצד מלאכת לש.
מותר לצורך אכילה [8].
מותר [7].
אסור לעשות בדרך הרגילה.
אין לערבב קמח ומים כדי ליצור בצק בשבת.
אין היתר ללישה רגילה רק משום שהמאכל מיועד לאכילה מיד.
בלילה עבה חמורה יותר מבלילה רכה.
כאשר ההלכה מתירה בלילה רכה — יש להכינה בשינוי מן הדרך הרגילה.
מותר להכין מיונז לצורך אותה סעודה, ובלבד שמערבבים בכף בנחת ולא טורפים בכוח.
טחינה שהוכנה מערב שבת — מותר לדלל במים ולבחוש.
טחינה גולמית — נכון להכינה מערב שבת ולא להיכנס בשבת למחלוקת הפוסקים.
מותר לערבב נוזלים זה בזה.
מותר להמיס סוכר במשקה מצד מלאכת לש.
מותר למרוח חמאה ושאר ממרחים על לחם לצורך אכילה.
מותר לערבב אבקת כלים במים.
[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שכא סעיף יד — גיבול קמח ודיני בלילה רכה ושינוי בדרך הכנתה.
[2] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' תב — היתר הכנת מיונז לצורך אכילה לאלתר, בערבוב בכף בנחת ולא בטריפה חזקה.
[3] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' תה — טחינה שהוכנה מערב שבת מותר לדללה במים ולבחוש; בהכנת טחינה גולמית בשבת הובאה מחלוקת.
[4] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' תב בהערה — טריפת ביצים בקערה במקום צורך.
[5] ילקוט יוסף, שבת כרך ג, סימן שכא; שו"ת יביע אומר חלק י, הערות לרב פעלים חלק א סימן יז — מזיגת מים למשקה חריף.
[6] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קמא; הליכות עולם חלק ד עמ' קסו — ערבוב אבקת תרופה במים והעדפת בלילה רכה.
[7] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' כב — שימוש במשחת כלים וערבוב אבקת כלים במים ללא חשש לישה.
[8] ילקוט יוסף, שבת כרך ג עמ' תד — מריחת חמאה ושאר ממרחים על פרוסת לחם לצורך אכילה.
כאשר מערבבים אבקת תרופה המותרת בשבת עם מים — יש להימנע מיצירת עיסה סמיכה ולעשות בלילה רכה.