תענית אסתר | מי חייב לצום, מי פטור ומה עושים במקרים מיוחדים?
18.10.2026הלכהזמן קריאה · 12 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהנוהגים להתענות ביום י"ג באדר, ערב חג הפורים, זכר לתענית ולתפילות של עם ישראל בימי מרדכי ואסתר. התענית מתחילה בעלות השחר ומסתיימת בצאת הכוכבים. גברים ונשים בריאים שהגיעו לגיל מצוות צריכים להתענות, אולם מעוברות, מניקות, חולים ואנשים הסובלים מחולשה חריגה פטורים בתנאים שיתבארו להלן. תענית אסתר קלה יותר משאר תעניות הציבור, ולכן יש בה הקלות מיוחדות למי שזקוקים לכך [1].
בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים ביום י"ג באדר כדי לעמוד על נפשם מפני אויביהם. על פי דברי רבותינו, הם התענו והתפללו לקב"ה שיושיע אותם, כפי שנהגו ישראל בעת צרה ומלחמה. לזכר התענית והתפילות הללו נהגו ישראל להתענות בכל שנה ביום י"ג באדר, סמוך לחג הפורים [1].
תענית אסתר אינה אחת מארבע התעניות שנקבעו לזכר חורבן בית המקדש, אלא מנהג קדום שהתקבל בכל ישראל. לכן דיניה קלים יותר במקרים מסוימים, ובפרט ביחס לחולים, למעוברות, למניקות ולבעלי שמחה.
אין לבלבל בין תענית אסתר שאנו מתענים לפני פורים לבין שלושת ימי הצום שאסתר ביקשה מן היהודים לצום עליה לפני שנכנסה אל אחשוורוש. שני המאורעות קשורים לסיפור המגילה, אך התענית שאנו מקיימים כיום נקבעה ליום י"ג באדר.
תענית אסתר חלה בדרך כלל ביום י"ג באדר, יום אחד לפני חג הפורים. בשנה מעוברת מתענים בי"ג באדר השני, שבו חוגגים את חג הפורים [2].
כאשר י"ג באדר חל בשבת, אין מתענים בשבת, אלא מקדימים את התענית ליום חמישי, י"א באדר. אין קובעים את התענית מלכתחילה ליום שישי, מפני כבוד השבת והצורך להתכונן אליה [2].
לכן כאשר פורים חל ביום ראשון, תענית אסתר מתקיימת ביום חמישי שלפניו.
תענית אסתר מתחילה בעלות השחר ומסתיימת בצאת הכוכבים. בניגוד ליום הכיפורים ולתשעה באב, אין הצום מתחיל משקיעת החמה בערב הקודם [3].
לכן מותר לאכול ולשתות בלילה שלפני התענית עד עלות השחר, בכפוף לדיני שינה ואכילה שלפני הצום.
זמני עלות השחר וצאת הכוכבים משתנים בהתאם לתאריך ולמקום. לכן יש לבדוק את זמני התענית בלוח זמני היום המתאים לעיר שבה נמצאים.
מי שהיה ער במשך הלילה שלפני התענית, רשאי לאכול ולשתות עד עלות השחר. אולם מי שישן שנת קבע והתעורר לפני עלות השחר, אינו רשאי לחזור ולאכול, אלא אם כן התנה לפני השינה שבכוונתו לקום ולאכול [3].
לכן מי שמתכנן לקום מוקדם כדי לאכול לפני הצום, נכון שיאמר לפני השינה שבכוונתו לאכול ולשתות אם יתעורר לפני עלות השחר.
לגבי שתייה קיימים פרטים נוספים, ובפרט במי שרגיל לשתות לאחר שקם משנתו. למעשה, טוב להתנות מראש גם לגבי שתייה כדי לצאת מן הספק.
יש לציין שלפי הזוהר והמקובלים ראוי להימנע מאכילה לאחר שנת הלילה גם כשעשה תנאי, אך מעיקר הדין לפי הפשט התנאי מועיל לאכילה לפני עלות השחר [3].
גברים מגיל שלוש עשרה ונשים מגיל שתים עשרה, שהם בריאים ויכולים להתענות, צריכים לצום בתענית אסתר כמנהג ישראל [4].
אין להקל בצום רק מפני שהאדם עובד, לומד, נוסע או חושש שיהיה לו קשה במהלך היום. רעב, צמא ועייפות רגילים אינם פוטרים אדם בריא מן התענית.
עם זאת, מי שחולה או סובל מחולשה חריגה אינו צריך להחמיר על עצמו בניגוד להלכה. מאחר שתענית אסתר קלה יותר משאר התעניות, יש בה הקלות מיוחדות במצבים רפואיים.
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, נשים בהיריון פטורות מתענית אסתר. בדרך כלל הגדרת מעוברת לעניין זה היא משעברו שלושה חודשים מתחילת ההיריון [5].
גם לפני השלמת שלושת החודשים, אם האישה סובלת מהקאות, ממיחושים או מחולשה רבה, היא רשאית לאכול ואינה צריכה להתענות. הדבר נכון במיוחד לאחר ארבעים יום מתחילת ההיריון.
כאשר קיימת בעיה רפואית או חשש לפגיעה באישה או בעובר, אין להחמיר בצום באופן העלול להזיק. במקרה של ספק רפואי יש להתייעץ עם רופא המכיר את מצבה.
אישה המניקה את תינוקה פטורה מתענית אסתר לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף [5].
אין צורך שתפגע בהנקה או שתימנע משתייה הנחוצה לה כדי להתענות. כאשר היא פטורה, מותר לה לאכול ולשתות בהתאם לצורכה.
גם אישה שהפסיקה להניק ועדיין נמצאת בתוך עשרים וארבעה חודשים מן הלידה יכולה להיות פטורה, אם היא סובלת מחולשה יתרה או מסחרחורות הקשורות למצבה לאחר הלידה. אולם אם היא בריאה ומרגישה שביכולתה להתענות, תתענה [5].
לכן אין לקבוע שכל אישה בתוך עשרים וארבעה חודשים מהלידה פטורה אוטומטית, גם כאשר אינה מניקה כלל ומרגישה בריאה לחלוטין.
אישה בתוך שלושים יום לאחר הלידה פטורה מתענית אסתר, ואינה רשאית להחמיר על עצמה ולהתענות [6].
לאחר שלושים יום, אם היא מניקה בפועל, דינה כדין אישה מניקה. אם הפסיקה להניק, אך היא עדיין סובלת מחולשה משמעותית הקשורה ללידה, יש מקום להקל בהתאם למצבה, כמבואר לעיל.
אין להחמיר בתענית כאשר הגוף עדיין זקוק להתאוששות והצום עלול לפגוע בבריאות.
אישה שעברה הפלה פטורה מתענית אסתר במשך שלושים יום לאחר ההפלה [6].
אם גם לאחר שלושים יום היא סובלת מחולשה ניכרת הקשורה להפלה, לפי פסיקת ילקוט יוסף יש מקום להקל אף בתקופה ממושכת יותר, עד עשרים וארבעה חודשים, בהתאם למצבה.
כאשר האישה מרגישה בריאה לחלוטין לאחר תקופת ההתאוששות, יש לבחון את הדין לפי מצבה בפועל. אין צורך להחמיר כאשר קיימת חולשה משמעותית או חשש רפואי.
חולה שאין בו סכנה פטור מתענית אסתר, ואינו רשאי להחמיר על עצמו ולהתענות. כך גם אדם שסובל מחולשה חריגה, או קשיש תשוש כוח שהצום עלול לפגוע בבריאותו [7].
לדוגמה, אדם הסובל ממחלת חום, מהקאות, מהתייבשות או ממחלה שהצום עלול להחמיר אותה, אינו צריך להמשיך להתענות.
לעומת זאת, אדם בריא שמרגיש רעב, צמא או עייפות רגילה של צום אינו נפטר משום כך מן התענית.
מי שנוטל תרופות קבועות או סובל ממחלה כרונית העלולה להחמיר עקב הימנעות מאכילה או משתייה, צריך לברר מראש את אופן התנהלותו ביום הצום. אין להפסיק טיפול רפואי חיוני כדי להתענות.
לא. מי שפטור מתענית אסתר בשל מחלה, היריון, הנקה או מצב רפואי אחר, רשאי לאכול ולשתות בהתאם לצורכו. אין עליו חובה לאכול ולשתות דווקא בכמויות קטנות ובהפסקות קבועות [7].
דיני אכילה ושתייה לשיעורים, המוכרים מיום הכיפורים במצבים מסוימים, אינם נדרשים ממי שפטור מתענית אסתר.
עם זאת, ראוי שמי שפטור לא ירבה באכילת מותרות לשם תענוג, אלא יאכל וישתה את הנחוץ לו.
ילדים לפני גיל מצוות פטורים מתענית אסתר. לכן בן לפני גיל שלוש עשרה ובת לפני גיל שתים עשרה אינם חייבים לצום [8].
אין צורך לחייב ילדים קטנים להתענות יום שלם. אפשר להסביר להם את משמעות התענית ואת הקשר שלה לסיפור הפורים, אך אין להעמיס עליהם צום העלול לפגוע בכוחותיהם או בבריאותם.
לאחר שהגיעו לגיל מצוות, אם הם בריאים, עליהם להתענות ככל אדם בוגר.
מעוברות, מניקות וחולים הפטורים מתענית אסתר אינם צריכים להשלים את התענית ביום אחר [7].
עם זאת, יש דין מיוחד באדם בריא שנמנע מן התענית בגלל כאב עיניים משמעותי. לפי הרמ"א ופסקי ילקוט יוסף, כאשר הכאב עובר עליו להשלים את התענית ביום אחר, אלא אם כן אכל על פי הוראת רופא, שאז אינו צריך להשלים [7].
לכן אין לקבוע שכל מי שאכל בתענית אסתר חייב לצום ביום אחר. הדבר תלוי בסיבת הפטור ובנסיבות המקרה.
אדם בריא ששכח שהיום תענית אסתר ואכל או שתה, צריך להפסיק מיד כשנזכר ולהמשיך להתענות עד צאת הכוכבים [9].
אין היתר להמשיך לאכול ולשתות רק משום שכבר הפסיק את הצום בטעות.
אם אכל או שתה כמות משמעותית, קיימים פרטים נוספים בנוגע לאמירת "עננו" ובנוגע להשלמת התענית. כמו כן, כאשר התענית הוקדמה ליום חמישי ואדם טעה ואכל, כתב ילקוט יוסף שטוב שיתענה ביום שישי [9].
לכן מי ששכח ואכל ימשיך לצום מאותו רגע, ולגבי השלמה ביום אחר יברר את הדין בהתאם למקרה.
רעב, צמא ועייפות רגילים אינם פוטרים בדרך כלל אדם בריא מן התענית. אולם אם מופיעים חולשה חריגה, סחרחורת משמעותית, הקאות, סימני התייבשות או חשש רפואי אחר, אין להמשיך לצום באופן העלול לפגוע בבריאות [7].
כאשר קיימת בעיה רפואית ממשית, יש לאכול או לשתות לפי הצורך, ובמקרה של תסמינים חמורים יש לפנות לקבלת טיפול רפואי.
מי שיודע מראש שהוא נוטה להתייבשות, לירידות משמעותיות ברמת הסוכר או לבעיה רפואית אחרת בזמן צום, נכון שיברר את הדין ואת הצורך הרפואי עוד לפני תחילת התענית.
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו אינו מתענה בתענית אסתר, מפני שימים אלו הם ימי שמחתו, ותענית אסתר אינה תענית אבלות על החורבן [10].
דין זה שייך גם לכלה בתוך שבעת ימי המשתה.
לעומת זאת, בארבע התעניות הקשורות לחורבן בית המקדש קיימים דינים מחמירים יותר. לכן אין ללמוד מדין חתן בתענית אסתר על דינו בשאר התעניות.
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, שלושת בעלי הברית — אבי הבן, הסנדק והמוהל — פטורים מתענית אסתר ביום הברית, גם כאשר התענית חלה בזמנה הרגיל. הם אינם צריכים להשלים את התענית ביום אחר [11].
שאר המשתתפים בברית אינם נפטרים מן התענית רק משום שהוזמנו לסעודה, ולכן אין להם היתר כללי לאכול במהלך הצום.
כאשר תענית אסתר הוקדמה ליום חמישי בגלל שפורים חל ביום ראשון, יש פרטים נוספים לגבי סעודת הברית, כמבואר בדברי הרמ"א והמשנה ברורה.
כאשר תענית אסתר הוקדמה ליום חמישי וחלה באותו יום ברית מילה, הרמ"א מתיר גם למוזמנים לאכול בסעודת הברית, בתנאי שישלימו את התענית ביום שישי [11].
אולם יש פוסקים החולקים על ההיתר הזה וסוברים ששאר המוזמנים צריכים להמשיך להתענות, ורק בעלי הברית עצמם רשאים לאכול.
לכן למעשה יש לנהוג לפי מנהג הקהילה והוראת הרב, ואין להסתמך על עצם ההשתתפות בברית כהיתר לאכול ללא בירור.
בתענית אסתר מוסיפים את תפילת "עננו" בתפילת העמידה, בהתאם למנהגי העדות [12].
לפי מנהג הספרדים, היחיד המתענה אומר "עננו" בתפילות שחרית ומנחה, בתוך ברכת "שומע תפילה". אין אומרים "עננו" בערבית שלפני התענית, משום שהצום עדיין לא התחיל.
לפי מנהג האשכנזים, היחיד אומר "עננו" בתפילת מנחה בלבד.
שליח הציבור אומר "עננו" בחזרת הש"ץ כברכה בפני עצמה בין ברכת "גואל ישראל" לברכת "רפאנו", כאשר מתקיימים התנאים ההלכתיים לכך.
בתענית אסתר קוראים בתורה את פרשת "ויחל" בשחרית ובמנחה, כפי שנוהגים בתעניות ציבור [12].
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, לכתחילה טוב שיהיו עשרה מתענים בבית הכנסת. אולם אם יש לפחות שישה מתענים מתוך מניין של עשרה, ניתן לקרוא את פרשת "ויחל" בברכות ולומר "עננו" בחזרת הש"ץ כברכה בפני עצמה [13].
כאשר אין שישה מתענים, אין קוראים את פרשת "ויחל" כקריאת התענית, ושליח הציבור אומר "עננו" בתוך ברכת "שומע תפילה", ולא כברכה בפני עצמה.
אם התענית חלה ביום שני או חמישי ואין מספר מתענים המספיק לקריאת "ויחל", קוראים בשחרית את הקריאה הרגילה של פרשת השבוע.
בקריאת התורה במנחה של תענית אסתר, לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף אין להעלות לתורה אלא מי שמתענה [13].
אם הלוי הנמצא בבית הכנסת אינו מתענה, אין להעלותו לתורה לקריאת התענית, אלא קוראים לכהן המתענה גם במקום לוי, לפי סדר הדין המבואר בפוסקים.
לכן מי שאינו מתענה נכון שיודיע על כך לגבאי מראש, כדי שלא יקראו לו לעלייה שאינה מתאימה למצבו.
לפי מנהג האשכנזים, מעוברות, מניקות וחולים שאין בהם סכנה פטורים מתענית אסתר כאשר מתקיימים תנאי הפטור. יש הבדלים מסוימים בין הפוסקים לגבי הגדרת המצבים הפוטרים מן התענית, ובפרט כאשר האישה כבר הפסיקה להניק [14].
גם בדיני ברית מילה קיימות מחלוקות, בעיקר כאשר התענית הוקדמה ליום חמישי. לכן יש לנהוג בהתאם למנהג הקהילה.
בתפילה, היחיד האשכנזי אומר "עננו" במנחה בלבד, ואילו היחיד הספרדי אומר אותו בשחרית ובמנחה. בקהילות אשכנז נוהגים גם להפטיר במנחה של התענית, לאחר קריאת התורה.
לאחר שלמדנו את דיני תענית אסתר, השלב הבא הוא קריאת המגילה בליל הפורים וביום הפורים.
שם נבאר מי חייב בשמיעת המגילה, האם נשים חייבות, כיצד יוצאים ידי חובה, מה הדין כאשר לא שמעו מילה, והאם אפשר לצאת ידי חובה בשמיעה דרך רמקול, טלפון או הקלטה.
[1]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרפ"ו סעיף ב; משנה ברורה שם, סעיף קטן ב; ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרפ"ו סעיף א – טעם תענית אסתר ומעמדה ההלכתי.
[2]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרפ"ו סעיף ב; ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרפ"ו סעיף ג – זמן התענית והקדמתה ליום חמישי.
[3]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקס"ד סעיף א; ילקוט יוסף, דיני תשעה באב ושאר התעניות, בדיני אכילה ושתייה לפני עלות השחר – דיני שינה ותנאי קודם השינה.
[4]. רמ"א, אורח חיים סימן תרפ"ו סעיף ב; ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרפ"ו סעיף ו – חיוב אנשים ונשים בריאים בתענית.
[5]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרפ"ו סעיף ד; שו"ת יחוה דעת, חלק א סימן ל"ה – פטור מעוברות ומניקות, ודין אישה בתוך עשרים וארבעה חודשים מהלידה.
[6]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרפ"ו סעיף ה – דין יולדת ואישה לאחר הפלה.
[7]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרפ"ו סעיף ו; רמ"א, אורח חיים סימן תרפ"ו סעיף ב; משנה ברורה שם, סעיפים קטנים ד–ה – פטור חולים, בעלי חולשה מיוחדת ודין השלמת התענית.
[8]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרט"ז, בדיני קטנים; ילקוט יוסף, הלכות תעניות, בדין קטנים בתעניות ציבור.
[9]. משנה ברורה, אורח חיים סימן תקס"ח סעיף קטן ג; ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרפ"ו סעיף ז – דין מי שטעה ואכל ביום התענית שהוקדמה.
[10]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרפ"ו סעיף ח; שו"ת יחוה דעת, חלק ב סימן ע"ח, בהערה – דין חתן בשבעת ימי המשתה.
[11]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרפ"ו סעיף ט; רמ"א, אורח חיים סימן תרפ"ו סעיף ב; משנה ברורה שם, סעיף קטן ז – דין בעלי ברית וסעודת ברית מילה בתענית אסתר.
[12]. שולחן ערוך, אורח חיים סימנים תקס"ה–תקס"ו; ילקוט יוסף, דיני תשעה באב ושאר התעניות – אמירת "עננו" וקריאת התורה בתענית.
[13]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרפ"ו סעיפים י–יא; חזון עובדיה, פורים, עמ' מד–מה – מספר המתענים הדרוש לקריאת "ויחל", אמירת "עננו" ועלייה לתורה.
[14]. רמ"א, אורח חיים סימן תרפ"ו סעיף ב; משנה ברורה שם, סעיפים קטנים ד–ז – דיני מעוברות, מניקות ובעלי ברית למנהג האשכנזים.