„באשר הוא שם” – אל תיתן לעבר להחליט מי אתה היום
18.10.2026סיום מסכתזמן קריאה · 5 דקות
#דבר תורה#סיום מסכת#ראש השנה
טוען…
טוען תוכן…
סיום מסכתזמן העברה משוער: 6-5 דקות
זמן העברה משוער: 4-3 דקות
יש אנשים שמנסים להשתנות, אבל מגלים שהדבר הקשה ביותר אינו להשתנות בעצמם, אלא לשכנע את הסביבה שהם כבר אינם מי שהיו. אדם שהיה ידוע ככעסן מתחיל לעבוד על מידותיו, ובכל פעם שהוא טועה מזכירים לו: „אתה תמיד היית כזה”. תלמיד שהיה מתקשה בלימודים מתחיל להשקיע, אבל הסביבה עדיין מתייחסת אליו כאל תלמיד חלש. לפעמים נדמה שאדם יכול לשנות את מעשיו, אבל אינו מצליח להשתחרר מן התווית שהדביקו לו.
במסכת ראש השנה, דף טז ע"ב, אומר רבי יצחק משפט נפלא: „אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם”. הפסוק נאמר על ישמעאל, כאשר הוא ואמו הגר נמצאים במדבר, המים כלו והנער עומד בסכנת חיים. הקב"ה שומע את קולו ומציל אותו, וחז"ל מדגישים שהוא נידון לפי מצבו באותה שעה.
יש כאן יסוד גדול. הקב"ה אינו מתעלם ממעשיו של האדם, אבל גם אינו מבטל את ערכו של הרגע הנוכחי בגלל מה שהיה בעבר או בגלל חשבונות העתיד. כאשר אדם עומד עכשיו במקום מסוים, יש משמעות אמיתית למקום שבו הוא נמצא.
כמה פעמים אנחנו מתקשים לנהוג כך כלפי אחרים? אדם מבקש הזדמנות חדשה, אבל אנחנו זוכרים בעיקר את הטעויות הישנות. ילד משתדל לשפר את התנהגותו, ובמקום לראות את ההתקדמות אנחנו שמים לב רק לרגע שבו שוב נכשל. דווקא כאשר מישהו מתחיל להשתנות, הוא זקוק לכך שנדע להבחין גם במאמץ שלו, ולא רק בהרגלים שעדיין לא הצליח לעקור.
חשוב לדייק: אין הכוונה שכל מעשה קודם נמחק או שאין צורך לתקן נזק שנגרם. אדם צריך לשאת באחריות למעשיו. אבל אחריות לעבר אינה מחייבת לקבוע שאין לו עתיד אחר. אפשר לזכור מה קרה, ובכל זאת לתת מקום לשינוי אמיתי.
והדברים נכונים גם כלפי עצמנו. לפעמים אדם אומר: כבר ניסיתי ללמוד בקביעות ולא הצלחתי, כבר קיבלתי על עצמי להתחזק ונכשלתי, מדוע שהפעם יהיה אחרת? התשובה אינה הבטחה שמעתה הכול יהיה קל. התשובה היא שהכישלון הקודם אינו הופך את המאמץ החדש לחסר ערך. מה שאתה עושה עכשיו חשוב באמת.
זה מתאים במיוחד לסיום מסכת. מי שמחזיק היום במסכת שלמה אינו בהכרח אותו אדם שפתח את הדף הראשון. בתחילת הדרך היו אולי מילים שלא הכיר, סוגיות שהתקשה להבין וימים שבהם חשב לוותר. אילו היה מחליט על פי הקשיים הראשונים שאינו מסוגל לסיים, הוא לא היה עומד כאן היום. אבל הוא לא נשאר במקום שבו התחיל.
אולי זו אחת המתנות הגדולות של מסכת ראש השנה. ראש השנה אינו רק יום שבו אנחנו עומדים לדין על השנה שחלפה, אלא גם רגע שבו אנחנו מבינים שיש ערך למקום הרוחני שבו אנחנו בוחרים לעמוד כעת.
לכן, כשאנחנו מסיימים את המסכת, כדאי לקחת איתנו שתי החלטות: לא לכלוא אנשים בתוך הטעויות הישנות שלהם, וגם לא לכלוא את עצמנו בתוך הכישלונות שלנו. לתת מקום לתיקון, לראות התקדמות, ולזכור את המילים המחזקות: „באשר הוא שם”. לא רק מי היית אתמול קובע את הדרך שלך. יש משמעות גדולה גם למי שאתה בוחר להיות היום.
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
נוהגים לחזור על קטע זה שלוש פעמים.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא.
חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא.
הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.
נאמר במניין.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (אמן)
דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא, וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא, וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא, וּלְמִפְרַק חַיָּיָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ. (אמן)
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא, וּמַרְעִין בִּישִׁין, יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כֵּן תַּעְזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה.
וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי, שֶׁלֹּא תָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם בִּי: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
