אחד משלושת חלקי התנ״ך – תורה, נביאים וכתובים. ספרי הנביאים עוסקים בתקופה שבין כניסת עם ישראל לארץ ישראל ועד לתקופות המאוחרות יותר, וכוללים דברי נבואה, תוכחה, נחמה והדרכה לעם ישראל. ספרי הנביאים נחלקים ל״נביאים ראשונים״, העוסקים בעיקר בתולדות עם ישראל, ול״נביאים אחרונים״, העוסקים בעיקר בדברי הנביאים אל העם.
נְבוּאָה
השראה אלוקית שבה זוכה הנביא להשגת דבר ה׳ ולקבלת מסר ממנו. הנבואה שימשה להדרכת עם ישראל, לתוכחה, לנחמה, להודעת העתיד ולמסירת רצון ה׳. הנבואה הייתה מדרגה רוחנית מיוחדת שהתקיימה בעיקר בתקופות הקדומות.
נָזִיר
אדם שקיבל על עצמו נזירות. בתקופת נזירותו אסור לו לשתות יין או לאכול ממוצרי הגפן, להסתפר או להיטמא למת. בסיום תקופת נזירותו עליו לקיים את דיני סיום הנזירות ולהביא את הקרבנות המיוחדים לנזיר.
נְזִירוּת
קבלת אדם על עצמו להימנע במשך תקופה מסוימת מיין ומוצרי גפן, מתספורת ומטומאת מת. הנזירות היא נדר מיוחד שהתורה קבעה לו דינים משלו, ובסיומה מביא הנזיר קרבנות ומסיים את נזירותו
תחום הלכתי העוסק בנדרים שאדם מקבל על עצמו באמצעות דיבורו. באמצעות נדר יכול אדם לאסור על עצמו דבר שהיה מותר לו, ולכן התורה הזהירה מאוד שלא לחלל את דיבורו: ״לא יחל דברו״.
נֶדֶר
התחייבות שאדם מקבל על עצמו בלשון נדר, שבאמצעותה הוא יכול לאסור על עצמו דבר שהיה מותר לו. לדוגמה, אדם יכול לומר על מאכל מסוים שהוא אסור עליו בנדר, ואז המאכל נאסר עליו כדין נדר.
נְדָבָה
קרבן שאדם מביא מרצונו, ללא חיוב מוקדם להביאו. כאשר אדם מקדיש בהמה לקרבן נדבה, חלים עליה דיני הקרבנות והוא חייב להביאה ולהקריבה בהתאם לדינה.
נְטִילַת יָדַיִם
רחיצת הידיים במים במצבים שבהם תיקנו חז״ל או הנהיגו חכמים ליטול ידיים, כגון לפני אכילת פת ולאחר הקימה מן השינה. דיני הנטילה כוללים את אופן השפיכה, כמות המים והברכה במקרים המתאימים.
נְטִילַת יָדַיִם לַסְּעוּדָה
נטילת ידיים לפני אכילת פת. חז״ל תיקנו נטילה זו במסגרת דיני טהרה שנהגו בזמן המקדש, והיא נוהגת גם כיום קודם אכילת פת. לאחר נטילת הידיים מברכים: ״ברוך אתה ה׳... על נטילת ידיים״.
נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית
נטילת הידיים לאחר הקימה מן השינה. המנהג הוא ליטול את הידיים לסירוגין שלוש פעמים על כל יד. לנטילה זו נאמרו טעמים שונים, ובהם הסרת רוח רעה השורה על הידיים בשעת השינה והכנת האדם לעבודת ה׳.
נְטִילַת יָדַיִם אַחֲרוֹנִים
נטילת ידיים הנעשית בסוף הסעודה, לפני ברכת המזון, כאשר היא נדרשת. אחד הטעמים המרכזיים שנזכרו לכך הוא החשש ממלח סדומית שהיה מצוי במלח בימי חז״ל ועלול היה להזיק לעיניים. שיעור הנטילה ואופן קיומה שונים מנטילת ידיים שלפני הסעודה.
נְחָמָה
דברי עידוד וחיזוק הניתנים לאדם המצטער או נמצא בצרה. ביהדות יש חשיבות גדולה לנחמת אדם בצערו, ובמיוחד לניחום אבלים, שהוא חלק מגמילות חסדים ומהחובה להשתתף בצערו של הזולת.
נִיחוּם אֲבֵלִים
מצווה לנחם אדם היושב שבעה על פטירת קרובו. מטרת הניחום היא להשתתף בצער האבלים, לעודדם ולתמוך בהם. חכמים הפליגו בחשיבות מצווה זו, והיא נחשבת לחלק ממצוות גמילות חסדים.
נֵס
אירוע שבו ניכרת השגחת ה׳ והצלה מיוחדת החורגת מן הדרך הטבעית הרגילה. במקרים שונים תיקנו חז״ל לברך ולהודות לה׳ על הנס, כגון ברכת ״שעשה ניסים״ בחנוכה ובפורים.
נֵס גָּלוּי
נס שבו החריגה מן הדרך הטבעית ניכרת וברורה לעיני האדם, כגון קריעת ים סוף או הניסים שנעשו לישראל במצרים. בנס גלוי קל יותר לאדם להכיר באופן מיידי בהשגחת ה׳.
נֵס נִסְתָּר
הצלה או אירוע שבו ההשגחה האלוקית אינה ניכרת באופן גלוי, והאירוע מתרחש לכאורה בדרך הטבע. עם זאת, האדם מכיר בכך שהדברים התרחשו בהשגחת ה׳. מגילת אסתר היא דוגמה מרכזית לנס מסוג זה.
נֵס חֲנֻכָּה
הנס שנעשה בימי החשמונאים, כאשר לאחר טיהור בית המקדש נמצא פך שמן טהור שהיה בו שמן להדלקה ליום אחד בלבד, ובדרך נס הספיק השמן לשמונה ימים. לזכר הנס תיקנו חכמים את מצוות הדלקת נרות חנוכה.
נֵס פּוּרִים
ההצלה של יהודי ממלכת פרס מגזרת ההשמדה שגזר המן. הנס התרחש באמצעות השתלשלות אירועים שנראתה טבעית, ולכן שמו של הקב״ה אינו מוזכר במפורש במגילת אסתר. לזכר ההצלה תיקנו את מצוות הפורים.
נֵר שַׁבָּת
נר שמדליקים לכבוד שבת. הדלקת הנרות נועדה לכבוד השבת ולעונג השבת, ובפרט כדי שיהיה אור בבית ויוכלו ליהנות מסעודת השבת. הדלקת נרות שבת היא חובה המוטלת על הבית, ונוהגים להדליק נרות קודם כניסת השבת.
נֵר חֲנֻכָּה
נר שמדליקים במשך שמונת ימי חנוכה כדי לפרסם את נס חנוכה. בכל לילה מוסיפים נר נוסף, כך שבלילה הראשון מדליקים נר אחד ובלילה השמיני שמונה נרות. יש להדליק את הנרות במקום שבו ניתן לראותם, כדי לפרסם את הנס.
נֵר תָּמִיד
אור או נר הקבוע בבית הכנסת, בדרך כלל בסמוך לארון הקודש. הוא מהווה זכר לנר המערכה שהיה במקדש, ומבטא את כבוד המקום ואת האור המתמיד של התורה.
נְסָכִים
יין, סולת ושמן שהיו מצטרפים לקרבנות מסוימים בבית המקדש. היין היה מנוסך על המזבח, והסולת והשמן הוקרבו יחד עם הקרבן בהתאם לדיניו. הנסכים היו חלק מסדר הקרבת הקרבן ולא קרבן עצמאי בפני עצמו.
נִסּוּךְ הַמַּיִם
עבודה מיוחדת שנעשתה בבית המקדש בחג הסוכות, שבה היו מנסכים מים על המזבח. ניסוך המים היה מלווה בשמחה גדולה, והוא קשור גם לבקשת הגשמים ולשפע המים בשנה הקרובה.
נִסּוּךְ הַיַּיִן
שפיכת יין על המזבח כחלק מסדר הקרבת קרבנות מסוימים. ניסוך היין היה נעשה יחד עם הקרבן והנסכים, בהתאם לסוג הקרבן ולדיניו.
נְטִיעָה
שתילת עץ או צמח בקרקע. לדיני נטיעה יש משמעות הלכתית מיוחדת, ובפרט לעניין ערלה, תרומות ומעשרות ומצוות התלויות בארץ.
נֶטַע רְבָעִי
פירות העץ הגדלים בשנה הרביעית לנטיעתו, לאחר שלוש שנות הערלה. לפירות אלו יש קדושה מיוחדת, ובזמן שבית המקדש קיים יש להעלותם לירושלים ולאוכלם שם, או לפדות את קדושתם בכסף ולהשתמש בכסף בירושלים.
נְטִיעַת אִילָן
שתילת עץ באדמה. מלבד דיני החקלאות הרגילים, התורה וההלכה קובעות דינים מיוחדים לנטיעת עצי מאכל, כגון שנות הערלה ודיני נטע רבעי.
נְחִילַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
ירושת ארץ ישראל וישיבת עם ישראל בה. מצוות רבות קשורות לארץ ישראל, ובהן שמיטה, יובל, תרומות ומעשרות, ביכורים ועוד. התורה מתייחסת לישיבת הארץ כאל חלק מרכזי מייעודו של עם ישראל.
נַחֲלָה
רכוש או קרקע העוברים לאדם בירושה. בתורה נקבעו דינים מיוחדים לחלוקת הארץ לנחלות בין השבטים והמשפחות ולשמירת הנחלה בתוך המשפחה.
נַחֲלַת אָבוֹת
נחלה העוברת במשפחה מדור לדור. בדיני התורה קיימת חשיבות לשמירת נחלת המשפחה והשבט, ולכן נקבעו דינים המגבילים במקרים מסוימים את העברת הנחלות משבט לשבט.
נִדָּה
אישה הנמצאת במצב הלכתי של נידה בעקבות דימום רחמי. בתקופה זו אסורים יחסי אישות בין האישה לבעלה וכן חלים דינים נוספים של הרחקות. לאחר הפסקת הדימום, הבדיקות והספירה הנדרשת, האישה טובלת במקווה ונטהרת לבעלה.
טָהֳרַת נִדָּה
מערכת הדינים שבאמצעותה עוברת האישה ממצב של נידה למצב של טהרה. התהליך כולל הפסק טהרה, ספירת שבעה נקיים וטבילה במקווה, בהתאם למקרה ולמנהג ההלכתי.
נִיקּוּר
מלאכה הלכתית של הוצאת חלקים מסוימים מבשר בהמה האסורים באכילה, ובכלל זה גיד הנשה, חֵלֶב וחלקים מסוימים של כלי הדם. מלאכת הניקור דורשת מומחיות והיכרות עם מבנה הבהמה ודיני האיסור וההיתר.
נְזִיקִין
אחד מארבעת סדרי המשנה. סדר זה עוסק בעיקר בדיני ממונות, נזקים, גניבה, גזלה, הלוואות, שכנים, דיני בתי דין ועוד. חלקו המרכזי כולל את מסכתות בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא.
נֶזֶק
פגיעה באדם או ברכוש הגורמת הפסד. דיני נזיקין עוסקים בשאלה מי אחראי לנזק, באילו תנאים הוא חייב לשלם ומהו שיעור התשלום. התורה קובעת כמה סוגים של נזקים, כגון קרן, שן ורגל, אש ובור.
נְשִׁיכָה
נזק הנגרם באמצעות נשיכה, בעיקר במסגרת דיני נזקי בעלי חיים. התורה והמשנה עוסקות באחריותו של בעל בעל החיים לנזקים שנגרמו על ידו ובתנאים שבהם עליו לשלם.
נְקָמָה
רצון או פעולה להשיב לאדם אחר על מעשה רע שעשה. התורה אוסרת על אדם לנקום בחברו, ומצווה אותו להתגבר על הרצון להשיב רעה תחת רעה.
נְטִירָה
שמירת טינה כלפי אדם אחר על כך שלא עשה טובה או סירב לבקשה בעבר. התורה אוסרת לא רק לנקום אלא גם לנטור, ומצווה את האדם שלא להחזיק בלבו את העוול שנעשה לו.
נְפִילַת אַפַּיִם
קטע תפילה הנאמר במסגרת תחנון לאחר תפילת שמונה עשרה בשחרית ובמנחה. הוא מבטא הכנעה, תחינה ובקשת רחמים לפני הקב״ה. בימים שבהם אין אומרים תחנון, אין אומרים גם נפילת אפיים.
נְשִׂיאַת כַּפַּיִם
מצוות הכהנים לברך את עם ישראל בברכת כהנים. הכהנים נושאים את ידיהם ואומרים את שלוש הברכות: ״יברכך ה׳ וישמרך״, ״יאר ה׳ פניו אליך ויחנך״, ״ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום״.
נְשָׁמָה
החלק הרוחני שבאדם, הקשור לכוח החיים ולעבודתו הרוחנית. התורה מתארת את האדם כמי שנפח בו הקב״ה נשמת חיים. בתפילה ובמקורות רבים מודגשת הנשמה כמתנה אלוקית וכחלק המרומם את האדם מעל החיים הגשמיים.
נְשָׁמָה יְתֵרָה
מדרגה רוחנית מיוחדת שניתנת לאדם בשבת, כפי שאמרו חז״ל. היא מבטאת את המעלה המיוחדת של יום השבת ואת השינוי הרוחני שהאדם זוכה לו ביום הקדוש.
נִשּׂוּאִין
השלב שבו בני הזוג נכנסים למסגרת חיי הנישואין ההלכתיים. הנישואין נעשים במסגרת סדר הקידושין והחופה, ולאחריהם בני הזוג נחשבים נשואים לכל דבר ועניין.
נְשׁוּאִין
מעמד הלכתי של אדם או אישה הנמצאים במסגרת נישואין. הנישואין יוצרים בין בני הזוג מערכת של חיובים וזכויות, ובהם חיובי כתובה, מזונות, עונה וירושה בהתאם לדיני ההלכה.
נִשְׁבָּע
אדם שקיבל על עצמו התחייבות באמצעות שבועה. שבועה היא התחייבות חמורה שבה אדם אוסר על עצמו לעשות דבר מסוים או מתחייב לעשותו, וחלים עליה דינים מיוחדים.
נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם
כינוי נוסף למצוות ברכת כהנים, הנקרא כך משום שהכהנים נושאים את כפיהם בעת הברכה. המצווה נעשית במסגרת תפילת הציבור ובהתאם למנהגי העדות ולדיני ברכת כהנים.
נְסִיּוֹן
מצב שבו אדם עומד בפני קושי או ניסיון המעמיד את אמונתו, מידותיו או נאמנותו לתורה במבחן. במקורות מתוארים ניסיונות כחלק מעבודת האדם וכדרך שבה מתגלות אמונתו ומידותיו.
נִגְלֶה וְנִסְתָּר
חלוקה כללית בין החלקים הגלויים של התורה, העוסקים בדינים, מצוות, הלכות ופירושי המקראות, לבין חלקים עמוקים וסודיים יותר העוסקים בסודות הבריאה, האלוקות והעולם הרוחני.
תּוֹרַת הַנִּסְתָּר
החלק העוסק בסודות התורה ובעניינים רוחניים עמוקים שאינם נלמדים בדרך הפשט וההלכה הרגילה. תחום זה כולל את תורת הסוד ואת המקורות העוסקים בפנימיות התורה.
נֶפֶשׁ
מושג מרכזי בתורה ובמחשבת ישראל, המשמש במשמעויות שונות ובהן האדם עצמו, כוח החיים, הרצון והפן הרוחני של האדם. התורה משתמשת במילה ״נפש״ פעמים רבות לתיאור האדם החי ולכוחות הפנימיים שבו.
נַחַל אֵיתָן
מקום המוזכר בדין עגלה ערופה. כאשר נמצא אדם הרוג ולא נודע מי הרגו, זקני העיר הקרובה מביאים עגלה ומקיימים את סדר עגלה ערופה בנחל איתן. לפי חז״ל מדובר במקום שאינו נעבד.
נַחַת רוּחַ
ביטוי המתאר סיפוק, רצון ושמחה רוחנית. בהקשר לעבודת ה׳, הביטוי מתאר את רצונו של האדם לעשות את המצוות מתוך כוונה שתהיה עבודתו לרצון לפני הקב״ה.
נְדָרֵי הֶקְדֵּשׁ
נדרים שבהם אדם מקדיש חפץ או נכס לצורך גבוה. לאחר שהחפץ הוקדש חלים עליו דיני הקדש, ואסור להשתמש בו לצורכי חולין ללא פדיון או היתר מתאים.
נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת
תחום הלכתי העוסק בכוח הדיבור ליצור חיובים ואיסורים. נדר חל בעיקר על חפץ ביחס לאדם, ואילו שבועה חלה בעיקר על האדם עצמו ועל פעולתו או הימנעותו מפעולה.
נְזִיקָה
פגיעה באדם, בבעל חיים או ברכוש הגורמת הפסד. דיני הנזיקה קובעים את האחריות של המזיק ואת התשלומים שעליו לשלם לניזוק, בהתאם לסוג הנזק ולנסיבות שבהן אירע.
נֵר נְשָׁמָה
נר שמדליקים לעילוי נשמת אדם שנפטר, בעיקר ביום השנה לפטירתו ובזמנים של זיכרון. הדלקת נר נשמה היא מנהג של כבוד וזיכרון, ואינה מצווה מן התורה.
נִסּוּי
מצב שבו אדם או דבר נבחנים כדי לברר את טיבם או את יכולתם. במקורות התורה והמדרש מופיע המושג בעיקר בהקשר של ניסיון שהקב״ה מעמיד בו את האדם, כדי להוציא מן הכוח אל הפועל את מידותיו ואמונתו.
נְסִיעָה
יציאה ממקום למקום. המושג מופיע רבות בתורה ביחס למסעות בני ישראל במדבר, ובמובן ההלכתי יש לו השלכות שונות בענייני תפילה, תחומין, שבת, ברכות ועוד.
נְסִיעַת הָאָרוֹן
המסעות שבהם נשאו בני ישראל את ארון הברית במהלך מסעותיהם במדבר. הארון סימל את השראת השכינה ואת מרכז הקדושה של מחנה ישראל.
נִיסָן
החודש הראשון למניין חודשי התורה. בחודש ניסן חל חג הפסח, ובו מציינים את יציאת מצרים. התורה מציינת את ניסן כחודש שבו התחיל מניין החודשים, והוא קשור גם לעניינים רבים נוספים בלוח השנה היהודי.
נִיסָן מַזָּל טוֹב
ביטוי עממי לברכה והבעת שמחה כאשר אדם או משפחה מתחילים דבר חדש בחודש ניסן או בתקופת הפסח. כמושג הלכתי עצמאי אין זה ערך מרכזי, ולכן למאגר מושגים תורני עדיף שלא לכלול אותו.
נוֹסַח הַתְּפִלָּה
הנוסח הקבוע של התפילות והברכות כפי שנקבעו על ידי חז״ל והשתמרו במנהגי ישראל. קיימים נוסחים שונים, כגון נוסח אשכנז, ספרד, ספרדי ועדות המזרח, ונוסחים נוספים, ובכולם נשמר המבנה הבסיסי של תפילות ישראל.
נוֹסַח
הנוסח המדויק שבו אומרים תפילה, ברכה, קידוש, הבדלה או טקסט הלכתי אחר. יש חשיבות לנוסח במקומות שבהם שינוי במילים עלול להשפיע על משמעות התפילה או על כשרותה ההלכתית.
נִסְתָּר מֵעֵין
דבר שאינו נראה או שאינו ידוע לאחרים. בהקשרים תורניים המונח יכול להתייחס גם לעבודת ה׳ פנימית שאדם עושה בצנעה, ללא פרסום וללא רצון לקבל הכרה מאחרים.
