מאגר מושגים ומונחים מרכזיים מעולם התורה והיהדות, מסודרים לפי סדר הא״ב, עם הסברים קצרים, ברורים ונגישים.
אָבוֹת מְלָאכוֹת
שלושים ותשע המלאכות העיקריות האסורות בשבת, שנלמדו מהמלאכות שנעשו במשכן. בין אבות המלאכות: זורע, חורש, קוצר, בורר, טוחן, מבשל, כותב, בונה, מבעיר ומוציא מרשות לרשות. לכל אב מלאכה עשויות להיות גם תולדות, כלומר פעולות הדומות לו ונכללות באיסור.
אָב מְלָאכָה
אחת משלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת. כל אב מלאכה הוא קטגוריה עיקרית של מלאכה שנאסרה בשבת, ולצדה עשויות להיות תולדות – פעולות הדומות לה ונכללות באיסור.
אָבוֹת נְזִיקִין
ארבעה סוגים עיקריים של נזקים המנויים במשנה: השור, הבור, המבעה וההבער. דינים אלו עוסקים באחריותו של אדם לנזקים שנגרמו באמצעות גופו, ממונו או מעשיו.
אָבוֹת הַטֻּמְאָה
דרגות חמורות של טומאה, המטמאות אדם או כלים הנוגעים בהן. בין אבות הטומאה נמנים המת, השרץ, הזב, הזבה והנידה. לדיני הטומאה יש משמעות מיוחדת לענייני המקדש, הקודשים והתרומה.
אָבוֹת וְתוֹלָדוֹת
בהלכה, "אב" הוא סוג או קטגוריה עיקרית, ואילו "תולדה" היא פעולה או מקרה הדומה לאב ונלמד ממנו. המושג מצוי במיוחד בדיני שבת, שבהם לכל אחד מאבות המלאכה עשויות להיות תולדות.
חיבור מתקופת התנאים המרחיב ומבאר עניינים ממסכת אבות. החיבור כולל דברי מוסר, הנהגות וסיפורים על חכמי ישראל, והוא נקרא על שם רבי נתן.
אֲבֵדָה
חפץ שאבד לבעליו ואינו נמצא ברשותו. התורה מצווה את המוצא שלא להתעלם מן האבידה אלא להשיבה לבעליה, שנאמר: "השב תשיבם לאחיך". דיני אבידה עוסקים בין היתר בזיהוי הבעלים, בשמירת החפץ ובחובת השבתו.
אֲבֵדָה מִדַּעַת
חפץ שבעליו הניחו או השאירו במקום באופן שממנו עולה כי לא שמר עליו כראוי או שהיה מודע לאפשרות שייאבד. במקרים מסוימים אין דינו כאבידה רגילה, והמוצא אינו חייב בהשבתו.
אֲבֵלוּת
דיני האבלות הנוהגים על אדם שמת לו אחד מקרוביו שהוא חייב להתאבל עליהם. דיני האבלות כוללים תקופות שונות, ובהן אנינות, שבעה ושלושים, ובמקרים מסוימים גם אבלות של שנים עשר חודש.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ
תפילת בקשה הנאמרת בימים מיוחדים, ובעיקר בעשרת ימי תשובה, בימים נוראים ובתעניות. התפילה פונה אל הקב"ה בתארים "אבינו" ו"מלכנו", ומבטאת את הבקשה לרחמים, לסליחה ולישועה.
אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע
דיבור שאינו לשון הרע ישירה, אך עלול לגרום לאחרים לספר בגנותו של אדם. לדוגמה, אמירת דברי שבח על אדם בפני שונאיו באופן שעלול לגרום להם לדבר בגנותו. גם דיבורים מסוג זה נאסרו משום שהם עלולים להביא ללשון הרע.
אֲבַק רִבִּית
איסורי ריבית שאינם ריבית האסורה מן התורה ממש, אלא נאסרו על ידי חכמים כגדר וסייג לאיסור ריבית. בכלל זה מקרים שונים של טובת הנאה, הקדמת מתנה או איחורה והערמות הקשורות להלוואה.
אֵבֶר מִן הַחַי
אבר או חלק מבעל חיים שנחתך ממנו בעודו בחיים. התורה אוסרת אכילת אבר מן החי, ואיסור זה נמנה גם בין שבע מצוות בני נח.
אַבְרוּיֵי אִילָנָא
מונח ארמי בדיני שביעית המתאר פעולות חקלאיות שמטרתן להשביח את האילן או את צמיחתו. פעולות אלו אסורות בשביעית משום שהן נחשבות עבודות המשביחות את הצמח.
אֲדָר רִאשׁוֹן
החודש הראשון בשנה מעוברת מבין שני חודשי אדר. ישנם דינים ומנהגים שבהם אדר ראשון ואדר שני שווים, ובעניינים אחרים יש הבדל ביניהם.
אֲדָר שֵׁנִי
החודש השני בשנה מעוברת, הבא לאחר אדר ראשון. בעניינים רבים הקשורים לחודש אדר, ובפרט מצוות הפורים, נוהגים באדר שני, והוא נחשב בדרך כלל לאדר העיקרי לעניינים אלו.
אֹהֶל
מבנה או כיסוי היוצר חלל מעל מקום או חפץ. בהלכות טומאה, ובמיוחד בטומאת מת, יש משמעות לדיני אוהל, שכן בתנאים מסוימים הטומאה עוברת דרך חלל מקורה.
אוֹצַר בֵּית דִּין
מסגרת הלכתית שבה בית דין או שלוחיו מטפלים בפירות שביעית עבור הציבור. שלוחי בית הדין יכולים לקטוף, לאסוף, להעביר ולחלק את הפירות לציבור תוך שמירה על דיני קדושת שביעית. התשלומים הנגבים קשורים להוצאות הטיפול והחלוקה ולא למכירת פירות שביעית בדרך הרגילה.
אוֹקוֹמֵי אִילָנָא
מונח ארמי בדיני שביעית המתאר פעולות שמטרתן לשמור על קיום הצמח ולמנוע את התקלקלותו. פעולות אלו שונות מפעולות שמטרתן להשביח את הצמח, הנקראות "אברויי אילנא".
אוֹקִימְתָּא
העמדה של דברי משנה, ברייתא או מקור הלכתי במקרה מסוים, כדי ליישב קושי או סתירה. בגמרא מצוי פעמים רבות שהאמוראים מעמידים את דברי המשנה במציאות מסוימת כדי להסבירם וליישבם.
אוּמְדָּנָא
הערכה או מסקנה המבוססת על נסיבות המציאות והבנת כוונתו של אדם, אף שהדבר לא נאמר במפורש. בדיני ממונות ובהלכות שונות משתמשים לעיתים באומדנא כדי לברר כוונה או מצב עובדתי.
אוּמָּן
בעל מקצוע המקבל חפץ לצורך תיקון, עיבוד או ביצוע מלאכה. בהלכה יש דינים מיוחדים הנוגעים לאומן, ובין היתר לשאלת אחריותו על החפץ שנמסר לו ולמעמדו כשומר.
אוֹנָאָה
מושג הלכתי המתייחס להונאה או פגיעה באדם. בדיני ממונות "אונאה" עוסקת בעיקר בהטעיה או פער אסור במחיר בעסקת מכר, ואילו "אונאת דברים" עוסקת בפגיעה באדם באמצעות דיבור.
אוֹנָאַת דְּבָרִים
איסור לצער או לפגוע באדם באמצעות דברים הנאמרים לו. התורה מזהירה: "ולא תונו איש את עמיתו". חז"ל הביאו דוגמאות כגון הזכרת מעשיו הראשונים של בעל תשובה או אמירת דברים העלולים לצער אדם בעניינים רגישים.
אוֹנָאַת מָמוֹן
איסור להונות אדם בענייני מסחר, כגון למכור לו חפץ במחיר הגבוה מן המחיר הראוי או לקנות ממנו במחיר נמוך באופן האסור בהלכה. דיני אונאה כוללים שיעורים וכללים שונים הנוגעים לתוקף העסקה ולהחזרת ההפרש.
אוֹנֶס
מצב שבו אדם עושה מעשה או נמנע ממעשה מחמת כוח או נסיבות שאינן בשליטתו. בהלכה יש משמעות לאונס בתחומים רבים, ובמקרים מסוימים אדם שנמנע מקיום חיוב מחמת אונס נחשב פטור, בהתאם לנסיבות ולדין המסוים.
אוֹכֶל נֶפֶשׁ
מלאכות הנעשות לצורך הכנת מזון ביום טוב. התורה התירה ביום טוב מלאכות מסוימות לצורך אוכל נפש, כגון בישול ואפייה, בכפוף לתנאים ולפרטי הדינים שנקבעו בהלכה.
אוּשְׁפִּיזִין
המילה "אושפיזין" היא בארמית ופירושה אורחים. על פי המסורת, בחג הסוכות נהוג להזמין לסוכה בכל אחד משבעת הימים אחד משבעת האושפיזין: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. המנהג מבטא את הכנסת האורחים ואת הקשר לאבות ולמנהיגי ישראל.
אַזְהָרוֹת
פיוטים העוסקים במניין תרי"ג מצוות, הנאמרים בעיקר בקהילות ספרד בחג השבועות. הפיוטים עוסקים במצוות עשה ולא תעשה ומטרתם להזכיר את מצוות התורה בחג מתן תורה.
אִיסּוּר
דבר שהתורה או חכמי ישראל אסרו לעשותו. יש איסורים שמקורם בתורה, הנקראים איסורי דאורייתא, ויש איסורים שתיקנו חכמים, הנקראים איסורי דרבנן.
אִיסּוּר דְּאוֹרָיְתָא
איסור שמקורו בתורה, בין אם נאמר במפורש ובין אם נלמד באמצעות דרכי הלימוד המקובלות בתורה שבעל פה. לדיני איסור דאורייתא יש לעיתים חומרות מיוחדות בהשוואה לאיסורי דרבנן.
אִיסּוּר דְּרַבָּנָן
איסור שתיקנו חכמי ישראל במסגרת התורה שבעל פה, כגזירה, תקנה או סייג. תקנות אלו נועדו להרחיק את האדם מן העבירה ולשמור על קיום התורה והמצוות.
אִיסּוּר הֲנָאָה
איסור להשתמש בדבר אסור או להפיק ממנו תועלת, מעבר לאיסור האכילה. יש דברים שאסורים באכילה ובהנאה מן התורה, ויש שאיסור ההנאה שלהם הוא מדרבנן.
אִיסּוּר הַטְמָנָה
איסור חכמים להטמין בשבת תבשיל או מאכל חם בתוך חומר השומר על חומו או מוסיף לו חום, בהתאם לסוג ההטמנה. בדיני הטמנה יש חילוקים שונים בין הטמנה מערב שבת להטמנה בשבת ובין חומרים שונים.
אִיסּוּר חָדָשׁ
איסור אכילת תבואה חדשה לפני הזמן שבו היא מותרת. בזמן שבית המקדש היה קיים היה הדבר קשור להקרבת קרבן העומר, וכיום איסור חדש עדיין נוהג. קיימים פרטים שונים בדין זה, ובפרט ביחס לתבואה שגדלה בארץ ישראל ובחוץ לארץ.
אִיסּוּר כָּרֵת
איסור חמור שהתורה קבעה לעובר עליו עונש כרת, שהוא עונש בידי שמים. ישנם איסורים רבים שעונשם כרת, והם כוללים עבירות חמורות בתחומים שונים.
אִיסּוּר לָאו
איסור שהתורה הזהירה עליו בלשון "לא תעשה". מצוות לא תעשה רבות בתורה אוסרות פעולות מסוימות, ובחלק מהמקרים העובר עליהן במזיד ובהתראה חייב מלקות.
אִיסּוּר מֻקְצֶה
איסור חכמים לטלטל או להשתמש בשבת בחפצים מסוימים שאינם מיועדים לשימוש המותר בשבת, בהתאם לסוג המוקצה. דיני מוקצה נועדו בין היתר לשמור על אופייה של השבת ולהרחיק את האדם מחשש עשיית מלאכה.
אִיסּוּר מוֹסִיף
מצב בדיני איסורים שבו נוסף איסור על דבר שכבר היה אסור באיסור אחר, והאיסור החדש מוסיף וחל גם על דברים נוספים שלא היו אסורים קודם לכן.
אִיסּוּר כּוֹלֵל
מצב בדיני איסורים שבו איסור חדש חל על דבר שהיה אסור קודם לכן, ובמקביל האיסור החדש מתרחב וחל גם על דברים נוספים שלא היו אסורים קודם.
אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר
שאלה הלכתית העוסקת במצב שבו חפץ או מעשה כבר אסורים באיסור אחד, ולאחר מכן נוצר איסור נוסף. חז"ל דנו באילו מצבים האיסור השני חל בנוסף לאיסור הראשון.
אִיסּוּר מְחַמֵּר
איסור לעשות מלאכה בשבת באמצעות בהמה, כגון להנהיג בהמה כשהיא נושאת משא. האיסור נכלל בדיני שבת ויש לו פרטים מיוחדים הנוגעים לאופן הנהגת הבהמה ולמעשה האדם.
אִיסּוּר סְפִיחִין
איסור חכמים לאכול מינים מסוימים שגדלו מעצמם בשביעית, בעיקר ירקות ודגנים מסוימים, מחשש שאנשים יזרעו בשביעית ויטענו שהתבואה גדלה מאליה. פירות האילן אינם בכלל איסור ספיחין, אך חלים עליהם דיני קדושת שביעית.
אִיסּוּר שְׁבוּת
איסור מדרבנן על פעולות מסוימות בשבת, אף שאינן אסורות מן התורה. חכמים אסרו פעולות אלו כגדר וסייג לשמירת השבת, ובמקרים מסוימים התירו שבות לצורך מצווה, חולי או צורך מיוחד, בהתאם לתנאים ההלכתיים.
אִיסּוּר תְּחוּמִין
איסור לצאת בשבת או ביום טוב מעבר לתחום שנקבע לאדם. גבולות התחום נקבעים לפי מקום שביתתו של האדם, ויש דינים מיוחדים הנוגעים לאופן קביעת מקום השביתה ולשינויו.
אֵרוּסִין
בימי חז"ל היו הקידושין והנישואין שני שלבים נפרדים. בשלב הקידושין האישה נעשית מקודשת ואסורה לאחרים, אך עדיין אינה נכנסת לחיי נישואין עם בעלה. בימינו הקידושין והנישואין נעשים בדרך כלל יחד תחת החופה, והמילה "אירוסין" משמשת בעיקר לתיאור ההסכמה או ההחלטה להינשא.
אֵל אָדוֹן
פיוט קדום הנאמר בתפילת שחרית בשבתות ובימים טובים במסגרת ברכות קריאת שמע. הפיוט עוסק בגדולת הבורא, במלאכי השרת ובשבחו של הקב"ה.
אֵל מָלֵא רַחֲמִים
תפילה לעילוי נשמת נפטר, הנאמרת בבית הכנסת, בבית העלמין ובמסגרות שונות של אזכרת נשמות. בתפילה מבקשים מהקב"ה שירחם על נשמת הנפטר וינחילה מנוחה נכונה תחת כנפי השכינה.
אֱלוּל
החודש האחרון בשנה העברית, כאשר מונים את חודשי השנה מניסן. חודש אלול נחשב חודש של רחמים, תשובה והכנה לראש השנה וליום הכיפורים. נהוג להרבות בו בתפילה, בסליחות, בצדקה, במעשים טובים ובחשבון הנפש.
אֱלֹהַי נְשָׁמָה
ברכה הנאמרת בבוקר במסגרת ברכות השחר. בברכה מודה האדם לקב"ה על שהחזיר לו את נשמתו לאחר שנת הלילה: "אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא". הברכה מבטאת את האמונה שהנשמה היא מתנה מאת הבורא.
אַלְמָנָה
אישה שבעלה נפטר. התורה מצווה לנהוג באלמנה בכבוד וברגישות ומזהירה שלא לצערה או לנצלה. לאלמנה יש גם דינים מיוחדים בענייני נישואין, ובפרט לגבי נישואיה לכהן.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
נביא שפעל בתקופת מלכי ישראל ונודע במלחמתו בעבודה זרה ובחיזוק האמונה בה'. במסורת היהודית מיוחסת לאליהו הנביא גם שליחות הקשורה לגאולה העתידה, ולכן הוא מופיע במנהגים שונים, כגון כוסו של אליהו בליל הסדר.
אָמָה עִבְרִיָּה
נערה יהודייה שנמכרה על ידי אביה לעבדות, כפי שהתורה מתארת בפרשת משפטים. התורה הגבילה את אפשרות המכירה וקבעה דרכים שבהן האמה יוצאת לחירות, וכן דינים מיוחדים הנוגעים למעמדה ולזכויותיה.
אַמּוֹרָאִים
חכמי ישראל שפעלו בתקופת התלמוד, לאחר תקופת התנאים. האמוראים עסקו בפירוש המשנה, בברייתות ובבירור ההלכה, ודבריהם מהווים חלק מרכזי מהתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי.
אֱמוּנָה
הכרה וביטחון באמיתות יסודות התורה והאמונה היהודית, ובראשם האמונה בה' אחד, בבריאת העולם, בתורה מן השמים ובדברי הנביאים. האמונה היא יסוד מרכזי בחיי היהודי ומשפיעה על השקפת עולמו ועל קיום המצוות.
אֲמִירָה לְנָכְרִי
איסור לומר לנוכרי לעשות בשבת מלאכה האסורה על יהודי. האיסור הוא בדרך כלל מדרבנן, אך קיימים מצבים מיוחדים שבהם חכמים התירו אמירה לנוכרי, כגון במקרים מסוימים של חולי, מצווה או צורך גדול.
אָמֵן
מילה שאדם עונה לאחר שמיעת ברכה או דבר שבקדושה. אמירת אמן מבטאת קבלת הדברים והסכמה להם, והיא נחשבת חלק חשוב ממענה הציבור לברכות. יש להקפיד לענות אמן לאחר סיום הברכה ובצורה ברורה.
אָמֵן חֲטוּפָה
אמירת אמן בחיפזון או באופן שאינו מבטא אותה כראוי, ובפרט כאשר עונים לפני שהמברך סיים את הברכה. יש להקפיד להמתין עד סיום הברכה ולענות אמן בצורה ברורה ושלמה.
אָמֵן יְתוֹמָה
אמן הנאמרת כאשר העונה אינו יודע על איזו ברכה הוא עונה, או במקרים מסוימים כאשר עבר זמן רב מסיום הברכה. לכן יש להקפיד לשמוע את הברכה ולענות אמן בסמוך לסיומה.
אָמֵן קְטוּפָה
אמן שנאמרת באופן שאינו שלם, כגון כאשר חותכים או משמיטים חלק מהגיית המילה. יש לבטא את המילה "אמן" בשלמותה ובבירור.
אֲנִינוּת
המצב ההלכתי שבו נפטר אחד מקרוביו של אדם שהוא חייב להתאבל עליו, ועדיין לא נקבר המת. האדם נקרא בתקופה זו "אונן". בתקופה זו חלים עליו דינים מיוחדים, ובכללם פטור ממצוות מסוימות ועיסוק בצורכי הקבורה.
אַסְרוּ חַג
היום שלאחר אחד משלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות. מקור השם בפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח". נהוג להמשיך בו מעט מאווירת החג, ובקהילות רבות אין אומרים בו תחנון.
אֲפִיקוֹמָן
מצה הנאכלת בסיום סעודת ליל הסדר, זכר לקרבן פסח שהיה נאכל בסוף הסעודה. נוהגים לאכול מן האפיקומן לפחות כזית מצה, ולאחר אכילתו אין לאכול מאכלים נוספים כדי שטעם המצה יישאר בפה.
אֵפֶר פָּרָה
האפר המתקבל משריפת פרה אדומה, המשמש בתהליך הטהרה מטומאת מת. האפר מעורב במים חיים ומוזה על האדם הטמא כחלק מסדר הטהרה. טהרה זו נדרשה לצורך כניסה למקדש ואכילת קודשים.
אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה
ארבעה ביטויים המופיעים בתורה בתיאור גאולת ישראל ממצרים: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי" ו"ולקחתי". חז"ל קישרו ארבע לשונות אלו לארבע הכוסות של ליל הסדר.
אַרְבַּע כּוֹסוֹת
מצווה מדרבנן לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר. ארבע הכוסות קשורות לארבע לשונות של גאולה שנאמרו ביציאת מצרים. את הכוסות שותים בזמנים שונים במהלך הסדר, ולכתחילה שותים אותן בהסיבה.
אַרְבַּע קֻשְׁיוֹת
ארבע השאלות הנאמרות בליל הסדר, שמטרתן לעורר את סקרנותם של הילדים ולפתוח את סיפור יציאת מצרים. השאלות מוכרות בנוסח "מה נשתנה", ולאחריהן מסבירים את משמעות הלילה ואת ניסי יציאת מצרים.
אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין
ארבעה סוגי עונשי מיתה שהתורה מסרה לבית הדין במקרים מסוימים: סקילה, שריפה, הרג וחנק. דיני מיתת בית דין היו מותנים בתנאים מחמירים ביותר, ובכללם עדים כשרים והתראה קודם ביצוע העבירה.
אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת
ארבע פרשיות מיוחדות שקוראים בתורה בתקופה שבין חודש אדר לחודש ניסן: שקלים, זכור, פרה והחודש. פרשיות אלו קשורות להכנות הרוחניות והמעשיות לקראת פורים, פסח וחודש ניסן.
אַרְבַּע תַּעֲנִיּוֹת
ארבעה ימי תענית שנקבעו לזכר מאורעות הקשורים לחורבן ירושלים ובית המקדש: צום גדליה בג' בתשרי, עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז ותשעה באב. הצומות מבטאים אבלות על החורבן וזיכרון המאורעות שהובילו אליו.
אַרְבַּע רְשׁוּיּוֹת
ארבע קטגוריות של מקומות לענייני הוצאה וטלטול בשבת: רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור. לכל אחת מהן דינים שונים בנוגע להעברת חפצים ממנה ואליה.
אַרְבָּעָה בָנִים
ארבעת סוגי הבנים המוזכרים בהגדה של פסח: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. לכל אחד מהם ניתנת תשובה המתאימה למצבו, כדי לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים ולהעביר את המסורת לדור הבא.
אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים
המשנה במסכת ראש השנה מונה ארבעה מועדים המשמשים כראשי שנה לעניינים שונים: א' בניסן – למלכים ולרגלים; א' באלול – למעשר בהמה; א' בתשרי – לשנים ולעניינים נוספים; ט"ו בשבט – לאילן.
אַרְבַּעַת הַמִּינִים
ארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות: אתרוג, לולב, הדס וערבה. מצוותם נלמדת מן הפסוק: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל". לכל אחד מהמינים דינים הנוגעים לצורתו ולכשרותו.
אַרְבַּעַת הַטּוּרִים
ספר ההלכה שחיבר רבי יעקב בן הרא"ש, המכונה בעל הטורים. הספר מחולק לארבעה חלקים: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט. ארבעת הטורים היוו יסוד חשוב להתפתחות פסיקת ההלכה, ובפרט לספר שולחן ערוך.
אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים
ארבעה סוגים של שומרים שעליהם מוטלת אחריות שונה לחפץ שקיבלו לשמירה: שומר חינם, שומר שכר, שוכר ושואל. מידת האחריות של כל אחד מהם משתנה בהתאם למעמדו ולנסיבות שבהן ניזוק או אבד החפץ.
אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ
המקום בבית הכנסת שבו נשמרים ספרי התורה. ארון הקודש נחשב מקום מקודש, ונוהגים לעמוד בפניו ולנהוג בו בכבוד. פעמים רבות הוא ממוקם בקיר הפונה לכיוון ירושלים.
אֲרוֹן הַבְּרִית
הארון שהיה במשכן ובבית המקדש ובו הונחו לוחות הברית. הארון היה מכלי הקודש המרכזיים במשכן, ומעליו היו הכרובים. בקודש הקודשים סימל הארון את השראת השכינה בישראל.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הארץ שהקב"ה הבטיח לאבות ונתן לבני ישראל. לארץ ישראל מעמד מרכזי בתורה וביהדות, ובמצוות רבות יש דינים מיוחדים התלויים בארץ, כגון תרומות ומעשרות, שמיטה, ביכורים ומצוות הקשורות למקדש.
אֲרָמִית
שפה עתיקה שהייתה בשימוש בקרב יהודים בתקופות שונות. חלקים מרכזיים מן התלמוד, תרגומים ופיוטים נכתבו בארמית. גם בתפילה מצויים קטעים בארמית, כגון קדיש.
אֲכִילַת מַצָּה
מצווה מן התורה לאכול מצה בליל הסדר, שנאמר: "בערב תאכלו מצות". המצווה מזכירה את יציאת מצרים ואת העובדה שבני ישראל יצאו ממצרים בחיפזון ובצקם לא הספיק להחמיץ.
אֲכִילַת מַצָּה שְׁמוּרָה
מצה שנשמרה מחימוץ משעת קצירת החיטים, או משעה מוקדמת אחרת בהתאם לשיטת ההלכה. בליל הסדר יש חשיבות מיוחדת לאכילת מצה שמורה, ובפרט למצה הנאכלת לצורך קיום מצוות אכילת מצה.
אֲכִילַת קָדָשִׁים
אכילת בשר קרבנות או מאכלים שהוקדשו ונועדו לאכילה על פי דיני התורה. אכילת קודשים מותרת רק לאנשים, במקומות ובזמנים שהתורה קבעה ובהתאם לסוג הקרבן.
אֲכִילַת קֶבַע
אכילה הנחשבת אכילה משמעותית ומסודרת, בניגוד לאכילת עראי. למושג זה יש משמעות בדינים שונים, כגון ברכות, תרומות ומעשרות וסוכה, והגדרתו משתנה בהתאם להקשר ההלכתי.
אֲכִילַת עֲרַאי
אכילה מזדמנת או מועטת שאינה נחשבת אכילה מסודרת וקבועה. למושג זה יש משמעות בדינים שונים, ובפרט בדיני סוכה, ברכות ותרומות ומעשרות.
אֲכִילָה בְּכַזַּיִת
שיעור אכילה הלכתי המוגדר בדרך כלל בכמות של "כזית". שיעור זה מופיע במצוות ובאיסורים רבים, כגון אכילת מצה ואכילת איסור, וכן בעניינים שונים של ברכות. שיעורו המדויק של כזית נתון בשיטות שונות בין הפוסקים.
אֵשֶׁת אִישׁ
אישה שקידושיה ונישואיה חלים על פי ההלכה והיא נשואה לבעלה. כל עוד הנישואין קיימים, היא אסורה בקשר של אישות עם אדם אחר. דיני אשת איש הם מן התחומים החמורים בדיני עריות.
אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר
אישה נוכרייה שנפלה בשבי במלחמה, שהתורה התירה לחייל מישראל לשאתה בתנאים ובתהליך מיוחדים. דיני אשת יפת תואר נאמרו בפרשת כי תצא, וחז"ל והפרשנים ביארו את ההגבלות והתנאים החלים במקרה זה.
אֵשֶׁת חַיִל
שיר המופיע בספר משלי, בפרק האחרון, המתאר בשבחים את מעלותיה של האישה: חריצותה, חכמתה, חסדה ונאמנותה. בקהילות רבות נהוג לומר את "אשת חיל" בליל שבת קודם הקידוש.
