השיבה שופטינו | מי הם השופטים והיועצים הראשונים

"הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה' לְבַדְּךָ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְצַדְּקֵנוּ בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".

שאלה

שופטים קיימים בעם ישראל עד היום. אמנם בימינו אין לנו דיינים מומחים הסמוכים איש מפי איש עד משה רבינו, ומסיבה זו הדיינים בזמן הזה מוגבלים בכח שיפוטם, ואינן מוסמכים לדון בדיני נפשות וקנסות, אך בזמן אנשי כנסת הגדולה עדיין נמשכה הסמיכה, ולא בטלה אלא בדורות מאוחרים יותר. מי הם אם כן השופטים שעליהם כיוונו אנשי כנסת הגדולה בבקשת 'השיבה שופטינו כבראשונה'? לאלו יועצים כוונתם בבקשה 'ויועצינו כבתחילה'?

תשובות

א.  מערכת השיפוט שהקים משה רבינו על פי עצת יתרו חותנו, היתה מורכבת מדיסטנציות שונות בסדר יורד, שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים ושרי עשרות, כשמעל כולם ניצב משה שאת כל הדבר הקשה הביאו להכרעתו (שמות יח כה-כו). למערכת כזו אנו מייחלים עד עצם היום הזה, ומבקשים שתחזור אלינו במהרה [1].

ב.  יתכן שהכוונה היא לתקופת השופטים שהחלה לאחר מות יהושע, והסתיימה בתחילת תקופת המלכים. אמנם התקופה בכללותה לא נחשבה לימי זוהר בעם ישראל, והיו בה זמנים של שפל מוסרי, ככתוב (שופטים יז ו, כא כה) "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה", ואחד משיאיו של שפל זה היה בפסל מיכה. כמו כן היו בה מקרים מצערים כמעשה פילגש בגבעה (שם פרק יט), שגרמה למלחמה גדולה בין שבטי ישראל, בה נהרגו ששים וחמש אלף איש (שם פרק כא). אך למרות הכל אנו מתגעגעים לדמויות ההוד ששפטו את ישראל באותה תקופה, ביניהם עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, דבורה הנביאה ודומיהם.

ג.  מטבע הדברים, ככל נושא משרה ציבורית נכנס השופט לתפקידו בתחילת הדרך בדחילו ורחימו, ומתייחס לשליחותו בחרדת קודש, ובהקפדה יתירה על כל קוצו של יו"ד בחוקי הצדק והיושר. אך עם הזמן הוא לומד להתפשר עם המציאות, ורגישותו לעוולות ועיוותי דין מתקהה והולכת. בתפילה זו אנו מבקשים על כל שופט ודיין בישראל באופן אישי, שההזדהות הראשונית שלו עם ערכי הצדק והיושר ודביקותו בהם תלווה אותו לאורך כל ימיו, ולא תלך ותישחק עם הזמן [2].

ד.  יתכן שהמונח 'יועצים' מתייחס לנביאים שעמדו להם לישראל משך הדורות [3], וחלק מהם אף שימשו כשופטים [4]. הנבואה פסקה מישראל בתחילת תקופת בית שני לפני תקופת אנשי כנסת הגדולה, ובברכה זו אנו מבקשים שתחזור אלינו במהרה, בהתגלות אליהו הנביא זכור לטוב מבשר הגאולה.

ה.  נוסח ברכה זו מבוסס על לשון הנבואה (ישעיה א כו), "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה". קודם לכן נאמר (שם פסוק כא), "איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט צדק ילין בה, ועתה מרצחים". המלבי"ם מפרש שהנביא מדבר כאדם שראה זה מקרוב את ירושלים בתכלית צדקתה ואמונתה, ועתה התהפכה כולה לרעה. לאור זאת ניתן לפרש שכוונת הנביא היא לאותם שופטים צדיקים שהיו בה קודם שנהפכה לרעה. על דרך זו יש לפרש גם בברכת 'השיבה שופטינו כבראשונה', שתחזור רמתם המוסרים של השופטים כפי שהיתה תחילה.

ו.  הבקשה 'השיבה שופטינו כבראשונה' איננה מכוונת לשופטים מסוימים, אלא לשופטים אידיאליים הדנים דין אמת לאמיתו.

ז.  לחילופין, יתכן שאמירה זו משקפת חוסר שביעות הרצון מהמצב הקיים. כדברי חז"ל (שבת קלט א), כל פורענות שבאה על ישראל נובעת משופטים שאינם הגונים הממונים עליהם [5]. כל תחליף שיבוא במקומם יהיה עדיף על המצב הנוכחי.

ח.  האמירה "והסר ממנו יגון ואנחה" נראית לכאורה בלתי קשורה לבקשה על השופטים והיועצים. אך בנוסחאות ישנות (ראה ב'ברוך שאמר' לרבי ברוך אפשטיין), במקום מילים אלו מופיעות המילים "והסר מאתנו את מלכות יון ורומי". לנוסח זה יתכן שכן היא אף משמעות הבקשה הראשונה, השב לנו שופטים מבני עמנו, תחת השופטים שקמו עלינו מאומות העולם.

[1] אמנם גם בזמן בית המקדש היו שלש רמות של שיפוט, סנהדרין הגדולה שבלשכת הגזית שמנתה שבעים ואחד דיינים, סנהדרין קטנה של עשרים ושלשה דיינים שישבה בכל עיר גדולה, ובית דין של של שלשה שישב שערים הקטנות. אך רמה גבוהה כל כך של רזולוציה, שרי אלפים שכל אחד מהם היה ממונה על אלף איש, שרי מאות שכל אחד מהם היה ממונה על מאה, שרי חמישים שכל אחד מהם היה ממונה על חמישים איש, ושרי עשרות שכל אחד מהם היה ממונה על עשרה, לא היתה אלא בימי משה. 

[2] רעיון דומה מופיע בספרי החסידות בביאור דברי רש"י על הכתוב (במדבר ח ג) "ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר צוה ה' את משה", להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. והדברים תמוהים לכאורה, וכי שבח הוא לאהרן שלא שינה מציווי ה'? אלא השבח הוא בכך שבאותה התלהבות וחרדת קודש בה קיים לראשונה את מצות הדלקת הנרות, כך קיים מצוה זו לכל אורך ארבעים שנות כהונתו, וכל פעם היתה דומה בעיניו להדלקה הראשונה. עקרון זה אמור גם ביחס לכל התורה, כמאמר חז"ל "כל יום יהיו בעיניך כחדשים".

[3] עד בית שני לא פסקה הנבואה מישראל. אף שרק ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נזכרו בשמותיהם, שנינו בברייתא (מגילה יד א) "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא הוצרכה לא נכתבה".

[4] כגון דבורה הנביאה, עלי הכהן (ראה רש"י מגילה שם ד"ה נבואה) ושמואל הנביא.

[5] "שנינו בברייתא שם: רבי יוסי בן אלישע אומר, אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, צא ובדוק בדייני ישראל. שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל וכו'. ואין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל, שנאמר (ישעיה א כה- כו) 'ואשיבה ידי עליך ואצרף כבור סיגיך, ואסירה כל בדיליך. ואשיבה שפטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה'.