בְּדִיקַת חָמֵץ בדיקה שמקיימים בליל י"ד בניסן כדי לוודא שלא נשאר חמץ בבית וברשות האדם. הבדיקה נעשית לאור הנר, במקומות שבהם יש חשש שנמצא בהם חמץ, והיא חלק מההכנה לקראת חג הפסח.
בְּהַ"ב ימי צום ותענית שנהגו בקהילות רבות לקיים בימי שני, חמישי ושני, לאחר פסח ולאחר סוכות. הימים נועדו לתשובה, לתפילה ולכפרה, ונקראים על שם ראשי התיבות של הימים שבהם הם חלים.
בִּכּוּרִים הפירות הראשונים שהבשילו משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שאותם מצווה התורה להביא לבית המקדש. מביא הביכורים היה מעטר את הפירות ומעלה אותם לירושלים, שם היה נותנם לכהן ואומר את מקרא הביכורים. מצוות הביכורים נוהגת בזמן שבית המקדש קיים.
בִּיעוּר חָמֵץ מצווה מן התורה לבער את החמץ מרשות האדם לפני חג הפסח, כדי שלא יעבור על איסור "בל יראה ובל ימצא". את החמץ מבערים בדרכים שונות, והמנהג הרווח הוא לשרוף את החמץ שנותר לאחר הבדיקה והאכילה.
בִּיעוּר מַעַשְׂרוֹת מצווה המוטלת על אדם שבביתו נשארו פירות או כספי מעשרות שלא ניתנו כדינם, לבערם ולסדר את כל חובות המעשרות. מצווה זו קשורה במיוחד לשנה הרביעית ולשנה השביעית למחזור השמיטה, בערב חג הפסח.
בִּיעוּר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית כאשר מין מסוים של פירות שביעית כלה מן השדה, אסור להחזיק בבית פירות מאותו מין בכמות שנועדה לשימוש בזמן שבו הפרי כבר אינו מצוי בשדות. במקרה כזה יש לקיים את מצוות הביעור בהתאם לדיני שביעית.
בִּיקּוּר חוֹלִים מצווה לבקר אדם חולה, להתעניין בצרכיו, לסייע לו ולבקש עליו רחמים. חלק ממצוות ביקור חולים הוא לעודד את החולה וליישב את דעתו, ובמקרים מתאימים גם לסייע לו בצרכים המעשיים הנדרשים לו.
בִּיטּוּל חָמֵץ הצהרה שבה אדם מבטל בלבו ובדיבורו את החמץ שנותר ברשותו ואינו ידוע לו. באמצעות הביטול הוא מפקיר את החמץ ומחשיב אותו כעפר הארץ, ובכך אינו עובר על איסור החזקת חמץ שאינו ברשותו מדעתו. הביטול אינו מחליף את מצוות בדיקת וביעור החמץ.
בִּיטּוּל בְּמָאתַיִם דין ביטול הנוהג במקרים מסוימים שבהם שיעור הביטול הרגיל אינו מספיק. דברים מסוימים, כגון ערלה וכלאי הכרם, אינם בטלים בשיעור הרגיל של אחד בשישים אלא נדרשים לשיעור של אחד במאתיים, בהתאם לדיני התערובת.
בִּיטּוּל כְּלִי מֵהֶיכָנוֹ מצב שבו כלי שהיה מותר בטלטול בשבת נעשה מוקצה בגלל שהונח עליו דבר מוקצה באופן ובתנאים היוצרים "בסיס לדבר האסור". דיני ביטול כלי מהיכנו הם חלק מדיני מוקצה וטלטול בשבת.
בֵּין הַמְּצָרִים שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב. ימים אלו נקבעו כתקופת אבלות על חורבן בית המקדש, ובמהלכם נוהגים מנהגי אבלות שונים ההולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב.
בֵּין הָעַרְבַּיִם זמן המוגדר בהלכה כתקופה שבין חצות היום לבין הערב. הביטוי מופיע בתורה ובהלכה בעיקר ביחס לזמני הקרבת קרבנות, ובפרט קרבן פסח שנאמר בו שיש להקריבו "בין הערביים".
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הזמן שבין שקיעת החמה לבין צאת הכוכבים, שבו קיים ספק אם הוא עדיין יום או שכבר התחיל הלילה. בשל הספק ההלכתי, חלים בזמן זה דינים מיוחדים, ובפרט בענייני שבת, יום טוב ותעניות.
בֵּין כֵּסֶה לָעֲשׂוֹר עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ימים אלו נקראים גם עשרת ימי תשובה ונחשבים ימים מיוחדים לתשובה, תפילה ובקשת סליחה. "כסה" הוא כינוי לראש השנה, ו"עשור" הוא יום הכיפורים החל בעשירי בתשרי.
בֶּן בְּרִית כינוי ליהודי שהוא חלק מבריתו של עם ישראל עם הקב"ה. הביטוי קשור במיוחד לברית המילה, שהיא אות הברית שנצטווה עם ישראל לקיים בבניו.
בֶּן פְּקוּעָה ולד של בהמה טהורה שנמצא במעי אמו לאחר שנשחטה כהלכה. מאחר ששחיטת האם מועילה לו מדין התורה, במקרים מסוימים הוא מותר באכילה ללא שחיטה נפרדת. לדין זה פרטים רבים ומקרים שבהם נדרש דין נוסף.
בִּנְיָן אָב אחת מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. כאשר התורה מלמדת דין מסוים במקום אחד, ניתן ללמוד ממנו דין דומה במקרים אחרים שיש ביניהם מכנה משותף. באמצעות בניין אב מרחיבים את הדין שנאמר במפורש למקרים הדומים לו.
בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר חפץ המותר בטלטול בשבת שעליו הונח מבעוד יום חפץ שהוא מוקצה, באופן שהחפץ המותר נעשה בסיס למוקצה. כאשר מתקיימים התנאים הנדרשים, אסור לטלטל את הבסיס בשבת כדין הדבר המוקצה שעליו.
בִּישּׁוּלֵי גּוֹיִם איסור חכמים לאכול מאכל שבישל נוכרי, אף שהמאכל עצמו כשר והכלים כשרים. האיסור נועד, בין היתר, למנוע קירבה חברתית העלולה להביא להתבוללות ולנישואי תערובת. קיימים פרטים רבים בדין, ובין השאר חילוקים לפי סוג המאכל ומידת השתתפותו של היהודי בבישול.
בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה הוולד הראשון של בהמה טהורה, שהוא קדוש מרגע לידתו. בזמן שבית המקדש קיים יש מצווה להקדישו ולהביאו לקרבן, והוא ניתן לכהן. בכור בהמה טהורה נחשב אחד מסוגי הקדושה המיוחדים שנוהגים בבעלי חיים.
בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא שני איסורים מן התורה האוסרים על יהודי להחזיק חמץ ברשותו בפסח. "בל יראה" הוא האיסור לראות חמץ שבבעלותו, ו"בל ימצא" הוא האיסור שהחמץ יימצא ברשותו. איסורים אלו הם מהסיבות המרכזיות למצוות בדיקת, ביעור ומכירת חמץ.
בַּל תּוֹסִיף איסור להוסיף על מצוות התורה, שנאמר: "לא תוסף עליו". האיסור כולל הוספת מצווה, פרט או מעשה הנראים כאילו הם חלק ממצוות התורה, כגון נטילת מין חמישי עם ארבעת המינים או הוספת יום של מצווה מסוימת באופן האסור בהלכה.
בַּל תַּשְׁחִית איסור להשחית או לקלקל דבר שיש בו תועלת, כאשר אין בכך צורך מוצדק. מקורו באיסור שנאמר בתורה בעת מלחמה שלא להשחית עצי מאכל. חז"ל והפוסקים הרחיבו את העיקרון גם למקרים נוספים של השחתה מיותרת ובזבוז.
בַּל תְּשַׁקְּצוּ איסור להכניס לגוף דבר מאוס או להתנהג באופן המנוגד לנקיות ולכבוד האדם. האיסור כולל גם אכילת מאכלים מאוסים או עשיית צרכים באופן שאינו ראוי. מטרתו להרגיל את האדם להתרחק ממאוסות ולשמור על ניקיון הגוף.
בַּמֶּה מַדְלִיקִין הפרק השני במסכת שבת, הפותח במילים "במה מדליקין". בקהילות רבות נהוג לומר משנה זו בערב שבת, לפני או אחרי תפילת ערבית, והיא עוסקת בין היתר בדיני פתילות ושמנים הכשרים להדלקת נר שבת.
בַּר מִצְוָה היום שבו נער יהודי מגיע לגיל שלוש עשרה שנים ויום אחד, ונעשה מחויב במצוות כגדול. מגיל זה הוא אחראי בעצמו לקיום המצוות, ויכול להצטרף לכל דבר שבקדושה בהתאם לדיני ההלכה. נהוג לציין את המאורע בעלייה לתורה ובשמחה משפחתית.
בַּר מְצָרָא בארמית: בן המיצר, כלומר שכן הגובל בקרקע. על פי דין "דינא דבר מצרא", במקרים מסוימים יש לשכן הסמוך לקרקע זכות קדימה לרכוש אותה כאשר בעליה מבקש למוכרה, כדי למנוע מצב שבו אדם זר נכנס בין שני שכנים.
בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת ברכה הנאמרת על קבלת בשורה רעה, ובפרט על פטירת אדם. הברכה מבטאת את ההכרה שהקב"ה הוא דיין האמת, גם כאשר האדם אינו מבין את הנהגתו. האבלים נוהגים לומר אותה בעת קבלת הידיעה על הפטירה ובשעת הקריעה.
בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה נוסח שאב נוהג לומר כאשר בנו נעשה בר מצווה, על פי המנהג הרווח בקהילות רבות. משמעותו היא שמעת שהבן נעשה גדול ומתחייב במצוות, האחריות ההלכתית למעשיו מוטלת עליו ולא על אביו כפי שהיה קודם לכן.
בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה ברכה הנאמרת לאחר אכילה או שתייה, בהתאם לסוג המאכל ולכמות שנאכלה או נשתתה. הברכות העיקריות הן ברכת המזון, מעין שלוש וברכת בורא נפשות. חיוב הברכה ושיעורה תלויים בסוג המאכל ובכמות שנצרכה.
בְּרָכָה אֲרֻכָּה ברכה שיש בה פתיחה וחתימה מיוחדות, ובדרך כלל כוללת עניינים רבים. בניגוד לברכה קצרה, ברכה ארוכה עשויה לפתוח ולסיים ב"ברוך אתה ה'". דוגמאות לכך הן ברכות שונות בתפילה הכוללות כמה עניינים.
בְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ ברכה הנאמרת לאחר ברכה אחרת כחלק מרצף ברכות, ולכן אינה צריכה בדרך כלל לפתוח ב"ברוך אתה ה'". הברכה נסמכת לברכה הקודמת, ובכך נחשבת חלק מרצף הברכות.
בְּרָכָה לְבַטָּלָה אמירת ברכה ללא צורך או ללא חיוב, כגון אמירת שם ה' בברכה שלא היה צורך לאומרה. משום חומרת הזכרת שם שמים לבטלה יש להימנע מברכות שאינן נדרשות.
בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע ברכה הנאמרת בליל שבת בתפילת ערבית בבית הכנסת על ידי שליח הציבור, לאחר תפילת העמידה. היא כוללת בקצרה עניינים מרכזיים מתפילת שבע הברכות, ונתקנה במקור בין היתר כדי לעכב את הציבור יחד בבית הכנסת עד לסיום תפילתם של המאחרים.
בְּרָכָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ ברכה אחרונה הנאמרת לאחר אכילת מאכלים מחמשת מיני דגן, לאחר שתיית יין או לאחר אכילת פירות משבעת המינים, כאשר מתקיימים תנאי החיוב. הברכה נקראת "מעין שלוש" משום שהיא כוללת בקיצור את עיקרי שלוש הברכות הראשונות של ברכת המזון.
בְּרָכָה קְצָרָה ברכה שאינה כוללת פתיחה וחתימה מיוחדות כמו ברכה ארוכה. בדרך כלל ברכות המצוות וברכות מסוימות בתפילה הן ברכות קצרות. גם ברכה הסמוכה לחברתה עשויה שלא לפתוח ב"ברוך אתה ה'".
בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה ברכה שאדם אומר אף שלא היה צורך לברכה באותו מצב, כגון כאשר כבר בירך על דבר מסוים והברכה הראשונה פטרה גם את המאכל השני. יש להימנע מברכות שאינן צריכות משום איסור ברכה לבטלה והזכרת שם שמים שלא לצורך.
בִּרְכוֹת הַהוֹדָיָה ברכות שבח והודאה לקב"ה הנאמרות על אירועים ומצבים שונים. בין ברכות אלו נמצאות ברכת הגומל, ברכת הטוב והמטיב וברכת דיין האמת, בהתאם למקרה ולנסיבות.
בָּרְכִי נַפְשִׁי כינוי למזמור ק"ד בתהילים, הפותח במילים "ברכי נפשי את ה'". המזמור מתאר את נפלאות הבריאה ואת הנהגת הקב"ה בעולם. נהוג לאומרו במועדים ובזמנים שונים לפי מנהגי הקהילות.
בִּרְכַּת אֲשֶׁר יָצַר ברכה הנאמרת לאחר עשיית צרכים. בברכה מודה האדם לקב"ה על בריאת גוף האדם ועל פעולתם התקינה של האיברים והפתחים בגוף. זוהי אחת מברכות השחר הנאמרות בכל יום.
בִּרְכַּת בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם הברכה השלישית בברכת המזון. ברכה זו היא מן התורה, ובה מודים לה' על ירושלים, ארץ ישראל ובית המקדש ומבקשים על בניין ירושלים. בשבת, בראש חודש ובמועדים מוסיפים בה תוספות מיוחדות כגון "רצה והחליצנו" או "יעלה ויבוא".
בִּרְכַּת בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת ברכה אחרונה הנאמרת לאחר אכילת מאכלים ושתיית משקאות שאינם מחייבים בברכת המזון או בברכת מעין שלוש, כאשר נאכל השיעור הנדרש. נוסח הברכה כולל הודאה לקב"ה על בריאת צרכי העולם ובריותיו.
בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל ברכת הודאה הנאמרת לאחר יציאה ממצב סכנה או לאחר מצבים מסוימים שבהם האדם ניצל ונעשה לו חסד. חז"ל מנו ארבעה סוגים מרכזיים של אנשים המברכים ברכה זו: חולה שנתרפא, מי שיצא מבית האסורים, מי שעבר דרך מדבר ויורדי הים. למעשה, יש פרטים ומנהגים שונים מתי מברכים.
בִּרְכַּת הַזָּן הברכה הראשונה בברכת המזון. בברכה זו מודים לקב"ה על שהוא זן ומפרנס את כל העולם בחסד, ברחמים ובטובו. ברכה זו היא אחת הברכות שחיובן מן התורה.
בִּרְכַּת הַבָּנִים מנהג לברך את הילדים, ובקהילות רבות נהוג לעשות זאת בליל שבת ובערבי ימים טובים, לאחר התפילה או לפני הקידוש. נוסח הברכה כולל בדרך כלל את ברכת יעקב לאפרים ולמנשה, ולבנות – "ישימך אלוקים כשרה כרבקה, רחל ולאה".
בִּרְכַּת הַחֹדֶשׁ תפילה הנאמרת בשבת שלפני ראש חודש, ובה מכריזים על היום שבו יחול ראש החודש ומבקשים מהקב"ה שיחדש את החודש הבא לטובה ולברכה. ברכת החודש נאמרת בדרך כלל לפני תפילת מוסף.
בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב ברכת הודאה לקב"ה על טובה שנעשתה לאדם ולזולתו. ברכה זו נאמרת במקרים שונים, ובהם במקרים מסוימים כאשר אדם מקבל בשורה טובה המועילה גם לאחרים. היא גם הברכה הרביעית של ברכת המזון, שנתקנה לאחר חורבן ביתר.
בִּרְכַּת הַחַמָּה ברכה מיוחדת הנאמרת על פי מסורת ישראל אחת לעשרים ושמונה שנים, כאשר השמש חוזרת לנקודת הפתיחה של מחזור מסוים. הברכה היא ברכת "עושה מעשה בראשית" ונאמרת במעמד מיוחד.
בִּרְכַּת הַלְּבָנָה ברכה הנאמרת על חידוש הלבנה בחלק הראשון של החודש העברי, כאשר ניתן ליהנות מאור הירח. הברכה נאמרת בדרך כלל תחת כיפת השמים, ויש מנהגים שונים לגבי הזמן המדויק שבו ניתן להתחיל לאומרה ועד מתי אפשר לברכה.
בִּרְכַּת הַמָּזוֹן ארבע ברכות הנאמרות לאחר אכילת פת בשיעור המחייב: הזן, הארץ, בונה ירושלים והטוב והמטיב. שלוש הברכות הראשונות הן מן התורה, והרביעית מדרבנן. בברכת המזון מוסיפים תוספות מיוחדות בשבת, בראש חודש ובימים טובים.
בִּרְכַּת הַמִּינִים הברכה התשע עשרה בתפילת העמידה, הנאמרת במסגרת ברכות התפילה. הברכה עוסקת בבקשה שהמזיקים לישראל ולדרך התורה לא יצליחו, ובמהלך הדורות נקבע נוסחה בהתאם למציאות ולתקנות חז"ל.
בִּרְכַּת הַמַּפִּיל ברכה הנאמרת לפני השינה בלילה, כחלק מקריאת שמע שעל המיטה. בברכה מודים לה' על השינה ומבקשים שהשינה תהיה טובה, רגועה ושמורה.
בִּרְכַּת הַמִּצְווֹת ברכה הנאמרת לפני קיום מצווה במקרים שבהם תיקנו חכמים לברך עליה. הברכה כוללת בדרך כלל את הנוסח "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו", והיא נאמרת קודם עשיית המצווה, בכפוף לדינים ולחריגים המיוחדים לכל מצווה.
בִּרְכַּת הָרַב אֶת רִיבֵנוּ ברכה הנאמרת לאחר קריאת מגילת אסתר בפורים. בברכה מודים לקב"ה על הניסים והישועה שנעשו לישראל בימי מרדכי ואסתר.
בִּרְכַּת הָרֵיחַ ברכה הנאמרת לפני הנאה מריח טוב. נוסח הברכה משתנה לפי מקור הריח, כגון עצים, עשבים או מיני בשמים. כשם שאסור ליהנות ממאכל או ממשקה לפני ברכה, כך אין ליהנות מריח טוב ללא ברכה במקרים שבהם נדרש לברך.
בִּרְכַּת הַשִּׁיר כינוי לברכה הנאמרת בסיום סדרי שבח והלל. חז"ל דנו מהי בדיוק ברכת השיר, ובין הדעות נמנים "יהללוך" הנאמרת לאחר הלל ו"נשמת כל חי" הנאמרת בשבתות ובימים טובים.
בִּרְכַּת הַשָּׁנִים הברכה התשיעית בתפילת העמידה. בברכה זו מבקשים מהקב"ה על פרנסה טובה, שפע וברכה ועל ירידת גשמים בעיתם. בתקופת החורף מוסיפים בנוסח הברכה את הבקשה על הגשמים.
בִּרְכַּת חֲתָנִים שבע ברכות הנאמרות במסגרת נישואי חתן וכלה. הברכות נאמרות תחת החופה ובסעודות השבע ברכות במהלך שבעת ימי המשתה, בהתאם לתנאים ולדינים המיוחדים לברכות אלו.
בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ ברכת הודאה לקב"ה על שהחיה את האדם, קיים אותו והגיעו לזמן מיוחד. מברכים שהחיינו במועדים מסוימים, בקיום מצוות הבאות מזמן לזמן ובמקרים נוספים, כגון אכילת פרי חדש או קבלת טובה משמעותית, בהתאם לדין.
בִּרְכוֹת הָרְאִיָּה ברכות שנקבעו על ראיית דברים או מקומות מיוחדים, כגון קשת, ברק, מקומות שנעשו בהם ניסים לישראל ותופעות טבע מסוימות. לכל מראה או מקום יש את הברכה המתאימה לו ואת התנאים שבהם יש לברכה.
בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר מערכת ברכות הנאמרות בכל בוקר ובהן מודה האדם לקב"ה על חסדיו ועל צרכיו הבסיסיים. הברכות כוללות הודאה על ראייה, לבוש, זקיפות הגוף, חופש התנועה, כוח, נשמה ועוד.
בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה ברכות הנאמרות בכל יום לפני לימוד תורה. בברכות אלו מודים לה' על שבחר בנו ונתן לנו את תורתו ומבקשים שהלימוד יהיה ערב ומועיל. לאחר ברכות התורה נהוג לומר פסוקים או דברי תורה.
בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע הברכות הנאמרות לפני קריאת שמע ולאחריה בתפילות שחרית וערבית. בשחרית נאמרות שתי ברכות לפני קריאת שמע ואחת לאחריה, ובערבית שתי ברכות לפניה ושתיים לאחריה. הברכות עוסקות בין היתר בבריאת האור, באהבת ה', ביציאת מצרים ובגאולה.
בָּשָׂר חָלָק בשר בהמה שנבדק לאחר השחיטה ונמצא ללא סירכות בריאה לפי שיטת הבדיקה המקובלת המחמירה. המונח "חלק" מתייחס בעיקר לרמת חלקות הריאה ולדיני הסירכות, ויש הבדלים בין מנהגי העדות והכשרויות ביחס להגדרה ולדרישות.
בֵּיצָה יחידת מידה הלכתית המשמשת לקביעת שיעורים שונים במצוות ובדינים. שיעור "ביצה" משמש, בין היתר, בדיני אכילה, נטילת ידיים, עירובין ובתחומים נוספים. שיעור הביצה המדויק נתון במחלוקת בין הפוסקים.
בֵּית דִּין הרכב של דיינים המוסמכים לדון בעניינים הלכתיים ומשפטיים על פי התורה. בית דין עוסק בדיני ממונות, גיטין, קידושין, דיני איסור והיתר ובעניינים נוספים בהתאם לסמכותו ולתקופה שבה הוא פועל.
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ המקום המרכזי לעבודת ה' בירושלים. בבית המקדש התקיימה עבודת הקרבנות, העלייה לרגל ומצוות רבות נוספות. בית המקדש הראשון נבנה בימי שלמה ונחרב, ולאחר מכן נבנה בית המקדש השני ונחרב אף הוא בתשעה באב.
בֵּית הַכְּנֶסֶת מקום המיועד לתפילה בציבור, ללימוד תורה ולפעילות רוחנית של הקהילה. בית הכנסת נחשב מקום קדוש, ולכן חלים בו דינים מיוחדים של כבוד, קדושה והתנהגות ראויה.
בֵּית מִדְרָשׁ מקום המיועד בעיקר ללימוד תורה. בבית המדרש לומדים תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ומקיימים בו לימוד בחברותא, שיעורים ועיון בדברי חז"ל והפוסקים.
בִּרְכַּת הָאִילָנוֹת ברכה הנאמרת בחודש ניסן בעת ראיית אילנות מאכל המלבלבים ומוציאים פרחים. בברכה מודים לקב"ה על בריאת האילנות ועל התחדשות הבריאה וההנאה שהאדם מפיק ממנה.
בִּרְכַּת הַתּוֹרָה כינוי לברכות התורה הנאמרות בבוקר לפני לימוד תורה. החיוב נובע מן הצורך לברך את הקב"ה על הזכות ללמוד את תורתו, וברכות אלו כוללות גם בקשה שהתורה תהיה ערבה בפינו.
בְּרָכָה לְבַטָּלָה אמירת ברכה שאין עליה חיוב. משום חומרת הזכרת שם ה' שלא לצורך, יש להימנע מאמירת ברכה שאינה נדרשת. במקרים שבהם אדם אמר ברכה לבטלה, יש דינים שונים כיצד לתקן את הדבר.
בְּרֹב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ עיקרון הלכתי ומוסרי שלפיו יש הידור בקיום מצווה בציבור גדול, משום שכאשר רבים משתתפים יחד ניכר יותר כבודו של הקב"ה. לדוגמה, יש מעלה בקיום מצווה בבית כנסת או במעמד שבו משתתפים אנשים רבים.
בְּרִית מִילָה מצווה מן התורה למול כל בן זכר יהודי ביום השמיני ללידתו, כאשר אין מניעה רפואית. ברית המילה היא אות הברית בין הקב"ה לעם ישראל ונעשית באמצעות חיתוך הערלה. את הברית מבצע מוהל המיומן בכך.
בְּרִית התחייבות או קשר מיוחד בין שני צדדים. ביהדות המונח מתייחס במיוחד לברית שבין הקב"ה לעם ישראל, ובפרט לברית המילה שהיא אות הברית בגופו של יהודי.
בְּרָכָה נוסח שתיקנו חז"ל או שקבעה התורה במקרים מסוימים כדי לשבח ולהודות לקב"ה, או כדי להתכונן לקיום מצווה ולהנאה מן העולם. קיימות ברכות מסוגים שונים, כגון ברכות הנהנין, ברכות המצוות וברכות הודאה ושבח.
