הלכות רפואה בשבת
25.9.2026הלכהזמן קריאה · 12 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהחז"ל אסרו במקרים מסוימים עשיית פעולות רפואיות בשבת כאשר מדובר באדם שיש לו מיחוש קל בלבד והוא מתהלך כבריא, מחשש שיבוא להכין תרופה בדרך האסורה בשבת [1].
לעומת זאת, כאשר האדם מוגדר חולה שאין בו סכנה, כגון שנפל למשכב או שחלה כל גופו — מותר לו ליטול תרופות ולעשות טיפולים רפואיים שאין בהם מלאכה האסורה מן התורה [2].
כאשר יש חשש סכנה או ספק סכנה — פיקוח נפש דוחה שבת, ואין להתמהמה בגלל חשש חילול שבת [3].
חולה שיש בו סכנה
חולה שיש בו סכנה, או אפילו ספק סכנה, מחללים עליו את השבת בכל מלאכה הנצרכת להצלתו ולטיפולו [3].
אין צורך להמתין למוצאי שבת, ואין לחפש דרך מסובכת שתעכב את הטיפול כאשר העיכוב עלול לסכן את החולה.
גם אם אין ודאות שהמצב מסוכן, אלא קיים חשש סביר לסכנה — מחללים את השבת [3].
לדוגמה: כאבי בטן חזקים מאוד שיש חשש שהם נובעים מדלקת תוספתן או מבעיה פנימית מסוכנת — פונים מיד לקבלת טיפול רפואי גם אם הדבר כרוך בנסיעה, טלפון או מלאכות אחרות [3].
במקום של חשש פיקוח נפש אין זו מידת חסידות להימנע מחילול שבת.
הזריז לפעול להצלת החולה הרי זה משובח [3].
חולה שאין בו סכנה
אדם שנפל למשכב מחמת מחלתו, או שהמיחוש גורם לכך שכל גופו נחלש ונעשה חולה — נחשב חולה שאין בו סכנה [2].
לדוגמה: חום ומחלה שמאלצים את האדם לשכב, כאבים חזקים המחלישים את כל הגוף, מחלה שאינה מסכנת חיים אך מונעת ממנו להתנהל כרגיל.
חולה שאין בו סכנה רשאי לבלוע תרופות, לשתות סירופ ולעשות טיפול רפואי שאין בו מלאכה אסורה מן התורה [1][2].
מותר לו להתחיל את התרופה בשבת עצמה; אין צורך שהטיפול התחיל לפני שבת [1].
חולה שאין בו סכנה שהימנעות מן התרופה תגרום לו צער ותבטל ממנו עונג שבת אינו צריך להחמיר ולא לקחת את התרופה [1].
מיחוש קל
אדם שיש לו כאב קל בלבד והוא ממשיך להתהלך ולהתנהג כבריא — אין לו לקחת תרופה בשבת בדרך הרגילה [1].
לדוגמה: כאב ראש קל, כאב שיניים קל, כאב בטן קל או מיחוש מקומי שאינו מחליש את כל הגוף.
כאשר כאב הראש או כאב הבטן חזקים ומצערים מאוד — ילקוט יוסף מתיר לקחת תרופה לשיכוך הכאב [1].
לכן למעשה יש להבדיל בין מיחוש קל לבין כאב משמעותי שמצער את האדם מאוד.
תרופות שהתחיל לקחת לפני שבת
מי שהתחיל לקחת תרופה מערב שבת, והפסקת הטיפול בשבת תגרום לו צער גדול — מותר להמשיך לקחת אותה בשבת [4].
מי שנוטל אנטיביוטיקה באופן מסודר ויש חשש שהפסקת הטיפול בשבת תגרום נזק — מותר ואף צריך להמשיך את הטיפול לפי הוראות הרופא [4].
אין לדלג על מנת תרופה רק מפני שהיא חלה בשבת.
אקמול ומשככי כאבים
מי שסובל מכאב ראש גדול או מכאב אחר הגורם לו צער משמעותי — מותר לו לבלוע אקמול או תרופה דומה לשיכוך הכאב [5].
כאשר מדובר בכאב קל בלבד והאדם מתהלך כרגיל — אין ליטול תרופה רק לצורך המיחוש הקל [1].
מי שנזקק דרך קבע לתרופה מסוימת, והפסקתה גורמת לו חולשה או כאבים משמעותיים — מותר לו ליטול אותה בשבת [5].
כדורי שינה
אדם שסובל מנדודי שינה ואינו יכול להירדם בלי כדור שינה — מותר לו לקחת כדור שינה בשבת [6].
ההיתר נאמר כאשר יש לו צורך ממשי בכדור ולא רק משום שרוצה להירדם מהר יותר.
ויטמינים
ילקוט יוסף מתיר לאדם בריא לבלוע ויטמינים בשבת גם אם מטרתו לחזק את גופו או למנוע חולי [7].
טוב להתחיל בנטילתם מערב שבת כאשר הדבר אפשרי, ומי שיכול לוותר עליהם בשבת בלי קושי — תבוא עליו ברכה [7].
בוויטמינים הנצרכים לנשים הרות, מניקות וילדים יש עוד יותר מקום להקל [7].
תרופה באריזה
מותר לקרוע בשבת את הנייר או האריזה העוטפים גלולה המותרת בנטילה [8].
מעיקר הדין מותר לקרוע גם במקום שיש אותיות, אך טוב כאשר אפשר לפתוח שלא במקום האותיות [8].
סירופ
חולה שאין בו סכנה רשאי לשתות סירופ רפואי בשבת [1].
אדם בריא שיש לו רק מיחוש קל אינו שותה סירופ רפואי בדרך הרגילה לצורך הרפואה [1].
כאבי שיניים
מי שסובל מכאב שיניים קל בלבד אינו נוטל תרופה בשבת בדרך הרגילה [9].
כאשר כאב השיניים חזק מאוד עד שהאדם מצטער הרבה או שנחלש כל גופו — מותר לקחת משכך כאבים [9].
ילקוט יוסף מתיר להניח תמצית ציפורן על השן לצורך הרגעת כאב שיניים משמעותי [9].
בכאב קל מותר לשתות משקה חריף בדרך רגילה ולבלוע אותו, אך אין להחזיק אותו בפה במיוחד על השן באופן שניכר שזו רפואה [9].
כאשר הכאב חזק מאוד — ניתן להשהות את המשקה בפה ולאחר מכן לבלוע אותו [9].
מי שעקר שן ואינו מוגדר כחולה שנפל למשכב אינו מגרגר מי מלח או סודה לשתייה רק לצורך הרפואה [9].
אם בעקבות הטיפול נעשה חולה שאין בו סכנה — דינו ככל חולה ומותר לעשות עבורו טיפולים המותרים לחולה.
טיפות עיניים
מי שסובל מדלקת עיניים רשאי להשתמש בטיפות עיניים בשבת [10].
אם מדובר רק בכאב עיניים קל ללא דלקת וללא חולי משמעותי — אין לעשות טיפול רפואי [10].
אדם הסובל מיובש בעיניים וזקוק לטיפות כדי שיוכל להרכיב עדשות מגע — מותר לו להשתמש בטיפות בשבת [10].
טיפות אף
אדם שיש לו נזלת קלה בלבד ומתהלך כבריא אינו משתמש בטיפות אף רפואיות בשבת [11].
אם הנזלת קשה עד שקשה לנשום דרך האף והאדם כמעט חלה כל גופו — מותר להשתמש בטיפות אף בשבת [11].
מי שסובל מנזלת חריפה רשאי להריח משחת ויקס כדי לפתוח את דרכי הנשימה [11].
אין צורך למרוח אותה דווקא על הגוף כדי ליהנות מריחה.
משחות רפואיות
מותר מעיקר הדין לשים משחה על עורו של תינוק כאשר הכוונה שהמשחה תיספג בגוף [12].
עם זאת, נכון להניח את המשחה במקום הדרוש בלי להחליקה ולמרוח אותה בצורה אחידה, ולהניח לה להתפשט מאליה [12].
חולה שאין בו סכנה הזקוק לקרם רפואי לשיכוך כאבים רשאי למרוח מעט קרם באופן שהוא נבלע בעור [12].
אין להחליק שכבה עבה של משחה שנועדה להישאר על פני העור.
פצע ותחבושת
מותר לחבוש פצע בשבת בתחבושת נקייה ויבשה, חדשה או ישנה, גם כאשר אין בפצע סכנה [13].
כאשר אפשר, ניתן לשטוף את הדם מן הפצע במים לפני החבישה [13].
אין למרוח בשבת משחה על תחבושת כדי שתישאר עליה ותונח על הפצע [13].
כאשר יודעים מראש שיהיה צורך בכך, נכון להכין תחבושת עם משחה לפני שבת.
בחתך עמוק מותר להניח תחבושת עם משחה כאשר הדבר נדרש לטיפול בפצע [13].
אם יש חשש לזיהום מסוכן או לסכנה אחרת — מטפלים בו ככל צורך של פיקוח נפש.
פלסטר
מותר להדביק פלסטר על פצע בשבת [14].
אין בכך איסור רפואה.
מעיקר הדין מותר להסיר בשבת את נייר ההגנה מן הדבק של הפלסטר [14].
טוב להכין פלסטרים מראש לפני שבת כאשר יודעים שיהיה בהם צורך.
מותר להסיר פלסטר הדבוק במקום שיש בו שערות גם אם ייתכן שכמה שערות ייתלשו תוך כדי ההסרה, מפני שאין כוונתו לתלוש אותן [14].
אין לחתוך פלסטר או תחבושת למידה הרצויה בשבת בדרך הרגילה; לכן נכון להכין לפני שבת פלסטרים ותחבושות בגדלים המתאימים [13].
עצירת דם
מותר לשים בשבת אבקה המיועדת לעצירת דם על פצע פתוח [15].
מטרתה לעצור את הדימום ולמנוע החמרה, ולא להוות טיפול רפואי רגיל בלבד [15].
כאשר יורד דם מן האף וקשה לעצור אותו בלי צמר גפן, מותר להכניס צמר גפן כדי לעצור את הדימום [15].
מדידת חום
מותר לחולה למדוד את חומו בשבת באמצעות מדחום שאינו חשמלי, גם אם אין בו סכנה ואפילו אם לא נפל למשכב [16].
אין בכך איסור מדידה, משום שמדידה לצורך רפואי נחשבת צורך מצווה [16].
במדחום כספית הישן מותר להוריד את הכספית לפני המדידה [16].
אין להשתמש במדחום דיגיטלי המופעל באמצעות סוללה במקרה רגיל [16].
כאשר קיים חשש פיקוח נפש ואין אפשרות אחרת — משתמשים גם במדחום דיגיטלי וכל דבר הנדרש לבירור מצבו של החולה [3][16].
מדידת לחץ דם
מותר למדוד לחץ דם באמצעות מד לחץ דם מכני לצורך רפואי [16].
אין להשתמש במד לחץ דם חשמלי בשבת במקרה רגיל [16].
כאשר קיים חשש סכנה ואין אפשרות אחרת — משתמשים בו לפי הצורך [16].
תרופה באבקה
חולה שמותר לו ליטול תרופה באבקה יכול לערבב אותה במים [17].
כאשר הערבוב עלול ליצור עיסה סמיכה, יש להוסיף די מים כדי ליצור בלילה רכה ולא עיסה עבה [17].
חולה שאין בו סכנה הזקוק לגרגור של מי חמצן מדוללים רשאי לערבב מי חמצן במים לצורך הטיפול [17].
אוכל ומשקה לרפואה
מותר לאכול מאכל רגיל גם אם כל כוונתו היא לרפואה [18].
לדוגמה: מלפפון וירקות לצורך צרבת, שתיית מי סודה או אכילת מזון מסוים כדי להקל על תחושה רפואית [18].
מותר למצוץ סוכריות המיועדות לצרידות כאשר גם אנשים בריאים משתמשים בהן, כגון סוכריות דבש וכדומה [18].
שלשול
הסובל משלשול רשאי לקחת תרופה נגד שלשול לפי הצורך ובהתאם להוראת רופא [18].
כאשר יש חשש להתייבשות או אובדן נוזלים משמעותי — אין להסתפק בדיני תרופות הרגילים, אלא יש לקבל טיפול רפואי מיד לפי הצורך [18].
בתינוקות שלשול משמעותי עלול להיות מצב מסוכן יותר, ולכן אין להתמהמה בקבלת ייעוץ וטיפול רפואי [18].
ילדים קטנים
קטן נחשב לעניינים רבים כחולה שאין בו סכנה, ולכן יש מקום רחב יותר לטיפול רפואי בו בשבת [19].
כאשר ילד זקוק לתרופה או טיפול רפואי ממשי — אין להשוות את דינו לאדם מבוגר שיש לו מיחוש קל בלבד.
בתינוק יש להקל יותר בצרכיו הרפואיים, ובמקום חשש סכנה פועלים מיד ככל הנדרש.
תרגילים רפואיים
אדם שעבר אירוע לבבי והרופא הורה לו לבצע תרגילים מסוימים בכל יום — מותר לו לבצע אותם גם בשבת, אף אם הדבר גורם להזעה [20].
הוא נחשב לפחות כחולה שאין בו סכנה לעניין זה [20].
מי שרץ בכל יום רק לשם בריאות וכושר ומטרתו להגיע להזעה — אין לו לעשות ריצה זו בשבת [20].
אם יש ספק האם המצב מסוכן
כאשר יש ספק אמיתי אם מדובר במצב מסוכן — אין להכריע לפי כללי "מיחוש" או "תרופות".
פונים מיד לרופא, למוקד רפואי או לשירותי החירום לפי הצורך, ומחללים שבת כאשר הדבר נדרש לבירור ולטיפול בספק סכנה [3].
טעויות שכיחות ברפואה
אין לקחת תרופה בדרך הרגילה רק בגלל מיחוש קל [1].
מותר לקחת משכך כאבים [5].
ממשיכים לקחת לפי הוראות הרופא, ואין מפסיקים בגלל שבת [4].
מותר לו לקחת תרופות וסירופ [1][2].
מותר להשתמש בטיפות עיניים [10].
מותר להשתמש בטיפות [10].
אין להשתמש בטיפות אף רפואיות בדרך הרגילה [11].
מותר להשתמש בטיפות אף [11].
מותר [14].
מותר מעיקר הדין [14].
מותר [16].
אסור במקרה רגיל; בספק סכנה משתמשים בו לפי הצורך [16].
מותר לצורך רפואי [16].
מותר מעיקר הדין באופן שהמשחה נבלעת; נכון להניח אותה בלי להחליק אותה [12].
מותר לחבוש אותו ולנקוט אמצעים לעצירת הדימום [13][15].
למעשה
חולה שיש בו סכנה או ספק סכנה — מחללים עליו את השבת לפי כל צורך רפואי.
חולה שאין בו סכנה שנפל למשכב — מותר לו ליטול תרופות וסירופ.
אדם שיש לו מיחוש קל בלבד ומתהלך כבריא — אינו נוטל תרופות בדרך הרגילה.
כאב ראש או כאב בטן חזקים — ניתן לקחת תרופה לשיכוך הכאב.
אנטיביוטיקה וטיפול קבוע שהפסקתו עלולה להזיק — ממשיכים בשבת.
מותר לקחת כדורי שינה כאשר האדם זקוק להם ממש כדי להירדם.
מותר ליטול ויטמינים לפי פסיקת ילקוט יוסף.
בדלקת עיניים מותר להשתמש בטיפות עיניים.
בנזלת קשה שמחלישה את כל הגוף מותר להשתמש בטיפות אף.
מותר להדביק פלסטר ולחבוש פצע.
אין למרוח משחה על תחבושת בשבת בדרך הרגילה; כאשר ידוע שיהיה צורך בכך נכון להכין אותה מערב שבת.
מותר למדוד חום במדחום שאינו חשמלי.
אין להשתמש במדחום או במד לחץ דם חשמליים במקרה רגיל.
בכל ספק סכנה — משתמשים גם במכשירים חשמליים ופונים לקבלת טיפול רפואי ללא דיחוי.
[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שכח סעיף א; ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קכט–קלג — תרופות לחולה לעומת מיחוש קל.
[2] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' צב–קא — חולה שאין בו סכנה, תרופות וטיפולים רפואיים.
[3] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שכח סעיף ב; ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' ריט ואילך — פיקוח נפש וספק פיקוח נפש.
[4] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קלה — המשך תרופות שהתחיל מערב שבת ואנטיביוטיקה.
[5] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קמא–קמג; הליכות עולם חלק ד עמ' קסו — אקמול, אספירין ומשככי כאבים במקום צער גדול.
[6] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קמג — כדורי שינה.
[7] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קמה — נטילת ויטמינים בשבת.
[8] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קלב — פתיחת עטיפת גלולה.
[9] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קנט–קסב — כאבי שיניים, משככי כאבים, תמצית ציפורן וגרגור לצורך רפואה.
[10] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קו–קי — טיפות עיניים, דלקת עיניים ויובש בעיניים לצורך עדשות מגע.
[11] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קנח ואילך; הליכות עולם חלק ד עמ' קעט — טיפות אף ומשחת ויקס בנזלת.
[12] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' עו; סימן שכז — משחה לתינוק וקרם רפואי לחולה.
[13] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קעד–קעח — חבישת מכה, תחבושת, משחה ופצע עמוק.
[14] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קעו–קעט — פלסטר, הסרת נייר ההגנה והסרת פלסטר ממקום שיש בו שערות.
[15] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קעח–קעט — אבקה לעצירת דם וצמר גפן בדימום מהאף.
[16] ילקוט יוסף, שבת כרך ב עמ' קסז; שבת כרך ה עמ' תה — מדידת חום ולחץ דם, מדחום רגיל לעומת מכשיר חשמלי.
[17] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קלג; הליכות עולם חלק ד עמ' קסו — ערבוב תרופה ומי חמצן.
[18] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קנה–קסד — מזון ומשקה לרפואה, צרידות, צרבת ושלשול.
[19] ילקוט יוסף, שבת כרך ד; דיני חולה שאין בו סכנה — דיני קטן לענייני חולי ורפואה.
[20] ילקוט יוסף, שבת כרך ד עמ' קעב — תרגילים רפואיים לאחר התקף לב לעומת פעילות גופנית רגילה.