הלכות קידוש וסעודות שבת
21.9.2026הלכהזמן קריאה · 12 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהמצווה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: "זכור את יום השבת לקדשו".
חכמים תיקנו לומר את הקידוש על כוס יין [1].
לאחר תפילת ערבית נכון להזדרז להגיע לביתו ולקדש, כדי להקדים את מצוות הקידוש ואת סעודת השבת [2].
למנהג הספרדים מקדשים תחילה על היין, ורק לאחר הקידוש נוטלים ידיים לסעודה [2].
אין ליטול ידיים לסעודה לפני הקידוש.
זהו סדרם של הרי"ף, הרמב"ם ומרן השולחן ערוך, וכך פוסק ילקוט יוסף [2].
משקיעת החמה של ליל שבת אסור לאכול או לשתות לפני הקידוש [3].
אפילו מים אסור לשתות.
מותר לשטוף את הפה במים כאשר אינו מתכוון ליהנות משתייתם [3].
אם טעה ובירך על מאכל לפני הקידוש — יטעם מעט כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, ולאחר מכן יקדש [3].
נשים חייבות בקידוש של שבת כמו האנשים [4].
אף שמדובר במצוות עשה התלויה בזמן, חז"ל למדו מן הפסוקים "זכור" ו"שמור" שכל מי שחייב בשמירת השבת חייב גם בזכירתה.
לכן אשה יכולה לקדש בעצמה.
מאחר שאשה חייבת בקידוש מן התורה כאיש, מעיקר הדין היא יכולה להוציא גם איש ידי חובת קידוש [4].
לכתחילה, כאשר האיש יודע לקדש, המנהג שהוא מקדש עבור בני הבית.
אבל במקום הצורך אשה יכולה לקדש ולהוציא את בני הבית ידי חובה.
כדי לצאת ידי חובה בשמיעת קידוש צריך לכוון לצאת ידי חובה, והמקדש צריך לכוון להוציא את השומעים [5].
השומעים צריכים להקשיב לכל ברכות הקידוש ולא לדבר באמצע.
העונה "אמן" לאחר הברכות הרי זה משובח, אך העיקר הוא השמיעה והכוונה לצאת.
קטן שהגיע לחינוך חייב בקידוש מדין חינוך.
אך מי שחייב בקידוש מן התורה אינו יוצא לכתחילה ידי חובה מקידוש של קטן שחיובו מדרבנן בלבד [6].
לכן ילד אינו מקדש להוציא את אביו או אמו הגדולים ידי חובת קידוש כאשר הם עדיין חייבים בקידוש מן התורה.
לכתחילה מקדשים על יין [7].
אפשר לקדש גם על מיץ ענבים שברכתו "בורא פרי הגפן".
מי שאינו יכול לשתות יין יכול לקדש על מיץ ענבים.
אפשר לקדש על יין אדום או לבן הכשרים לברכת "בורא פרי הגפן".
כאשר יש לפניו יין משובח וראוי לקידוש — מקדשים עליו.
אין לקדש על יין שריחו רע או שטעמו נפגם [7].
אם קידש בליל שבת על יין ולאחר שטעם התברר שהוא חומץ — צריך לחזור ולקדש על יין כשר [7].
לכתחילה אין לקדש על יין שעמד מגולה [7].
אם עבר וקידש עליו בליל שבת, אין חוזרים לקדש מספק ברכה לבטלה, כל עוד לא התקלקלו ריחו וטעמו באופן הפוסל אותו [7].
מי שאין לו יין, או שהיין מזיק לו, יכול לקדש בליל שבת על הפת [8].
במקרה כזה מקדש על הלחם לפי הסדר המבואר בהלכה.
אם יש יין ואדם אחר מן המסובים יכול לשתות את השיעור הנדרש — עדיף לקדש על היין ולתת לאחר לשתות [8].
מי שאין לו יין וגם אין לו לחם אינו מברך ברכת קידוש בפני עצמה ללא כוס או פת [8].
יוצא מן התורה בהזכרת קדושת השבת בתפילה, וראוי לכוון לכך.
כוס הקידוש צריכה להכיל לפחות רביעית [9].
לכתחילה יש להשתמש בכוס שלמה ונאה הראויה לכבוד המצווה.
לכתחילה המקדש עצמו ישתה "מלוא לוגמיו" מן היין, שהוא רוב רביעית לאדם בינוני [10].
אם המקדש טעם מעט ואחד מן המסובים שתה מלוא לוגמיו — יצאו ידי חובה [10].
אין חובה שכל השומעים ישתו מן היין [11].
גם מי שלא טעם כלל מכוס הקידוש יצא ידי חובת הקידוש.
עם זאת, מצווה מן המובחר שכל המסובים יטעמו מעט מן היין לחיבוב המצווה [11].
המקדש שקידש ולפני שטעם מן היין דיבר בדברי חול — אינו חוזר על הקידוש, אבל צריך לחזור ולברך "בורא פרי הגפן" לפני השתייה [12].
אם היין נשפך לאחר הקידוש לפני שטעם, ומביאים כוס חדשה — מברך על הכוס החדשה "בורא פרי הגפן", ואינו חוזר על ברכת הקידוש [12].
מי ששכח או אפילו הזיד ולא קידש בליל שבת — חייב להשלים את קידוש הלילה ביום שבת [13].
אומר ביום את נוסח הקידוש של הלילה, מלבד "ויכולו", ומקדש על היין [13].
אין אומרים שהפסיד את המצווה לחלוטין משום שלא קידש בלילה.
אין קידוש אלא במקום סעודה [14].
מי שקידש על היין ולא אכל במקום הקידוש — לא יצא ידי חובת קידוש כתקנת חכמים.
אם עבר למקום אחר כדי לאכול שם — צריך לקדש מחדש במקום שבו יאכל [14].
מי ששמע קידוש משכן או מחבר וכיוון לצאת, אך אינו אוכל במקום שבו שמע את הקידוש — לא יצא ידי חובת קידוש במקום סעודה [14].
לכן אסור לו להתחיל לאכול לאחר מכן עד שיקדש במקום שבו הוא עומד לסעוד.
אכילת כזית לחם נחשבת סעודה.
גם כזית עוגה או פת הבאה בכיסנין מחמשת מיני דגן נחשבים סעודה לעניין זה [15].
וכן תבשיל מחמשת מיני דגן נחשב סעודה [15].
אכילת אורז אינה נחשבת קידוש במקום סעודה [15].
לכן מי שקידש ואכל רק אורז אינו יוצא בכך ידי חובת קידוש במקום סעודה.
פירות, אפילו מפירות שבעת המינים, אינם נחשבים לכתחילה סעודה לעניין קידוש במקום סעודה [16].
לכן לאחר קידוש אין להסתפק בתפוח, תמרים, אגוזים וכדומה כאשר רוצים לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה.
מי שמקדש בשבת בבוקר ורוצה לאכול רק מעט לפני סעודת הצהריים — יכול לאכול לפחות כזית עוגה מחמשת מיני דגן, ובכך נחשב הקידוש במקום סעודה [15].
גם בקידוש הלילה ניתן מעיקר הדין לצאת בכזית עוגה לעניין קידוש במקום סעודה, אך בליל שבת נכון לקיים את הסעודה בפת.
לפי פסק מרן השולחן ערוך, שתיית רביעית יין יכולה להועיל לקידוש במקום סעודה [15].
אולם ילקוט יוסף כותב שטוב להחמיר בקידוש הלילה ולא להסתמך על שתיית היין בלבד, אלא לאכול פת או מזונות [15].
לכן למעשה בליל שבת נכון לאכול לאחר הקידוש פת.
לכתחילה יש להתחיל את הסעודה סמוך לקידוש [17].
אם בזמן הקידוש הייתה דעתו לאכול מיד, אך מסיבה כלשהי התעכב — בדיעבד אינו חוזר לקדש גם אם עבר זמן רב [17].
אם מלכתחילה התכוון לאכול רק לאחר זמן, ועבר שיעור עיכול של כ־72 דקות — צריך לחזור ולקדש [17].
לכתחילה אין לצאת ממקום הקידוש לפני תחילת הסעודה [18].
אם יצא וחזר — בדיעבד אינו חוזר לקדש [18].
בשבת בבוקר יש חיוב לקדש לפני הסעודה.
קידוש זה נקרא "קידושא רבה".
עיקר הקידוש הוא ברכת "בורא פרי הגפן", ונהגו לומר לפני כן פסוקים מענייני שבת [19].
לאחר תפילת שחרית, כאשר הגיע חיוב הקידוש, אסור לאכול לפני קידוש היום.
מי שרוצה לאכול לאחר התפילה צריך קודם לקדש במקום סעודה.
נשים חייבות גם בקידוש של יום שבת [20].
לכן אשה שאוכלת בשבת בבוקר צריכה לקדש לפני האכילה.
לאחר קידוש היום אפשר לאכול כזית עוגה או מזונות ובכך לקיים קידוש במקום סעודה [15].
לאחר מכן יכול האדם לקיים את סעודת השבת בפת בשעה מאוחרת יותר.
חייב אדם לקיים שלוש סעודות בשבת [21].
סעודה ראשונה — בליל שבת.
סעודה שנייה — ביום שבת.
סעודה שלישית — לאחר שהגיע זמן מנחה גדולה, ולכתחילה לאחר תפילת מנחה [21].
נשים חייבות בשלוש סעודות שבת כמו האנשים [22].
וכן הן חייבות בלחם משנה [22].
בכל אחת משלוש סעודות השבת צריך לבצוע על שתי כיכרות שלמות, זכר למן הכפול שירד בערב שבת [23].
גם בסעודה שלישית מצווה להשתמש בלחם משנה [24].
לצורך לחם משנה יש להשתמש בשתי כיכרות שלמות.
לחם שחסר ממנו חלק משמעותי אינו נחשב שלם לעניין זה.
אם חתכו מעט מן הלחם אך עדיין כאשר אוחזים בחלק החתוך הכיכר כולה עולה עמו — עדיין אפשר להחשיבו שלם לפי הדין המבואר בילקוט יוסף [23].
נשים חייבות בלחם משנה [23].
כאשר בעל הבית מברך "המוציא" על לחם משנה, הנשים צריכות להיות לאחר נטילת ידיים ולכוון לצאת ידי חובת הברכה ולחם משנה.
בסעודת ליל שבת ובסעודת היום יש לאכול פת.
סעודות השבת אינן אמורות להיות רק אכילת פירות או מיני מתיקה.
לכתחילה יש לקיים סעודה שלישית בפת [21].
נכון לאכול יותר מכביצה פת, ואם הדבר קשה — לפחות כזית [21].
אם אוכל רק כזית פת, נוטל ידיים ללא ברכה על הנטילה לפי פסיקת ילקוט יוסף [21].
מי ששבע מאוד ואינו מסוגל לאכול פת יכול לקיים סעודה שלישית במאכל מחמשת מיני דגן או בפת הבאה בכיסנין [25].
אם גם זאת אינו יכול — יכול לקיימה בבשר או בדגים.
אם גם אלו אינם אפשריים — בפירות.
ואם אין לו גם פירות — יכול לשתות רביעית יין [25].
הסדר הזה הוא סדר עדיפות, ולא בחירה חופשית לכתחילה לוותר על הפת.
זמן סעודה שלישית מתחיל לאחר שהגיע זמן מנחה גדולה [26].
לכתחילה נכון לקיימה לאחר תפילת מנחה.
אם יהיה קשה לאכול לאחר מנחה, או שאין מניין מתאים, אפשר לאכול אותה לאחר שהגיע זמן מנחה גדולה גם לפני תפילת מנחה [26].
אין חיוב לקדש על היין לפני סעודה שלישית [27].
המנהג הפשוט הוא שאין עושים קידוש נוסף.
על פי הקבלה ראוי לשתות יין בתוך סעודה שלישית כאשר הדבר אפשרי, אך אין זו חובת קידוש [27].
לאחר אכילת פת בשיעור המחייב מברכים ברכת המזון ומוסיפים "רצה והחליצנו" בברכת "בונה ירושלים".
אם שכח "רצה והחליצנו" בסעודת ליל שבת או בסעודת יום שבת ונזכר לפני שהתחיל את ברכת "הטוב והמטיב", אומר את הברכה המיוחדת "אשר נתן שבתות למנוחה..." בשם ומלכות [28].
אם כבר התחיל את הברכה הרביעית ואמר "לעד" — חוזר לראש ברכת המזון [28].
דין זה נאמר בסעודה הראשונה והשנייה, שבהן קיימת חובה לאכול פת.
אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה'" ולפני שחתם "בונה ירושלים" — אומר "למדני חוקיך", חוזר ל"רצה והחליצנו", וממשיך כסדר [28].
בסעודה שלישית, אם התחיל כבר את הברכה הרביעית — אינו חוזר לראש ברכת המזון [29].
אם נזכר לאחר "בונה ירושלים" ולפני שהתחיל ברכה רביעית — אומר את ברכת "אשר נתן שבתות למנוחה" בשם ומלכות לפי פסיקת ילקוט יוסף [29].
אם לאחר סעודת ליל שבת או סעודת הבוקר הסתפק אם אמר "רצה והחליצנו" — אינו חוזר לברך ברכת המזון מספק [30].
אם הספק התעורר לפני שהתחיל את הברכה הרביעית — אומר שם את ברכת "אשר נתן שבתות למנוחה" [30].
אם התחיל סעודה שלישית בשבת והיא נמשכה לאחר צאת הכוכבים — אומר "רצה והחליצנו" בברכת המזון, משום שהסעודה התחילה בשבת [31].
אם כבר התפלל ערבית של מוצאי שבת באמצע הסעודה — אינו אומר "רצה" בברכת המזון [31].
נכון לומר דברי תורה בסעודות שבת, ולנצל את הסעודה לא רק לאכילה אלא גם לשירה, דברי תורה ושבח לה'.
אין צורך להפוך את הסעודה לשיעור ארוך, אבל ראוי שיהיו בה דברי תורה המתאימים לבני הבית.
סעודות שבת נועדו לעונג ולא לצער.
לכן אדם אינו צריך לאכול עד כדי צער או אכילה גסה.
בפרט בסעודת הבוקר נכון שלא לאכול כמות שתמנע ממנו את האפשרות לקיים סעודה שלישית כראוי [21].
בליל שבת מקדשים לפני נטילת ידיים.
משקיעת החמה אין אוכלים או שותים לפני הקידוש.
נשים חייבות בקידוש ויכולות להוציא אחרים ידי חובה.
לכתחילה מקדשים על יין או מיץ ענבים.
אין קידוש אלא במקום סעודה.
לחם, עוגה ותבשיל מחמשת מיני דגן מועילים לקידוש במקום סעודה.
אורז ופירות אינם נחשבים סעודה לעניין זה.
לאחר הקידוש נכון להתחיל לאכול סמוך ככל האפשר.
גם בבוקר חייבים בקידוש לפני האכילה.
בשבת חייבים בשלוש סעודות.
בכל שלוש הסעודות לכתחילה בוצעים על לחם משנה.
סעודה שלישית לכתחילה בפת ולאחר זמן מנחה גדולה.
אין עושים קידוש נוסף לפני סעודה שלישית.
בברכת המזון של שבת אומרים "רצה והחליצנו".
שכח "רצה" בסעודה הראשונה או השנייה — במקרים המבוארים חוזר; בסעודה השלישית אינו חוזר לאחר שהתחיל את הברכה הרביעית.
[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רעא; רמב"ם, הלכות שבת פרק כט.
[2] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רעא סעיף א; ילקוט יוסף, שבת כרך א, סימן רעא.
[3] ילקוט יוסף, סימן רעא סעיף יז.
[4] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רעא סעיף ב; ילקוט יוסף, סימן רעא סעיף ט.
[5] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רעג; ילקוט יוסף, דיני שומע כעונה וקידוש.
[6] ילקוט יוסף, דיני חינוך קטן, דיני קידוש בשבת.
[7] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רעב; ילקוט יוסף, סימן רעב.
[8] ילקוט יוסף, סימן רעא סעיפים ז–ח.
[9] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רעא סעיף יא; ילקוט יוסף, סימן רעא.
[10] ילקוט יוסף, סימן רעא סעיפים לז–לח.
[11] ילקוט יוסף, סימן רעא סעיפים לט–מ.
[12] ילקוט יוסף, סימן רעא סעיף מא.
[13] ילקוט יוסף, סימן רעא סעיף כא.
[14] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רעג סעיף א; ילקוט יוסף, סימן רעג סעיפים א–ג.
[15] ילקוט יוסף, סימן רעג סעיפים ח–ט.
[16] ילקוט יוסף, סימן רעג סעיף י.
[17] ילקוט יוסף, סימן רעג — הפסק בין קידוש לסעודה.
[18] ילקוט יוסף, סימן רעג סעיף טז.
[19] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רפט; ילקוט יוסף, הלכות קידוש היום.
[20] ילקוט יוסף, שבת כרך א — חיוב נשים בקידוש היום.
[21] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רצא סעיף א; ילקוט יוסף, סימן רצא סעיף א.
[22] ילקוט יוסף, סימן רצא סעיף טו.
[23] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רעד סעיף א; ילקוט יוסף, סימן רעד סעיפים ד–יא.
[24] ילקוט יוסף, סימן רצא סעיף ט.
[25] ילקוט יוסף, סימן רצא סעיף יד.
[26] ילקוט יוסף, סימן רצא — זמן סעודה שלישית לפני ואחרי מנחה.
[27] ילקוט יוסף, סימן רצא סעיפים ז–ח.
[28] שולחן ערוך, אורח חיים סימן קפח סעיף ו; ילקוט יוסף, הלכות ברכת המזון, סימן קפח; הליכות עולם חלק ב עמ' עו–עז.
[29] ילקוט יוסף, סימן קפח סעיף יב.
[30] ילקוט יוסף, הלכות ברכת המזון — ספק אם אמר "רצה".
[31] ילקוט יוסף, הלכות ברכת המזון, דיני סעודה הנמשכת למוצאי שבת.
[32] שו"ת יביע אומר חלק א סימן טו; שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן לד — בדיני קידוש במקום סעודה וקידוש בבית הכנסת.