טוען…
טוען תוכן…
הלכהנוהגים לתת צדקה לקראת חג הפורים בשם "זכר למחצית השקל", לזכר מחצית השקל שהיו נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, שיעור הנתינה הוא שווי תשעה גרם כסף טהור לכל אדם. הסכום משתנה מדי שנה בהתאם למחיר הכסף, ומי שמצבו הכלכלי דחוק יכול להסתפק במטבע של חצי שקל. נכון לתת גם עבור האישה והילדים, בהתאם ליכולת הכלכלית [1].
בזמן שבית המקדש היה קיים היו ישראל נותנים מחצית השקל לצורך קרבנות הציבור. בראש חודש אדר היו מכריזים על הבאת השקלים, כדי שמראש חודש ניסן יוכלו לקנות את קרבנות הציבור מכספי התרומה החדשה [2].
גם לאחר חורבן בית המקדש נהגו ישראל לתת צדקה מיוחדת בתקופה זו, לזכר מצוות מחצית השקל. נתינה זו נקראת "זכר למחצית השקל".
חשוב להדגיש שאין זו מצוות מחצית השקל של התורה, אלא מנהג צדקה לזכר המצווה. לכן יש להקפיד לומר בעת הנתינה "זכר למחצית השקל", ולא לומר שהכסף ניתן כמחצית השקל ממש לצורך המקדש [1].
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, שיעור זכר למחצית השקל הוא סכום השווה לערכם של תשעה גרם כסף טהור מזוקק, לפי מחיר הכסף הגולמי בזמן הנתינה [3].
מכיוון שמחיר הכסף משתנה, אין סכום קבוע בשקלים לכל השנים. לפני פורים נכון לבדוק את השיעור המעודכן המתפרסם על פי פסיקת הרב עובדיה יוסף. אין לחשב את הסכום לפי מחירם של תכשיטי כסף בחנות, הכולל גם עלויות עיבוד ורווחי מסחר, אלא לפי שווי המתכת עצמה.
לדוגמה, אם שוויו של גרם כסף טהור הוא שמונה שקלים, שיעור הנתינה יהיה שבעים ושניים שקלים לאדם. זוהי דוגמה לחישוב בלבד, ולא הסכום המחייב לשנה מסוימת.
אין חובה לתת דווקא מטבעות עשויים כסף. אפשר לתת את הסכום גם במטבעות רגילים, בשטרות כסף או בשווה כסף [3].
מי שמצבו הכלכלי קשה ואינו יכול לתת את שווי תשעת גרם הכסף, רשאי להסתפק במטבע של חצי שקל זכר למחצית השקל [4].
אם יש לו אישה וילדים ואין ביכולתו לתת את הסכום המלא עבור כולם, ייתן חצי שקל בעד עצמו, ובעד כל אחד מבני ביתו מטבע קטן יותר, כפי יכולתו.
לכן משפחה גדולה אינה צריכה להיכנס לדוחק כלכלי כדי לקיים את המנהג בהידור. מי שיכול לתת את הסכום המלא עבור כולם תבוא עליו ברכה, ומי שאינו יכול ייתן כפי יכולתו.
הרמ"א מביא את המנהג לתת זכר למחצית השקל מגיל עשרים שנה ומעלה. אולם יש פוסקים הסוברים שיש לתת כבר מגיל שלוש עשרה, לאחר שהנער נעשה בר מצווה [5].
לפי פסיקת ילקוט יוסף, טוב להחמיר ולתת כבר מגיל שלוש עשרה. לכן למעשה נכון שנער שהגיע לגיל בר מצווה ייתן זכר למחצית השקל, או שהוריו ייתנו עבורו.
עם זאת, יש לזכור שמדובר במנהג ולא במצוות מחצית השקל של התורה, ולכן אין להשוות את כל פרטי המנהג לחיוב שהיה בזמן בית המקדש.
לפי פסיקת ילקוט יוסף, גם נשים נותנות זכר למחצית השקל. לכן נכון שאדם ייתן עבור עצמו ועבור אשתו, או שכל אחד מהם ייתן בנפרד [6].
אישה הרוצה לתת בעצמה יכולה לעשות זאת, ואין צורך שהבעל ייתן דווקא עבורה.
כאשר בעל הבית נותן עבור כמה מבני משפחתו, טוב שיחשב מראש את מספר האנשים שעבורם הוא נותן, וייתן בהתאם ליכולתו.
טוב לתת זכר למחצית השקל גם עבור הילדים הקטנים הסמוכים על שולחן הוריהם. לכן מי שיש בידו יכולת כלכלית ראוי שייתן את הסכום המלא גם עבור כל אחד מילדיו [6].
עם זאת, אין חובה גמורה לתת את מלוא הסכום עבור ילדים קטנים, ובפרט כאשר הדבר מכביד על המשפחה.
לדוגמה, אב ואם שיש להם ארבעה ילדים יכולים, אם ידם משגת, לתת עבור שישה אנשים. אם הסכום הכולל גבוה מדי עבורם, רשאים לתת סכום קטן יותר עבור הילדים בהתאם ליכולתם.
יש הנוהגים לתת גם עבור עוברים, אך אין זה חיוב גמור מן הדין [7].
לפי מנהג האשכנזים המבואר ברמ"א, נוהגים לתת שלושה חצאי מטבעות מן המטבע המקובל במקום, זכר לשלוש הפעמים שנאמרה לשון תרומה בפרשת מחצית השקל [8].
לכן לפי מנהג זה אין הכרח לחשב את שווי תשעת גרם הכסף כפי שנוהגים רבים מן הספרדים. עם זאת, קיימים מנהגים שונים בקהילות אשכנז לגבי סוג המטבעות והסכום הניתן, ויש הנוהגים להוסיף מעבר לסכום הבסיסי.
גם לגבי גיל הנתינה קיימים מנהגים שונים. הרמ"א מזכיר גיל עשרים, אך רבים נוהגים לתת כבר מגיל בר מצווה, וכן עבור האישה והילדים.
למעשה, נכון שכל אדם ינהג כמנהג משפחתו וקהילתו.
לפי מנהג הספרדים המובא בילקוט יוסף, נוהגים לתת את המעות בליל פורים קודם קריאת המגילה. אפשר לתת גם קודם לכן במהלך חודש אדר, ויש קהילות שבהן גובים את המעות לקראת פורים [9].
מי שלא הספיק לתת לפני קריאת המגילה יכול לתת גם לאחר מכן. אין להימנע מן הנתינה רק משום שהזמן המקובל בבית הכנסת כבר עבר.
לפי מנהג האשכנזים, מקובל במקומות רבים לתת את המעות בתענית אסתר לפני תפילת מנחה, או בסמוך לפורים, לפי מנהג המקום [8].
העיקר הוא לזכור שמדובר במנהג צדקה הקשור לחודש אדר ולימי הפורים, ולא במצווה שיש לה שעה מדויקת שלאחריה אי אפשר לקיימה.
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, ראוי לתת את כספי זכר למחצית השקל למוסדות תורה ולישיבות המגדלים תלמידי חכמים, ובפרט לתמיכה בתלמידי חכמים עניים [10].
אפשר לתת את הכסף לקופת צדקה אמינה המעבירה אותו למטרות אלו, או ישירות למוסד תורה מתאים.
ראוי לוודא שהכסף מגיע ליעד של צדקה ראויה. אין להניח שכל קופה המוצבת בבית הכנסת מיועדת בהכרח למטרה זו, ולכן במקום שיש ספק אפשר לשאול את גבאי הצדקה.
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, מי שנוהג להפריש מעשר כספים אינו רשאי להשתמש בכספי המעשר לצורך הסכום שהוא מחויב לתת כזכר למחצית השקל לפי מנהגו [11].
אולם אם הוא רוצה להוסיף צדקה מעבר לסכום שהוא מחויב בו, רשאי לתת את התוספת מכספי מעשר, בתנאי שהכסף מועבר למטרת צדקה המותרת מכספי מעשר.
יש גם מקרה שבו אפשר להקל לגבי הסכום הבסיסי: מי שכאשר התחיל להפריש מעשר כספים התנה בפירוש שהוא עושה זאת בלי נדר, וכעת מצבו הכלכלי דחוק, רשאי להשתמש בכספי המעשר גם לצורך זכר למחצית השקל [11].
לכן למעשה, מי שלא עשה תנאי כזה נכון שייתן את הסכום הבסיסי מכספו הרגיל, וישתמש בכספי מעשר רק עבור תוספת מעבר לכך.
לגבי נתינה נוספת עבור נשים וילדים שאינם מחויבים בעיקר המנהג, יש מקום להקל להשתמש בכספי מעשר, כאשר הכספים מועברים למטרת צדקה הראויה למעשר.
זכר למחצית השקל ומתנות לאביונים הם שני עניינים שונים. זכר למחצית השקל הוא מנהג צדקה לקראת פורים, ואילו מתנות לאביונים היא מצוות יום הפורים, שבה נותנים לפחות שתי מתנות לשני אביונים [12].
לכתחילה נכון לתת את הכספים בנפרד, כדי לקיים כל אחת מן המצוות כראוי.
עם זאת, כאשר כספי זכר למחצית השקל מחולקים בפועל לעניים ביום הפורים, יש אופנים שבהם אפשר לצאת באמצעותם גם ידי חובת מתנות לאביונים, בתנאי שמתקיימים כל פרטי המצווה, ובהם הנתינה לשני אביונים בזמן הראוי [12].
לכן מי שנותן את הכסף לקופת צדקה או למוסד תורה לפני פורים אינו רשאי להניח שכבר קיים בכך גם מתנות לאביונים.
הדרך הבטוחה והפשוטה היא לייחד סכום נפרד לכל מצווה, כדי שלא להיכנס לספקות.
לפי ילקוט יוסף, טוב לתת שלושה מטבעות מתכת, זכר לשלוש הפעמים שנאמרה לשון תרומה בפרשת מחצית השקל [13].
אולם אין חובה לתת את כל הסכום באמצעות שלושה מטבעות דווקא. אפשר לקיים את המנהג גם באמצעות שטר כסף או שווה כסף.
לכן מי שנותן את שווי תשעת גרם הכסף בשטרות אינו צריך לחשוש שלא קיים את מנהג הנתינה משום שלא השתמש בשלושה מטבעות.
מי שרוצה לקיים גם את ההידור לתת שלושה מטבעות מתכת, יכול לעשות זאת בנוסף לנתינת הסכום המתאים.
מכיוון שזכר למחצית השקל הוא מנהג של נתינת כסף לצדקה, ניתן לקיים את הנתינה גם באמצעות העברה בנקאית או תשלום דיגיטלי לגוף צדקה אמין, כאשר הכסף מועבר בפועל ומיועד למטרת צדקה ראויה.
בילקוט יוסף מבואר שאין חובה לתת דווקא מטבעות כסף, וגם שטרות ושווה כסף מועילים לקיום המנהג [3]. מכאן יש יסוד לנתינה באמצעות אמצעי תשלום מקובלים, אף שהספר אינו דן במפורש בכל סוגי התשלומים הדיגיטליים.
מי שרוצה לקיים גם את ההידור לתת שלושה מטבעות מתכת, יכול לעשות זאת בנפרד.
לפני הנתינה כדאי לברר מהו השיעור המעודכן של זכר למחצית השקל לפי המנהג שבו נוהגים בבית. הספרדים נוהגים לחשב את שווי תשעת גרם הכסף הטהור, ואילו לאשכנזים קיימים מנהגים שונים הקשורים לשלושה חצאי מטבעות.
כדאי גם להחליט מראש עבור אילו מבני הבית נותנים, ולוודא שהנתינה אינה יוצרת עומס כלכלי מיותר. משפחה גדולה שאינה יכולה לתת את הסכום המלא עבור כל ילד יכולה להסתפק בסכומים קטנים יותר לפי יכולתה.
יש להקפיד לומר "זכר למחצית השקל", לוודא שהכסף מועבר למטרת צדקה ראויה, ולזכור שהנתינה אינה מחליפה באופן אוטומטי את מצוות מתנות לאביונים ביום הפורים.
לאחר שלמדנו את דיני זכר למחצית השקל, השלב הבא בהכנות לפורים הוא תענית אסתר, החלה בדרך כלל ביום י"ג באדר.
חשוב לדעת מי חייב להתענות, מי פטור מן הצום, מה הדין לגבי נשים בהיריון ומניקות, ומה עושים כאשר אדם אינו מרגיש טוב או נזקק לתרופות.
[1]. רמ"א, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף א; ילקוט יוסף, הלכות פורים, זכר למחצית השקל, סעיפים א–ב.
[2]. משנה, שקלים פרק א משנה א; תלמוד בבלי, מגילה כט ע"ב, בעניין ההכרזה על השקלים והקרבת קרבנות הציבור מן התרומה החדשה.
[3]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, זכר למחצית השקל, סעיפים ב–ג; חזון עובדיה, פורים, עמ' קב–קג, בעניין שווי תשעה גרם כסף טהור ונתינה בשטרות או בשווה כסף.
[4]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, זכר למחצית השקל, סעיפים ד וו; חזון עובדיה, פורים, עמ' קד–קה, בדין מי שמצבו הכלכלי קשה והנתינה עבור בני משפחתו.
[5]. רמ"א, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף א; ילקוט יוסף, הלכות פורים, זכר למחצית השקל, סעיף ה; שו"ת יחוה דעת, חלק א סימן פ"ו, בעניין גיל הנתינה.
[6]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, זכר למחצית השקל, סעיף ו; חזון עובדיה, פורים, עמ' קה, בעניין הנתינה עבור נשים וילדים.
[7]. משנה ברורה, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף קטן ה; כף החיים, אורח חיים סימן תרצ"ד, בעניין מנהג הנתינה עבור בני הבית והילדים.
[8]. רמ"א, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף א; משנה ברורה שם, סעיפים קטנים ד–ה, בעניין שלושה חצאי מטבעות, זמן הנתינה והנתינה עבור בני המשפחה.
[9]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, זכר למחצית השקל, סעיף א; חזון עובדיה, פורים, עמ' קא, בעניין מנהג הנתינה קודם קריאת המגילה.
[10]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, זכר למחצית השקל, סעיף ז; שו"ת יחוה דעת, חלק א סימן פ"ו; חזון עובדיה, פורים, עמ' קה, בעניין נתינת המעות למוסדות תורה ולתלמידי חכמים עניים.
[11]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, זכר למחצית השקל, סעיף ח; שו"ת יחוה דעת, חלק א סימן פ"ז, בעניין שימוש בכספי מעשר לצורך הנתינה ולצורך תוספת מעבר לסכום הבסיסי.
[12]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף א, בדין מתנות לאביונים; רמ"א שם, בדין זכר למחצית השקל; ביאור הלכה שם, ד"ה "ליתן לפחות", בעניין כספי זכר למחצית השקל המחולקים לעניים.
[13]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, זכר למחצית השקל, סעיף ג; רמ"א, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף א, בעניין מנהג נתינת שלושה מטבעות.