טַבָּל גידולי קרקע החייבים בתרומות ומעשרות ועדיין לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות. וכן עיסה החייבת בחלה שעדיין לא הופרשה ממנה חלה. טבל אסור באכילה, ושמו מלשון "טב לא" – כלומר, אינו טוב.
טְבִילָה הכניסה למקווה מים כשרים לשם טהרה או לשם קיום מצווה. הטבילה נוהגת בדינים שונים, כגון טבילת אישה לטהרת המשפחה, טבילת כלים שנקנו מגוי וטבילה הנדרשת לטהרה מטומאות מסוימות.
טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה דין שלפיו כאשר זמן הטבילה הגיע, יש מעלה לקיים את הטבילה בזמנה ולא לדחותה ללא צורך. כלל זה נידון בעיקר בדיני טהרת המשפחה ובמקומות נוספים בהלכה.
טְבִילַת עֶזְרָא תקנה שתיקן עזרא הסופר, שלפיה בעל קרי צריך לטבול קודם לימוד תורה ותפילה. לאחר זמן בטלה תקנה זו להלכה, ואין כיום חיוב כללי לטבול משום קרי קודם תפילה או לימוד תורה, אף שיש הנוהגים לטבול כמנהג חסידות.
טְבִילַת כֵּלִים כלי סעודה שנרכשו מגוי והגיעו לבעלות יהודי חייבים בטבילה במקווה או במעיין כשר, כדי להכניסם לקדושת ישראל. החיוב נוהג בעיקר בכלי מתכת וזכוכית, ויש פרטים ודינים שונים לגבי חומרים נוספים. לפני הטבילה מברכים, כאשר יש חיוב ברכה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על טבילת כלים
טוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ אדם הטובל במקווה כדי להיטהר, אך עדיין מחזיק בידו את מקור הטומאה, ולכן הטבילה אינה מטהרת אותו. הביטוי משמש גם בהשאלה לאדם המנסה לתקן מצב מסוים אך ממשיך להחזיק בגורם הבעיה.
טוֹבָה הֲנָאָה זכות שיש לאדם ליהנות ממנה או להעניקה לאחר, אף שאין היא נחשבת בעלות מלאה על הדבר. המושג מופיע בעיקר בדיני תרומות, חלה, מתנות כהונה ומקרים שבהם לאדם יש זכות לבחור למי תינתן מתנה מסוימת.
טוֹעֶן וְנוֹשֵׂא דין הנוגע לטענות בעלי הדין בבית דין ולחובת כל אחד מהם לפרט את טענתו ואת העובדות שעליהן הוא מסתמך. בית הדין דן בטענות הצדדים ועל פיהן בוחן את חיוביהם וזכויותיהם.
טוֹר אחד מארבעת חלקי הספר "ארבעה טורים" שחיבר רבי יעקב בן הרא"ש, המכונה הטור. הספר מחולק לארבעה חלקים: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט, והוא מהווה אחד מספרי היסוד שעליהם נבנה פסיקת ההלכה.
טוּמְאָה מצב הלכתי של טומאה שנוצר באדם, בכלי או בדבר אחר בעקבות מגע או קשר עם מקורות טומאה מסוימים. דיני הטומאה והטהרה מפורטים בתורה ובדברי חז"ל, ובכלל זה טומאת מת, טומאת שרץ, טומאת נידה וטומאות נוספות.
טוּמְאָה וְטָהֳרָה מערכת של דינים העוסקים במעמדו הרוחני וההלכתי של אדם, כלי או דבר לאחר שנגע במקור טומאה או נטהר ממנה. דינים אלו היו מרכזיים במיוחד בזמן שבית המקדש היה קיים, ונוגעים גם כיום בעיקר לדיני טהרת המשפחה ולעניינים נוספים.
טוּמְאַת אָכְלִין דין הקובע שמאכלים ומשקים יכולים לקבל טומאה ולהיטמא בתנאים מסוימים. דיני טומאת אוכלין כוללים בין היתר את התנאים שבהם אוכל מקבל טומאה ואת דרכי העברתה.
טוּמְאַת יָדַיִם טומאה מדרבנן שנקבעה לידיים במצבים מסוימים. חז"ל תיקנו דינים מיוחדים לידיים, ובין היתר קבעו נטילת ידיים במקרים מסוימים לפני אכילת פת ובעניינים הקשורים לטהרה.
טוּמְאַת מֵת טומאה הנגרמת ממגע או מקרבה מסוימת למת. טומאת מת היא מן הטומאות החמורות, והאדם או הכלים הנטמאים בה נעשים טמאים בדרגות שונות בהתאם למקום ולצורת המגע.
טוּמְאַת נִדָּה טומאה החלה על אישה בזמן נידתה על פי דיני התורה. דיני נידה כוללים את איסורי הקרבה בין בני הזוג ואת דיני הספירה, הבדיקה והטבילה הנדרשים כדי להיטהר.
טוּמְאַת לֵדָה הטומאה החלה על אישה לאחר לידת בן או בת, כפי שנאמר בתורה. לדיני טומאת לידה יש פרטים שונים ביחס ללידת זכר ולידת נקבה.
טוּמְאַת שֶׁרֶץ טומאה הנגרמת ממגע עם אחד משמונת השרצים שנאמרו בתורה כמטמאים במגע. אדם או כלי שנגע בשרץ באופן המטמא נעשה טמא בהתאם לדיני הטומאה.
טוּמְאַת כֹּהֵן איסורים החלים על כהן שלא להיטמא למתים, מלבד קרובים מסוימים שהתורה התירה לו להיטמא להם. לכהן גדול יש דינים חמורים יותר, והוא אינו נטמא אפילו לקרוביו.
טָהוֹר מעמד הלכתי של אדם, כלי או דבר שאינו טמא. במקרים שבהם חלה טומאה, ניתן לעיתים להיטהר באמצעות טבילה, המתנה לזמן מסוים או אמצעי טהרה אחרים, בהתאם לסוג הטומאה.
טָהֳרָה המצב ההלכתי שבו אדם או דבר נטהרו מטומאה. דרכי הטהרה משתנות בהתאם לסוג הטומאה, ובחלק מהמקרים כוללות טבילה במקווה, הזאה, המתנה עד הערב או אמצעים נוספים.
טַעַם כָּעִקָּר כלל בדיני תערובות שלפיו הטעם של מאכל אסור הנבלע במאכל היתר עשוי להיחשב כאילו האיסור עצמו נמצא בתערובת. כלל זה הוא יסוד מרכזי בדיני תערובות, ובפרט בדיני איסור והיתר.
טַעַם לִפְגָם טעם של איסור שנפלט לתוך מאכל באופן שהוא פוגם ומשחית את טעמו של המאכל במקום להשביחו. במקרים מסוימים טעם כזה אינו אוסר את המאכל, בהתאם לתנאים ולדינים המפורטים בהלכה.
טַעֲמֵי הַמִּקְרָא סימנים המופיעים בתורה, בנביאים ובכתובים ומורים על אופן הקריאה, ההטעמה, הניגון והפיסוק של הפסוקים. הטעמים מחברים או מפסיקים בין מילים וחלקי פסוקים ומסייעים להבנת מבנה הפסוק.
טַעַם עֶלְיוֹן וְטַעַם תַּחְתּוֹן שתי דרכי קריאה של עשרת הדיברות בתורה, שבהן חלוקת הטעמים והפסוקים שונה. בטעם העליון כל דיברה מקבלת מעמד של פסוק בפני עצמו, ואילו בטעם התחתון החלוקה היא לפי חלוקת הפסוקים הרגילה. קיימים מנהגים שונים בין הקהילות באשר לזמני הקריאה בכל אחת מהדרכים.
טַעַם הַמִּצְווֹת הסבר לתכליתן ולמשמעותן של המצוות. חז"ל, הראשונים והאחרונים עסקו בטעמים שונים למצוות, כאשר יש מצוות שטעמן התגלה בתורה ויש מצוות שטעמן אינו ידוע לנו.
טַעֲמָא דְקְרָא בארמית: "טעם המקרא". ביטוי המשמש בגמרא ובדברי הראשונים לדיון בשאלה האם ניתן ללמוד דין מתוך הטעם או ההיגיון העומד מאחורי מצווה שנאמרה בתורה, ולא רק מלשון הכתוב.
טַעֲנָה טענה שמציג בעל דין בבית דין כדי לבסס את זכויותיו או להכחיש את טענת הצד שכנגד. בית הדין שומע את טענות הצדדים, בוחן את הראיות והעדויות ופוסק בהתאם לדין.
טַעֲנַת בְּרִי טענה של אדם שהוא יודע בוודאות עובדה מסוימת, כגון טענה של בעל דין שהוא יודע שחבירו חייב לו ממון. טענת ברי עומדת בניגוד לטענת שמא, שבה האדם אינו יודע את הדבר בוודאות.
טַעֲנַת שֶׁמָּא טענה שאדם אינו יודע בוודאות אם העובדה שעליה הוא מסתמך אכן התקיימה. בדיני ממונות יש משמעות הלכתית להבדל בין טענת ברי לטענת שמא.
טַעֲנַת פֶּתַח טענה המבוססת על אפשרות שהאדם לא היה נודר או מתחייב אילו ידע מראש עובדה מסוימת. בדיני נדרים משמש מושג זה כחלק מהדיון בדרכים שבהן ניתן להתיר נדר.
טְעִימָה אכילה או שתייה בכמות קטנה לצורך בדיקת הטעם, כגון טעימת תבשיל. בדיני שבת, ברכות ואיסורים קיימים פרטים מיוחדים לגבי טעימה, שיעורה והאם היא מחייבת ברכה.
טְרֵפָה בעל חיים שיש בו פגם או מחלה מן הסוגים שהתורה קבעה או שחכמים קבעו על פיהם שאינו ראוי לחיות כדרך בעלי חיים רגילים, ולכן הוא אסור באכילה. דיני טריפות כוללים פגיעות ומחלות שונות באיברי הבהמה והעוף.
טְרֵפָה מִן הַחַי בעל חיים שנפגע באופן שהופך אותו לטרפה, ובכל זאת נשחט או מת לאחר מכן. דיני טריפות קובעים אילו פגמים מגדירים בעל חיים כטרפה ואוסרים את בשרו באכילה.
טְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בעל חיים שהיה בו פגם המגדירו כטרפה ונשחט כדין. אף שהשחיטה עצמה נעשתה כהלכתה, הבשר אסור באכילה משום שהבהמה הייתה טרפה.
טְבִיחָה וּמְכִירָה בפרשת גנב שגנב שור או שה וטבחו או מכרו, התורה קבעה חיוב בתשלומים מיוחדים. דיני טביחה ומכירה כוללים פרטים רבים הנוגעים למקרה שבו הגנב שחט או מכר את הבהמה.
טְלִית בגד שיש בו ארבע כנפות ועליהן ציציות, שאדם מתעטף בו כדי לקיים מצוות ציצית. הטלית הגדולה נלבשת בדרך כלל בתפילת שחרית, ובקהילות רבות גם בתפילות נוספות על ידי שליח הציבור.
טַלִּית גְּדוֹלָה טלית בעלת ארבע כנפות שבהן ציציות, שאותה נוהגים ללבוש ולהתעטף בה בתפילת שחרית. שליח הציבור מתעטף בטלית גם בתפילות נוספות במנהגים שונים.
טַלִּית קְטַנָּה בגד בעל ארבע כנפות ובו ציציות, הנלבש בדרך כלל במשך היום מתחת לבגדים או מעליהם. מטרתו לאפשר לאדם לקיים את מצוות ציצית במשך היום.
טִלְטוּל העברה או נשיאה של חפץ ממקום למקום בשבת. דיני טלטול כוללים את איסור טלטול מוקצה וכן את דיני הוצאה והעברה מרשות לרשות, בהתאם למקום ולדרך הטלטול.
טִלְטוּל מִן הַצַּד טלטול חפץ מוקצה שלא בדרך הרגילה שבה מטלטלים אותו, אלא באמצעות דבר אחר או בתנועה שאינה הדרך הרגילה. במקרים מסוימים התירו חכמים טלטול מן הצד לצורך מסוים, ויש בכך פרטים רבים.
טִלְטוּל בְּגוּפוֹ הזזת מוקצה באמצעות איבר בגוף שאינו היד, כגון באמצעות הרגל או המרפק. במקרים מסוימים טלטול כזה אינו נחשב טלטול רגיל ביד, ויש לו דינים מיוחדים.
טִלְטוּל לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ טלטול מוקצה בשבת לצורך שימוש בגופו של החפץ, כאשר האדם זקוק לחפץ עצמו לצורך המותר בשבת. היתר זה נוהג רק בסוגי מוקצה מסוימים ובתנאים שנקבעו בהלכה.
טִלְטוּל לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ טלטול מוקצה כדי לפנות את המקום שבו החפץ נמצא, ולא משום שהאדם זקוק לחפץ עצמו. גם היתר זה תלוי בסוג המוקצה ובתנאים המפורטים בדיני שבת.
טְעִינָה וּפְרִיקָה מצוות לסייע לאדם כאשר חמורו או בהמתו רובצים תחת משאם או כאשר הוא זקוק לעזרה בטעינת המשא. התורה מצווה הן לסייע בפריקת המשא מעל הבהמה והן לסייע בטעינתו, ויש בדינים אלו גם מצווה למנוע צער בעלי חיים.
טְעִינָה מצווה לסייע לאדם להעמיס את משאו על בהמתו כאשר הוא מתקשה בכך. דין זה נלמד מן התורה ונכלל במצוות העזרה לחבירו ובדיני פריקה וטעינה.
טְרַחָא דְצִבּוּרָא טרחה המוטלת על הציבור או על ציבור המתפללים. בהלכה יש מצבים שבהם נמנעים מפעולה מסוימת כדי שלא להטריח את הציבור, ובמקרים אחרים ניתן להטריח את הציבור לצורך מצווה או צורך חשוב.
טְרַחָא דְבֵית דִּין טרחה או טרדה הנגרמת לבית הדין או לבעלי הדין. בדיני ממונות ובסדרי הדין יש משמעות לשאלה האם פעולה מסוימת גורמת טרחה מיותרת לבית הדין או לצדדים.
טִפּוּל בְּמֵת העיסוק בצורכי המת, כגון שמירה עליו, טהרתו, הכנתו לקבורה והבאתו לקבורה. כבוד המת הוא עיקרון חשוב בהלכה, ובמקרים רבים מצוות העיסוק במת דוחה מצוות אחרות.
טְבִילַת מִצְוָה טבילה הנעשית כחלק מקיום דין או מצווה, כגון טבילת אישה לטהרת המשפחה או טבילת כלים. הטבילה צריכה להיעשות במים ובאופן העומדים בדרישות ההלכה.
טַהֲרַת הַמִּשְׁפָּחָה מערכת הדינים העוסקת בתקופת הנידה, בהרחקות שבין בני הזוג, בבדיקות ובספירת הימים ובטבילה במקווה. לאחר השלמת התהליך ההלכתי והטבילה חוזרים בני הזוג לדיני ההיתר שבין איש לאשתו.
טְבִילָה בְּמִקְוֶה טבילה במאגר מים הכשר לטבילה על פי דיני התורה וההלכה. המקווה משמש לטהרה במקרים שונים, ובכלל זה טהרת המשפחה וטבילת כלים.
טָהֳרַת הַמֵּת הכנת גופת הנפטר לקבורה על פי מנהגי ודיני ישראל, הכוללת רחיצה, טהרה, הלבשה והכנה לקבורה. הטיפול במת נעשה בכבוד ובזהירות, בדרך כלל על ידי אנשי חברה קדישא.
טַבָּעַת קִדּוּשִׁין טבעת שמשמשת בקידושין, כאשר האיש נותן לאישה חפץ בעל ערך בפני עדים ואומר לה נוסח קידושין. המנהג הרווח כיום הוא לקדש בטבעת חלקה ופשוטה שאין בה אבנים, כדי שלא תהיה טעות ביחס לשוויה.
