מידת נפח קדומה שהייתה מקובלת בתקופת חז״ל. הסאה שווה לשישה קבים, והיא נזכרת במקורות בעניינים שונים כגון מדידת תבואה, תרומות ומעשרות, עירובין ומקוואות. שיעור הסאה משתנה לפי השיטות השונות בחישוב מידות חז״ל.
סְאָה בְּסָאָה
איסור להלוות כמות מסוימת של תבואה או מוצר אחר ולהתחייב להחזיר בעתיד אותה כמות בדיוק, כאשר יש חשש שמחיר הסחורה ישתנה. למשל, אדם שלווה סאה חיטים בתקופה שבה מחירה נמוך ומחזיר סאה כאשר מחירה עלה, עלול להיחשב הדבר כריבית. לכן חז״ל קבעו דינים מיוחדים להלוואת סחורות בשיעור זה.
סְבָרָא
היגיון או הבנה שכלית שבאמצעותם ניתן להסיק מסקנה הלכתית. הסברא היא יסוד מרכזי בלימוד התלמוד, ולעיתים חז״ל מגיעים באמצעותה להבנת דין גם כאשר אינו נלמד ישירות מפסוק. הסברא משמשת גם להבנת טעמי הדינים ולבירור מחלוקות בין חכמים.
בפועל זהו ביטוי בלשון חז״ל ובספרות העברית לאדם עיוור, והוא משמש כלשון נקייה או בלשון של היפוך, במקום להשתמש במילה שעלולה להישמע קשה או פוגעת. המושג מבטא את השימוש בלשון מכובדת ועדינה
.
סִגּוּף
הימנעות מתענוגות הגוף או קבלת צער מסוים על עצמו כאמצעי לתיקון רוחני, כפרה או תשובה. במקורות היהודיים קיימות דרכי סיגוף שונות, אך רבותינו הדגישו שאין לראות בצער הגוף מטרה בפני עצמה, אלא את התשובה, תיקון המעשים ועבודת ה׳ כעיקר.
סִדְרָא דְפַת
קבוצת מלאכות מתוך ל״ט אבות המלאכות הקשורות להכנת לחם ומזון מן הצומח. בין המלאכות הנכללות בה: חורש, זורע, קוצר, מעמר, דש, זורה, בורר, טוחן, מרקד, לש ואופה או מבשל. סדר זה משמש דרך לסדר ולזכור את המלאכות הקשורות בתהליך הכנת הפת.
סִדְרֵי הַמִּשְׁנָה
ששת החלקים הגדולים שאליהם מחולקת המשנה: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות. כל סדר כולל מסכתות העוסקות בתחום מסוים של התורה שבעל פה. החלוקה לשישה סדרים משמשת עד היום יסוד מרכזי ללימוד המשנה והתלמוד.
סִדּוּר
ספר שבו מסודרות תפילות ישראל, ברכות, תחנונים וקטעי תפילה הנאמרים במהלך היום ובמועדים. נוסחי הסידורים משתנים בין העדות והמנהגים, אך כוללים את עיקרי התפילות הקבועות כגון שחרית, מנחה וערבית, קריאת שמע, שמונה עשרה וברכות.
סִידּוּר הַתְּפִלָּה
הסדר הקבוע של התפילות והברכות הנאמרות בכל יום, בשבתות ובמועדים. סדר זה כולל חלקים שנקבעו בתקופת חז״ל וכן פיוטים, תחנונים ותוספות שהתקבלו במנהגי ישראל במהלך הדורות.
סִירְכָה
רקמה או הידבקות הנמצאת בדרך כלל בריאה של בהמה, המחברת אותה לדופן בית החזה. בבדיקת הריאה לאחר השחיטה בודקים את הסירכות, משום שסירכות מסוימות עשויות להעיד על נקב או מחלה העלולים להפוך את הבהמה לטרפה. דיני הסירכות הם חלק חשוב מדיני בדיקת הריאה והכשרת הבשר.
סְלִיחוֹת
תפילות, פיוטים ותחנונים שבהם מבקשים מהקב״ה סליחה ומחילה על החטאים ומזכירים את מידות הרחמים. הסליחות נאמרות בעיקר בתקופת אלול, בעשרת ימי תשובה ובימי תענית. מנהגי אמירת הסליחות משתנים בין העדות; בקהילות רבות הספרדים מתחילים באמירתן מראש חודש אלול, ואצל האשכנזים מתחילים בדרך כלל סמוך לראש השנה.
סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה
הצמדת ברכת גאל ישראל, המסיימת את ברכות קריאת שמע, לתפילת העמידה. חז״ל תיקנו להסמיך את הגאולה לתפילה, ולכן יש להימנע מהפסק בין ברכת גאל ישראל לתחילת תפילת שמונה עשרה. בתפילת שחרית יש לכך חשיבות מיוחדת.
סַנְדָּק
האדם שעל ברכיו מחזיקים את התינוק בשעת ברית המילה. הסנדק נחשב לכבוד גדול, ויש מנהגים שונים כיצד לחלק את הזכות בין בני המשפחה. תפקידו קשור למעשה הברית עצמו, והוא מחזיק את התינוק באופן המאפשר למוהל לבצע את המילה.
סַנְהֶדְרִין
בית הדין הגדול של עם ישראל שהיה בירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. הסנהדרין הייתה הסמכות ההלכתית והמשפטית העליונה, ועסקה בעניינים ציבוריים והלכתיים מרכזיים, בדיני נפשות ובתחומים נוספים שנמסרו לסמכותה.
סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה
בית הדין הגדול שמנה 71 דיינים וישב בלשכת הגזית שבבית המקדש. הוא היה בעל הסמכות העליונה בענייני תורה ומשפט, ובכלל זה דיני נפשות, הכרעות ציבוריות, תקנות וגזרות.
סַנְהֶדְרִין קְטַנָּה
בית דין שמנה 23 דיינים, שהיה פועל בערים ובמקומות שבהם נדרש בית דין בעל סמכות רחבה יותר מבית דין רגיל. בין תפקידיו היו דינים מסוימים הנוגעים לדיני נפשות.
סְעוּדַת שַׁבָּת
סעודה הנאכלת בשבת לכבוד השבת ולעונג שבת. מצווה לקיים שלוש סעודות בשבת, ובדרך כלל אוכלים בהן פת ומקדשים על היין בסעודות הלילה והיום. סעודות השבת מלוות לעיתים בדברי תורה ובשירי שבת.
סְעוּדָה שְׁלִישִׁית
הסעודה השלישית של שבת, הנאכלת במהלך השבת לאחר סעודת היום ולפני צאת השבת. לכתחילה אוכלים בה פת, ובנסיבות מסוימות ניתן לקיימה במאכלים אחרים. רבים נוהגים לאכול אותה סמוך יותר לשקיעה ולהקדיש את זמנה לדברי תורה ושירה.
סְעוּדָה רְבִיעִית
סעודה הנאכלת במוצאי שבת, המכונה גם מלווה מלכה. מטרתה ללוות את השבת ביציאתה, ולכן נוהגים לאכול דבר מאכל ולכבד את השבת גם לאחר שכבר הסתיימה.
סְעוּדַת הַבְרָאָה
הסעודה הראשונה שאוכל האבל לאחר קבורת קרובו. המצווה לדאוג לסעודה מוטלת על קרוביו או שכניו של האבל, כדי שלא יצטרך לדאוג לעצמו לאוכל בשעת צערו. נהוג לאכול בה מאכלים עגולים, כגון ביצים או עדשים, המסמלים את מעגל החיים.
סְעוּדָה מַפְסֶקֶת
הסעודה האחרונה שאוכלים לפני תחילת צום, ובמיוחד לפני יום הכיפורים ותשעה באב. היא מפסיקה בין זמן האכילה לבין תחילת הצום. בדיני הסעודה המפסקת של תשעה באב יש הגבלות מיוחדות, כגון אכילת תבשיל אחד בלבד. ביום הכיפורים יש לסיים את האכילה קודם כניסת הצום ולהוסיף מן החול על הקודש.
סְעוּדַת מִצְוָה
סעודה הנעשית לכבוד מצווה או בעקבות קיום מצווה. בין הדוגמאות: סעודת ברית מילה, סעודת נישואין וסעודה לכבוד סיום מסכת. במקרים מסוימים יש לסעודת מצווה השלכות הלכתיות מיוחדות.
סְעוּדַת סִיּוּם
סעודה הנערכת לכבוד השלמת לימוד מסכת או סדר משמעותי בתורה. הסעודה נחשבת סעודת מצווה, והיא מבטאת את השמחה על הזכות להשלים את הלימוד ולעבור ללימוד נוסף.
סְעוּדַת הוֹדָאָה
סעודה שאדם עורך כדי להודות לה׳ על הצלה או טובה גדולה שנעשתה לו. אין בכל מקרה חיוב הלכתי לערוך סעודה כזו, אך היא מנהג מקובל במצבים שונים של הצלה וישועה.
סִיּוּם מַסֶּכֶת
השלמת לימוד מסכת מן המשנה או התלמוד. נהוג לערוך סעודת מצווה לכבוד הסיום, ובמקרים מסוימים משמש סיום מסכת גם לצורך השתתפות בסעודת מצווה בערב פסח, כגון במסגרת פטור מתענית בכורות.
סְפִיחִין
גידולים שצמחו בשדה בשנת השמיטה, ובפרט גידולים שנתיים שצמחו מאליהם או שזריעתם נעשתה באיסור. חז״ל אסרו במקרים מסוימים את הספיחים באכילה, כדי למנוע מאנשים לזרוע בשביעית ולאחר מכן לטעון שהגידולים צמחו מאליהם.
סְפִיחֵי שְׁבִיעִית
גידולים שצמחו בשנת השמיטה בשדות ארץ ישראל. יש בהם דינים מיוחדים, ובפרט לגבי גידולים חד-שנתיים שצמחו מאליהם. איסור הספיחים נועד בין היתר למנוע זריעה והערמה בשנת השמיטה.
סְפִירָה
מניין של ימים או תקופה מסוימת לצורך מצווה או דין. המושג מוכר במיוחד בספירת העומר, אך מצוי גם בדינים נוספים שבהם יש צורך למנות ימים, כגון שבעה ימים נקיים.
סְפִירַת הָעוֹמֶר
מצווה לספור את הימים והשבועות שבין פסח לשבועות. הספירה מתחילה בליל ט״ז בניסן ונמשכת 49 ימים, שהם שבעה שבועות. היא נקראת על שם קרבן העומר שהיו מקריבים בזמן בית המקדש בתחילת תקופת הספירה. בכל לילה מברכים על הספירה ומונים את מספר היום והשבוע.
סְפֵקָא דְאוֹרָיְתָא
ספק בדין שמקורו בתורה. הכלל הידוע הוא ספק דאורייתא לחומרא, כלומר כאשר קיים ספק אם נעשה דבר האסור מן התורה, בדרך כלל יש להחמיר ולא להקל, בכפוף לכללי הספק ולנסיבות המקרה.
סְפֵקָא דְרַבָּנָן
ספק בדין שמקורו בתקנת חכמים. הכלל הידוע הוא ספק דרבנן לקולא, כלומר כאשר יש ספק בדבר שאיסורו מדרבנן, במקרים רבים ניתן להקל.
סָפֵק סְפֵיקָא
מצב שבו קיימים שני ספקות נפרדים המצטרפים זה לזה. כאשר גם לאחר שמכריעים צד מסוים בספק הראשון עדיין קיים ספק נוסף, ניתן לעיתים לצרף את שני הספקות ולהקל בדין, בהתאם לכללי ההלכה.
סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל
כלל הלכתי הקובע שכאשר אדם מסופק אם הוא חייב לברך ברכה מסוימת, בדרך כלל אינו חוזר ומברך, משום החשש לברכה שאינה נצרכת ולהזכרת שם ה׳ לבטלה. לדוגמה, מי שאינו זוכר אם בירך על מאכל שכבר אכל, בדרך כלל אינו חוזר ומברך עליו.
סְפָרִים חִיצוֹנִים
כינוי לספרים שלא נכללו בכ״ד ספרי התנ״ך ואינם חלק מכתבי הקודש. חז״ל הזהירו מפני עיסוק בספרים מסוימים שנכללו תחת הגדרה זו. חלק מן החיבורים העתיקים שהיו ידועים לחז״ל אבדו במשך הדורות, וחלקים מהם התגלו מחדש במקורות עתיקים.
סֵפֶר הַפְטָרוֹת
ספר או אוסף של קטעי נביאים שנועדו לקריאת ההפטרה לאחר קריאת התורה. ההפטרה נבחרת בדרך כלל לפי הקשר לפרשת השבוע, למועד או לאירוע שבו קוראים אותה.
סְתָ״ם
ראשי תיבות של ספר תורה, תפילין ומזוזות. אלו כתבי קודש הנכתבים על קלף בכתב מיוחד, בהתאם לדינים מדויקים של צורת האותיות, סדר הכתיבה, קדושה וכשרות. העוסק בכתיבתם נקרא סופר סת״ם.
סוֹפֵר סְתָ״ם
אדם הכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות בהתאם לדיני ההלכה. עליו להיות בקי בצורת האותיות, בדיני הכתיבה ובדרישות הכשרות, ובמקרים רבים נדרש גם להיות ירא שמים ולהתמחות במלאכה.
סְתָם
מונח תלמודי המתאר דבר שנאמר או נכתב ללא ציון שמו של החכם שאמרו. המונח מופיע רבות במשנה ובתלמוד, ולעיתים ל״סתם משנה״ יש מעמד מיוחד בכללי הפסיקה.
סְתָם מִשְׁנָה
משנה שבה מובא דין ללא ציון שמו של התנא שאמר אותו. במקרים רבים המשנה הסתמית משקפת את ההלכה המקובלת, ולכן יש לה משקל מיוחד בדיון התלמודי ובהכרעת ההלכה, אם כי קיימים לכך חריגים וכללים נוספים.
סְתָם יֵינָם
יין של גויים שחכמים אסרו אותו גם כאשר לא ידוע בוודאות שנעשה בו שימוש לעבודה זרה. האיסור נועד למנוע חשש של יין שנוסך לעבודה זרה וכן ליצור הרחקה חברתית מסוימת בין ישראל לגויים. לדיני סתם יינם פרטים רבים הנוגעים למגע, ייצור, אחסון ומכירת יין.
סְקִילָה
אחת מארבע מיתות בית דין שבתורה. היא הייתה עונש לעבירות חמורות ביותר, ורק בית דין שהתקיימו בו התנאים ההלכתיים הנדרשים היה רשאי לדון בדין כזה. דיני מיתות בית דין כוללים דרישות מחמירות ביותר של עדים, התראה וסדרי דין.
סְמִיכָה
הנחת הידיים על ראש הקרבן לפני הקרבתו. בעל הקרבן היה סומך את ידיו על ראש הקרבן, ובמקרים מסוימים היה מתוודה בעת הסמיכה. מצוות הסמיכה נהגה בזמן שבית המקדש היה קיים.
סְמִיכַת חֲכָמִים
הענקת סמכות הלכתית לדיין או לחכם במסגרת מסורת הסמיכה. הסמיכה המקורית נמסרה מדור לדור, והיא העניקה סמכויות מיוחדות בדין, ובפרט בדינים מסוימים שבהם נדרשה סמיכה.
סֻכָּה
מבנה ארעי שבו יושבים בחג הסוכות. התורה מצווה לשבת בסוכה במשך חג הסוכות, והסוכה נועדה להזכיר את ישיבת בני ישראל במדבר תחת ענני הכבוד. הסוכה צריכה להיות בנויה בדפנות ובסכך העומדים בדרישות ההלכה.
סְכָךְ פָּסוּל
סכך שאינו עומד בדרישות ההלכתיות הנדרשות לסוכה כשרה. למשל, חומרים מסוימים שאינם ראויים לסכך או סכך המחובר לקרקע עלולים לפסול את הסוכה. גם אופן הנחת הסכך וכמותו משפיעים על כשרות הסוכה.
סִימָנֵי טָהֳרָה
סימנים שעל פיהם ניתן לזהות בעלי חיים המותרים באכילה. בבהמות התורה נתנה סימנים כגון העלאת גרה והפרסת פרסה, ובדגים נדרשים סנפיר וקשקשת. קיימים גם דינים מיוחדים לזיהוי עופות טהורים.
סִימָנֵי טֻמְאָה
מאפיינים שעל פיהם מזהים בעלי חיים שאינם מותרים באכילה. התורה קבעה סימנים שונים לבהמות, דגים, עופות ושרצים, ובהתאם להם נקבעת כשרותם.
סִימָנֵי גְּדוּל
סימנים גופניים המעידים על הגעתו של אדם לגיל שבו הוא נחשב גדול מבחינה הלכתית. לאחר הופעת הסימנים והגעה לגיל המתאים, נער נעשה בר מצווה ונערה נעשית בת מצווה וחייבים במצוות.
סַכָּנַת נְפָשׁוֹת
מצב שבו קיימת סכנה ממשית לחיי אדם. הכלל ההלכתי הוא שפיקוח נפש דוחה את רוב איסורי התורה, ולכן במצב של סכנת חיים חובה לעשות את הנדרש להצלת האדם.
סַכִּין שְׁחִיטָה
סכין המשמשת לשחיטת בעלי חיים. הסכין צריכה להיות חדה וחלקה וללא פגימות העלולות לפגום בשחיטה. השוחט בודק את הסכין בהתאם לדיני השחיטה לפני השחיטה ולאחריה.
סְפֵק טְרֵפָה
מצב שבו קיים ספק אם בעל חיים נפגע בפגיעה שהופכת אותו לטרפה. במקרה כזה בודקים את הפגם ואת דינו על פי הלכות טרפות וכללי הספק.
סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית
אנשים הסוחרים בפירות שביעית בניגוד לדיני התורה וההלכה. פירות שביעית נועדו בעיקר לאכילה ולשימוש הראוי להם, ולא למסחר רגיל. חז״ל החמירו ביחס לסוחרי שביעית, ובמקורות מסוימים מובאות גם השלכות הנוגעות לנאמנותם בענייני עדות ודין.
סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית
איסור להשתמש בפירות שביעית לצורך מסחר בדרך הרגילה. פירות שביעית קדושים בקדושת שביעית, ולכן חלים עליהם דינים מיוחדים בנוגע לאכילה, שימוש, מסחר וביעור.
סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם
המצווה לספר בליל הסדר על יציאת מצרים, הניסים והגאולה. המצווה היא לספר ולהסביר את משמעות יציאת מצרים, ובפרט להתאים את הסיפור להבנתו של השומע. סיפור יציאת מצרים הוא מרכיב מרכזי בליל הסדר.
סֵדֶר הָעֲבוֹדָה
תיאור סדר עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים. כיום, מאחר שאין לנו בית מקדש ואין אפשרות לקיים את עבודת יום הכיפורים, אומרים את סדר העבודה במסגרת תפילות יום הכיפורים, בעיקר בחזרת הש״ץ של מוסף. סדר זה מתאר את עבודת הכהן הגדול, הקרבנות, הווידויים והכניסה לקודש הקודשים.
סְפֵק סְפֵיקָא
צירוף שני ספקות, כאשר כל אחד מהם יוצר אפשרות נפרדת לכך שהדין שונה מן האפשרות המחמירה. במקרים רבים יש לספק ספיקא משקל מיוחד בפסיקה, אך לא בכל מקרה ניתן לצרף ספקות, ויש לכך כללים מפורטים.
