זָב אדם שיצאה ממנו הפרשה גופנית מיוחדת שלא כדרך הרגילה. התורה קובעת לזב דיני טומאה מיוחדים, והוא נטמא בטומאה חמורה. כדי להיטהר עליו לספור שבעה ימים נקיים, לטבול ולהביא קרבן בזמן שבית המקדש קיים.
זָבָה אישה שראתה דם שלא בזמן המחזור הרגיל, באופן המטיל עליה דיני זבה. דיני זבה כוללים ספירת ימים נקיים, טבילה ולעיתים הבאת קרבן בזמן שבית המקדש קיים.
זְבִיחָה שחיטת בעל חיים לצורך אכילתו או לצורך הקרבתו כקרבן, בהתאם לדיני השחיטה והקרבנות. הזביחה היא אחת העבודות המרכזיות בהקרבת הקרבן.
זֶבַח כינוי לקרבן הנשחט ומוקרב לה'. במקרא ובדברי חז"ל משמש המונח גם ביחס לסוגים שונים של קרבנות, כגון זבח שלמים וזבח פסח.
זֶבַח פֶּסַח קרבן שהיו מקריבים בערב פסח בזמן שבית המקדש קיים, ואותו היו אוכלים בליל הסדר בחבורה. הקרבן היה נאכל צלי אש, עם מצה ומרור, ואסור היה להותיר ממנו עד הבוקר
זֶבַח שְׁלָמִים קרבן שחלק ממנו מוקטר על המזבח, חלק ניתן לכהנים וחלק נאכל על ידי הבעלים. נקרא "שלמים" משום שיש בו שותפות בין המזבח, הכהנים והבעלים.
זֹאת חֲנֻכָּה היום השמיני והאחרון של חנוכה. השם "זאת חנוכה" נקבע על שם קריאת התורה של יום זה, הפותחת במילים "זאת חנוכת המזבח", שבה מסיימים את קרבנות הנשיאים לחנוכת המשכן. בחסידות ובמנהגי ישראל נחשב יום זה יום בעל משמעות מיוחדת לתפילה ולבקשות.
זְוּגוֹת תקופת ראשית תקופת התנאים, שבה הנהגת התורה הייתה בידי זוגות של חכמים: הראשון שימש נשיא והשני אב בית דין. בין הזוגות המפורסמים שמעיה ואבטליון, הלל ושמאי.
זִמּוּן הקדמה לברכת המזון הנאמרת כאשר שלושה אנשים או יותר אכלו יחד פת. הזימון הוא הזמנה לברך יחד את ברכת המזון. כאשר עשרה אכלו יחד, מוסיפים בזימון את שם ה'.
זִמּוּן בַּעֲשָׂרָה זימון הנאמר כאשר עשרה אנשים שאכלו יחד פת. בנוסח זה מזכירים את שם ה': "נברך לאלהינו שאכלנו משלו".
זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית טעם שניתן למצוות ולמנהגים שנועדו להזכיר את בריאת העולם ואת ששת ימי בראשית. השבת, למשל, היא זכר למעשה בראשית.
זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם טעם למצוות ולמנהגים שנועדו להזכיר את יציאת מצרים ואת הנסים שעשה הקב"ה לישראל. השבת, התפילין ומצוות רבות נוספות קשורות גם לזכירת יציאת מצרים.
זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ תקנות ומנהגים שתיקנו חז"ל לאחר חורבן בית המקדש כדי לשמר את זכר עבודת המקדש ומצוותיו. בין התקנות: נטילת לולב במשך שבעה ימים גם מחוץ למקדש והקפת הבימה בהושענא רבה.
זֵכֶר לְחוּרְבָּן מנהגים שנקבעו כדי שהחורבן של ירושלים ובית המקדש לא יישכח מלב. בין היתר, תיקנו להשאיר בבית מקום שאינו מסויד בגודל אמה על אמה, זכר לחורבן.
זְכִירַת מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק מצווה לזכור את אשר עשה עמלק לישראל בדרך לאחר יציאת מצרים, שנאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". בשבת שלפני פורים קוראים בתורה את פרשת זכור, העוסקת במעשה עמלק.
זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם החיוב לזכור את יציאת מצרים בכל יום, כדי שלא תישכח ההצלה והגאולה שהקב"ה עשה לישראל. זכר יציאת מצרים משולב בקריאת שמע ובמצוות רבות.
זְכִירַת שַׁבָּת מצוות עשה מן התורה לזכור את יום השבת ולקדשו, שנאמר: "זכור את יום השבת לקדשו". חז"ל תיקנו לקיים את הזכירה בעיקר באמצעות קידוש בתחילת השבת והבדלה בסיומה.
זְכִירַת מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הזכרת העובדה שהקב"ה ברא את העולם בששת ימי בראשית ושבת ביום השביעי. זהו אחד הטעמים המרכזיים לשבת.
זְכִירַת הַתּוֹרָה החיוב לזכור את דברי התורה ומצוותיה ולא לשכוח אותם, כדי שהאדם יוכל לקיימם כראוי. התורה מזהירה פעמים רבות שלא לשכוח את מצוות ה'.
זְכוּת אָבוֹת הזכות של אברהם, יצחק ויעקב, אבות האומה, העומדת לישראל ונזכרת בתפילה ובדברי חז"ל. הזכרת זכות האבות מבטאת את הקשר המיוחד שבין עם ישראל לאבותיו.
זְכוּת אִמָּהוֹת המעלה והזכות הקשורות בשרה, רבקה, רחל ולאה, אמהות האומה. האמהות נזכרות בדברי חז"ל ובתפילות ובקשות שונות.
זְכֻיּוֹת מעשים טובים ומצוות העומדים לאדם לזכות. בדברי חז"ל מתואר האדם כמי שמעשיו יוצרים זכויות וחובות, והזכויות עשויות לעמוד לו לטובה.
זְרִיזוּת מידה של הקדמת קיום המצווה ועשייתה בלא עצלות. הזריזות מבטאת את חביבות המצווה ואת הרצון לקיימה מיד כאשר ניתן לעשותה.
זְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְווֹת כלל הקובע שכאשר ניתן לקיים מצווה מוקדם יותר או מאוחר יותר, ראוי להקדימה. לדוגמה, מצוות ברית מילה נעשית ביום ולא דוחים אותה לשעות המאוחרות של היום ללא צורך.
זְקַן מַמְרֵא חכם שהגיע להוראה, וחלק על הסנהדרין בדין הנוגע למעשה, והורה לעשות בניגוד להכרעתם. התורה קובעת עליו דין חמור ביותר, ובתנאים המפורטים בהלכה הוא מתחייב מיתה.
זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הזמן שבו ניתן לקיים את מצוות קריאת שמע של שחרית או של ערבית. לכל אחת מקריאות שמע נקבע זמן תחילה וזמן סיום, ויש הבדל בין הזמן המועדף לבין הזמן שבו ניתן לקרוא בדיעבד.
זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל משעה שניתן לקרוא את שמע באופן הראוי, ולכתחילה יש לסיימה עד סוף שלוש שעות זמניות, שהוא הזמן שבו בני מלכים רגילים לקום.
זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל בלילה, לאחר צאת הכוכבים, ונמשך מעיקר הדין עד עלות השחר.
זְמַן תְּפִלָּה הזמן שקבעו חז"ל לכל אחת מתפילות היום. לשחרית, מנחה וערבית יש זמנים מיוחדים, וכן לתפילת מוסף.
זְמַן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית זמן תפילת שחרית מתחיל מעיקר הדין עם הנץ החמה, ויש אפשרות להתפלל קודם לכן בזמנים מסוימים. לכתחילה יש להתפלל את תפילת העמידה של שחרית עד סוף ארבע שעות זמניות.
זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה הזמן שבו מתפללים תפילת מנחה. ניתן להתפלל מנחה מזמן מנחה גדולה ועד השקיעה, ובדיעבד קיימים דינים נוספים לגבי תפילה לאחר מכן.
זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה הזמן המוקדם ביותר לתפילת מנחה, החל מחצי שעה זמנית לאחר חצות היום.
זְמַן מִנְחָה קְטַנָּה זמן המתחיל מתשע שעות ומחצה זמניות. זהו זמן מאוחר יותר לתפילת מנחה, ונחשב זמן מובחר יותר לתפילה על פי דעות רבות.
זְמַן תְּפִלַּת מוּסָף הזמן שבו מתפללים תפילת מוסף בשבת, בראש חודש ובמועדים. לכתחילה יש להתפלל מוסף עד סוף שבע שעות זמניות.
זְמַן תְּפִלַּת עַרְבִית זמן תפילת ערבית מתחיל בלילה, לאחר צאת הכוכבים. יש דעות ומנהגים המאפשרים להתפלל ערבית כבר מפלג המנחה, בתנאים המתאימים.
זְמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, שבו קיים ספק אם הוא יום או לילה. בשל הספק חלים בו דינים מיוחדים, ובפרט בענייני שבת, יום טוב ותעניות.
זְמַן בִּיעוּר חָמֵץ הזמן בערב פסח שבו יש לסיים את ביעור החמץ שברשות האדם. לאחר זמן איסור החמץ אסור להחזיק חמץ ברשותו, וחלים דיני "בל יראה ובל ימצא".
זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת שַׁבָּת הזמן שנקבע להדלקת נרות שבת קודם כניסת השבת. ההדלקה נעשית קודם השבת כדי שהנרות יהיו דולקים במהלך השבת.
זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה הזמן שנקבע להדלקת נרות חנוכה. עיקר זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים, ויש דינים ומנהגים שונים לגבי הקדמה או איחור של ההדלקה.
זְרִיעָה אחת מל"ט מלאכות שבת. בכלל מלאכה זו זריעת זרע בקרקע או פעולה המביאה להצמחתו. משום כך אסורות בשבת פעולות שונות המביאות להצמחת צמחים.
זְרִיעָה בִּשְׁבִיעִית איסור זריעה ועבודת הקרקע בשנת השמיטה. שנת השביעית נועדה לשבות מעבודת האדמה, והתורה אסרה בין היתר זריעה, זמירה, קצירה ובצירה כדרך הרגילה.
זָר אדם שאינו כהן. בדיני המקדש והקדשים יש מעשים המותרים לכהנים בלבד, ולזר אסור לעשותם. לדוגמה, זר שעבד בעבודות מסוימות במקדש עבר על איסור.
זָרָה אישה שאינה אשתו של אדם. המונח מופיע במקרא ובדברי חז"ל בהקשרים שונים, ובפרט בענייני נישואין ואיסורי עריות.
זְרִיקָה אחת מארבע עבודות הדם בקרבנות. לאחר קבלת דם הקרבן בכלי, הכהן נותן את הדם על המזבח באופן שנקבע לכל סוג קרבן.
זְרִיקַת הַדָּם נתינת דם הקרבן על המזבח לאחר שחיטתו וקבלת דמו. זריקת הדם היא עבודה מרכזית בסדר הקרבת הקרבנות, ולכל קרבן יש את אופן נתינת הדם המיוחד לו.
זְמַן מַתַּן תּוֹרָה כינוי לחג השבועות, שבו מציינים את מתן תורה לישראל בהר סיני. חג השבועות הוא גם חג הקציר ואחד משלושת הרגלים.
זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ פסוק משירת הים שממנו למדו חז"ל את החיוב להדר ולייפות את קיום המצוות. מכאן נלמד עיקרון הידור מצווה, שיש לעשות את המצווה בצורה נאה ומהודרת.
זִכָּרוֹן דבר או מעשה שנועד להזכיר אירוע, אדם או עניין חשוב. בתורה ובדברי חז"ל קיימות מצוות ומנהגים רבים שנועדו ליצור זיכרון של אירועים מרכזיים בתולדות עם ישראל.
זִכְרוֹנוֹת חלק מתפילת מוסף של ראש השנה, שבו מזכירים את הנהגת ה' את העולם ואת הזיכרון של בני האדם לפניו. תפילת הזכרונות היא אחת משלוש הברכות המרכזיות של מוסף ראש השנה, לצד מלכויות ושופרות.
זִכְרוֹנוֹת, מַלְכֻיּוֹת וְשׁוֹפָרוֹת שלוש הברכות המרכזיות במוסף של ראש השנה. בברכת מלכויות ממליכים את הקב"ה, בברכת זכרונות מזכירים את זיכרון הברואים לפניו, ובברכת שופרות עוסקים במשמעותו של השופר ובגאולה.
זִמְרָה שירה ותשבחות לה'. המונח משמש גם ביחס לפסוקי דזמרה שבתפילה, שהם קטעי שבח והודאה הנאמרים בעיקר בתפילת שחרית.
זְמִירוֹת שַׁבָּת שירים ופיוטים שנהגו ישראל לשיר בסעודות שבת, ובפרט בליל שבת. הזמירות עוסקות בכבוד השבת, באמונה, בתורה ובקדושת היום.
זָכוֹר לשון ציווי של זכירה, המופיעה במצוות שונות בתורה, כגון "זכור את יום השבת לקדשו" ו"זכור את אשר עשה לך עמלק". הזכירה אינה רק ידיעת העובדה אלא נועדה להשפיע על מעשי האדם.
זָכָר בן ממין זכר. בדיני התורה קיימות מצוות והלכות מיוחדות הקשורות לזכר, כגון ברית מילה, פדיון הבן ודינים שונים של ירושה ומעמד משפחתי.
