משלוח מנות | כמה נותנים, למי שולחים ומה נחשב מנה?
18.10.2026הלכהזמן קריאה · 14 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהמצווה לשלוח ביום הפורים לפחות שתי מנות מאכל לאדם אחד, שנאמר: "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (אסתר ט, כב). לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, יש לשלוח שתי מנות מסוגים שונים, ואפשר לצאת ידי חובה גם במאכל ובמשקה. המצווה נוהגת ביום הפורים ולא בלילה, ומחייבת גברים ונשים שהגיעו לגיל מצוות. מי ששלח שתי מנות ראויות לאדם אחד קיים את עיקר המצווה, וכל המרבה לשלוח מנות לאחרים הרי זה משובח [1].
למצוות משלוח מנות הובאו בפוסקים שני טעמים מרכזיים. הראשון הוא להרבות אהבה, אחווה ורעות בין אדם לחברו. כאשר אדם שולח לחברו מאכלים לכבוד הפורים, הוא מביע בכך את חיבתו ומחזק את הקשר ביניהם. הטעם השני הוא לאפשר לכל אדם לקיים את סעודת הפורים בכבוד ובשמחה, גם כאשר אין בידו די מאכלים לסעודה [2].
שני הטעמים משלימים זה את זה: משלוח המנות נועד גם לשמח את המקבל וגם לחזק את האחדות בין ישראל. לכן ראוי להקפיד לא רק על עצם הנתינה, אלא גם על הדרך שבה נותנים, מתוך כבוד ורצון אמיתי לשמח את האחר.
כדי לקיים את עיקר המצווה צריך לשלוח שתי מנות לאדם אחד. אין חובה לשלוח לשני אנשים שונים, ואין צורך להכין משלוחים רבים כדי לצאת ידי חובה [1].
לדוגמה, מי ששלח לחברו עוגה ובקבוק מיץ, או שתי מנות שונות של אוכל, קיים את עיקר המצווה, בתנאי שהמשלוח עומד בשאר הדרישות ההלכתיות.
מי שיכול להרבות במשלוח מנות לאנשים נוספים עושה מצווה, אולם גם מי שאין בידו אפשרות כלכלית להכין משלוחים רבים מקיים את המצווה כהלכתה בנתינת שתי מנות לאדם אחד.
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, שתי המנות צריכות להיות משני סוגי מאכלים שונים. לדוגמה, לחמנייה ועוגה, אורז ובשר, או שני תבשילים שונים נחשבים שתי מנות [3].
לעומת זאת, מי שלקח מאכל אחד וחילק אותו לשתי צלחות, לא יצא בכך ידי חובה, משום שעדיין מדובר בסוג אחד של מאכל.
גם שתי חתיכות של אותו מאכל אינן נחשבות לשתי מנות רק משום שהפרידו ביניהן. לכן הדרך הפשוטה והבטוחה היא לבחור שני מאכלים הנבדלים זה מזה באופן ברור.
עם זאת, אם שולחים שני חלקי בשר מאיברים שונים, שיש ביניהם הבדל בטעם ובאופי המאכל, אפשר לצאת בהם ידי חובה אף שהם מאותה בהמה [3].
כן. לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, אפשר לקיים את המצווה באמצעות מאכל אחד ומשקה אחד, כגון עוגה ובקבוק מיץ, או תבשיל ובקבוק יין [4].
מעיקר הדין אפשר לצאת ידי חובה גם בשני סוגי משקאות שונים. אולם טוב להדר ולשלוח שני סוגי מאכלים, כדי לצאת גם ידי הדעות המחמירות בעניין המשקאות.
לכן מי שרוצה לקיים את המצווה באופן פשוט ומהודר, יכין שתי מנות מאכל שונות, ואם ירצה יוסיף עליהן גם משקה.
כן. לפי ילקוט יוסף, המנהג לשלוח מיני מתיקה בפורים הוא מנהג מקובל, ואפשר לקיים באמצעותם את המצווה [5].
לדוגמה, אפשר לשלוח עוגה וחפיסת שוקולד, חטיף ומאפה, או שני סוגי ממתקים בכמות מכובדת.
עם זאת, ראוי שלא להסתפק בשני ממתקים זעירים שאין בהם חשיבות של מנה. טוב לבחור שני מאכלים בכמות מכובדת, בהתאם ליכולת השולח ולמעמדו של המקבל.
אפשר לצרף כמה ממתקים קטנים יחד כדי ליצור מנה אחת בעלת חשיבות, ולהוסיף מנה שנייה מסוג אחר.
לא. מעיקר הדין אין חובה להניח כל מנה בכלי נפרד, ואפשר להכניס את שתי המנות לאותה קופסה, צלחת או סלסילה [6].
עם זאת, לפי ילקוט יוסף, נכון לכתחילה להפריד בין שתי המנות, כך שכל אחת תהיה בכלי או באריזה בפני עצמה, אם הדבר מתאפשר בקלות.
לכן מי שמכין משלוח מנות בסלסילה אחת אינו צריך לחשוש שלא יצא ידי חובה, ובלבד שיש בה שתי מנות שונות וראויות.
לכתחילה טוב לשלוח את שתי המנות יחד, משום שכך ניכרת יותר חשיבות המשלוח [6].
אולם גם מי ששלח לחברו מנה אחת בבוקר ומנה נוספת בהמשך יום הפורים, יצא ידי חובה, בתנאי ששתי המנות הגיעו אליו בזמן המתאים למצווה.
לכן אם אדם שכח להכניס את המנה השנייה למשלוח, והוא מספיק לשלוח אותה למקבל עוד באותו יום, יכול להשלים בכך את המצווה.
לכתחילה נכון לשלוח מאכלים הראויים לאכילה כפי שהם, כדי שהמקבל יוכל ליהנות מהם ללא צורך בהכנה נוספת.
אולם לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, מעיקר הדין אפשר לצאת ידי חובה גם בבשר חי שנשחט כדין, אף שעדיין צריך לבשלו. לעומת זאת, עוף חי שלא נשחט אינו נחשב למנה הראויה למצווה [7].
לכן הדרך המהודרת והפשוטה היא לשלוח מאכלים מוכנים לאכילה.
מוצרים מוכנים באריזות סגורות, כגון שימורי דגים או מאכלים מוכנים אחרים, נחשבים מנות אף שאפשר לשמור אותם לזמן ממושך.
לא. לפי פסיקת השולחן ערוך וילקוט יוסף, משלוח מנות צריך לכלול מאכלים או משקאות. לכן מי ששלח כסף, תווי קנייה, בגדים, ספרים או חפצים אחרים אינו יוצא בהם ידי חובת משלוח מנות, אפילו אם המקבל שמח בהם מאוד [8].
לדוגמה, אדם ששלח לחברו שובר לקניית אוכל, או סכום כסף שבאמצעותו יוכל לקנות מצרכים לסעודה, עדיין לא קיים בכך את מצוות משלוח מנות.
אפשר בהחלט לצרף כסף או מתנה אחרת למשלוח, אך יש לדאוג שיהיו בו גם שתי מנות מאכל כשרות.
אין חובה לקנות משלוח יקר או להכין סלסילה גדולה ומפוארת. עיקר המצווה הוא נתינת שתי מנות לאדם אחד.
עם זאת, טוב שהמנות יהיו מכובדות ומשמחות, בהתאם ליכולתו הכלכלית של השולח ולמעמדו של המקבל. אם שולחים לאדם עשיר במיוחד, ראוי שהמנות יהיו בעלות חשיבות גם בעיניו, ככל שהדבר אפשרי [9].
טוב גם שיהיה בשתי המנות שיעור הראוי לסעודה, אולם אין צורך להוציא סכומים גבוהים רק כדי להרשים אחרים.
משלוח פשוט ומכובד, שיש בו שתי מנות ראויות, עדיף על הוצאה גדולה המכבידה על המשפחה.
מצוות משלוח מנות מתקיימת ביום הפורים בלבד, ולא בלילה. ברוב ערי ישראל מקיימים אותה ביום י"ד באדר, ובירושלים ובערים שדינן כמוקפות חומה מימות יהושע בן נון מקיימים אותה ביום ט"ו באדר [10].
מי ששלח משלוח מנות בליל הפורים והמנות הגיעו למקבל בלילה, לא יצא בכך ידי חובה, ועליו לשלוח מנות נוספות ביום.
אפשר להזמין משלוח מראש, אפילו כמה ימים לפני פורים, בתנאי שהמנות יגיעו למקבל ביום הפורים בזמן המתאים למצווה.
לכן מי שמזמין משלוח מנות מחנות או משירות משלוחים צריך לתאם את מועד המסירה, כדי שהמשלוח יגיע בזמן.
כאשר השולח והמקבל חוגגים את פורים בימים שונים, קיימים דינים מיוחדים. לפי ילקוט יוסף, תושב עיר שאינה מוקפת חומה, המקיים את מצוות הפורים בי"ד באדר, יכול לצאת ידי חובתו במשלוח לחברו המתגורר בירושלים, אם המשלוח נמסר בזמן הראוי והמקבל ייהנה ממנו ביום הפורים שלו [10].
לעומת זאת, תושב ירושלים ששולח ביום ט"ו באדר משלוח מנות לתושב עיר שחגג את פורים ביום י"ד, אינו יוצא בכך ידי חובה לפי פסיקה זו, משום שיום הפורים של המקבל כבר חלף.
לכן מי ששולח משלוח מנות לאדם המתגורר בעיר שבה חוגגים ביום אחר, נכון שיברר מראש את פרטי הדין ולא יסתמך על עצם מסירת המנות.
לא. למרות שנאמר במגילה "ומשלוח מנות", אין חובה לשלוח את המנות באמצעות שליח דווקא. לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, גם מי שמביא בעצמו את המנות לבית חברו יוצא ידי חובה [11].
אפשר לשלוח את המנות באמצעות אדם מבוגר, ילד קטן, שליח של חנות או שירות משלוחים.
כאשר שולחים באמצעות ילד קטן, צריך לוודא שהמשלוח אכן הגיע ליעדו. לעומת זאת, כאשר שולחים באמצעות שליח גדול הנחשב נאמן על שליחותו, אין צורך בדרך כלל לברר שוב אם הגיע המשלוח, משום שחזקה שהשליח עשה את שליחותו [11].
גם הזמנה מחנות המביאה את המשלוח ישירות למקבל מועילה, ואפילו אם התשלום לחנות נעשה בהקפה, ובלבד שהמנות מגיעות למקבל בזמן הראוי.
אפשר לשלוח לכל יהודי בוגר, בין שהוא קרוב משפחה ובין שהוא חבר, שכן, רב או אדם אחר. אין צורך שהמקבל יהיה עני, ואפשר לקיים את המצווה גם במשלוח לאדם עשיר [12].
לפי ילקוט יוסף, בן השולח לאביו, אב השולח לבנו, תלמיד השולח לרבו או רב השולח לתלמידו, יוצאים בכך ידי חובה.
עם זאת, לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף, אין יוצאים ידי חובת משלוח מנות כאשר שולחים את המנות לילד שעדיין לא הגיע לגיל מצוות [12].
לכן מי שרוצה לשמח את ילדי המשפחה או ילדים אחרים ודאי רשאי לשלוח להם מנות, אך לצורך עיקר המצווה ישלח שתי מנות גם לאדם בוגר.
בעל ואישה חייבים במצוות משלוח מנות כל אחד בפני עצמו. אולם לפי ילקוט יוסף, אפשר לשתף את שניהם במשלוח מנות אחד הנשלח למשפחה אחרת, ובכך שניהם יוצאים ידי חובה, אף שאין במשלוח כמות כפולה של מנות עבור כל אחד מהם [13].
לכן בני זוג יכולים להכין משלוח משותף ובו שתי מנות מכובדות, ולשלוח אותו בשם שניהם לחברים או למשפחה אחרת, באופן שבו ניכר שהמשלוח ניתן משניהם.
עם זאת, טוב שכל אחד מבני הזוג ידאג להשתתף בקיום המצווה ויידע שהמשלוח נשלח גם מטעמו, ולא יניח שאחד מבני הזוג פוטר את האחר באופן אוטומטי בלי שנעשה המשלוח גם עבורו.
כן. נשים חייבות במצוות משלוח מנות, כשם שהן חייבות בשאר מצוות הפורים הנוהגות ביום [13].
גם אישה נשואה חייבת במצווה, ואין עצם העובדה שבעלה שלח משלוח מנות עבור עצמו פוטרת אותה. אולם אם שניהם שותפים במשלוח אחד שנשלח גם מטעמה, אפשר לצאת בכך ידי חובה, כפי שהתבאר לעיל.
לכתחילה נכון שאיש ישלח לאיש ואישה תשלח לאישה, בהתאם למנהג המובא ברמ"א. אולם לפי ילקוט יוסף, במקום צורך אפשר להקל גם במשלוח מנות בין איש לאישה שאינם בני זוג, ואין בכך איסור מעיקר הדין.
כן. בחור מגיל שלוש עשרה ובחורה מגיל שתים עשרה חייבים במשלוח מנות, גם אם הם מתגוררים בבית הוריהם ואינם מתפרנסים באופן עצמאי [14].
לכן אין להניח שמשלוחי המנות שההורים שולחים עבור עצמם פוטרים אוטומטית את כל הילדים הגדולים שבבית.
אפשר להכין יחד את המשלוחים מכספי המשפחה, ולדאוג שכל אחד מהילדים שהגיעו לגיל מצוות ישתתף במשלוח שנעשה גם עבורו.
גם ילדים קטנים שהגיעו לגיל חינוך טוב לחנך למצווה ולעודד אותם להכין ולשלוח משלוחי מנות לחבריהם.
אין חובה להחזיר משלוח מנות דווקא לאדם שממנו קיבלנו משלוח. אולם עצם קבלת המשלוח אינה מוציאה את המקבל ידי חובת המצווה [15].
לכן אדם שקיבל כמה משלוחי מנות במשך היום, אך לא שלח בעצמו שתי מנות לאדם אחר, עדיין לא קיים את מצוות משלוח מנות.
כמובן, ראוי להודות למי ששלח, ואפשר להחזיר לו משלוח מתוך חיבה ורעות, אך אין זו חובה מצד עצם קבלת המנות.
אם המשלוח נמסר לבני ביתו של המקבל והוא חזר לביתו ביום הפורים ונודע לו על המשלוח, אפשר לצאת בכך ידי חובה [16].
אולם אם המקבל לא חזר לביתו ולא נודע לו על המשלוח עד לאחר סיום יום הפורים, אין להסתמך על המשלוח הזה לצורך קיום המצווה.
לכן כאשר שולחים מנות לאדם שאינו נמצא בבית, נכון לוודא שהוא אכן יקבל את המשלוח או יֵדע עליו במהלך יום הפורים.
לפי ילקוט יוסף, יש פוסקים הסוברים שמי ששולח משלוח מנות בעילום שם, והמקבל אינו יודע מי שלח אותו, אינו יוצא ידי חובה, משום שאין בכך ביטוי ברור של חיבה בין השולח למקבל [16].
לכן נכון לצרף פתק עם שם השולח או להודיע למקבל ממי הגיע המשלוח.
מי שכבר שלח משלוח בעילום שם, נכון שישלח משלוח נוסף באופן שבו המקבל יֵדע מי שלח אותו, וכך יצא ידי המצווה ללא חשש.
לפי הרמ"א, מי ששלח משלוח מנות לחברו והמקבל סירב לקבלו או מחל על הנתינה, יצא ידי חובה [17].
אולם יש פוסקים החולקים על כך, ולכן לפי ילקוט יוסף נכון שהשולח יחזור וישלח שתי מנות לאדם אחר, כדי לצאת ידי חובה לכל הדעות.
כך גם אם המשלוח אבד או נגנב בדרך ולא הגיע למקבל, יש לשלוח מנות אחרות, משום שהמקבל לא נהנה מן המשלוח.
בהחלט. יש להקפיד שהמאכלים יהיו כשרים וראויים לאכילה לפי ההלכה ולפי מנהגו של המקבל [18].
לדוגמה, מי ששולח בשר לספרדי הנוהג כדעת מרן הבית יוסף, צריך להקפיד שהבשר יהיה חלק לפי פסיקת מרן. לפי ילקוט יוסף, אם שלח לו בשר שאינו חלק לפי שיטת הבית יוסף, אינו יוצא בכך ידי חובה, משום שהמקבל אינו רשאי לאוכלו לפי מנהגו.
גם כאשר ידוע שהמקבל מקפיד על הכשר מסוים או נמנע ממאכלים מסוימים מטעמי הלכה, נכון לשלוח לו מאכלים שהוא יכול לאכול ללא חשש.
המטרה היא לשמח את המקבל ולא להעמיד אותו במצב שבו אינו יכול ליהנות מן המנות שקיבל.
לפי ילקוט יוסף, אדם ששלח לחברו הסובל מסוכרת מיני מתיקה, אף שהמקבל עצמו אינו יכול לאוכלם, יוצא ידי חובה כאשר המאכלים ראויים לבני ביתו [18].
עם זאת, ראוי לכתחילה להתחשב במצבו של המקבל ולשלוח לו מאכלים המתאימים לבריאותו ולצרכיו.
לדוגמה, אם ידוע שהמקבל נמנע מסוכר, נכון יותר לשלוח לו מאכלים ללא סוכר או מנות אחרות שיוכל ליהנות מהן.
לפי ילקוט יוסף, מי ששלח שתי מנות לאדם עני יכול לצאת בכך גם ידי חובת משלוח מנות וגם ידי אחת משתי הנתינות הנדרשות במצוות מתנות לאביונים, אם ייתן מתנה נוספת לעני אחר [19].
אולם יש פוסקים המחמירים שלא לצרף את שתי המצוות באותה נתינה.
לכן טוב להפריד בין המצוות: לשלוח שתי מנות לאדם אחד לצורך מצוות משלוח מנות, ולתת שתי מתנות לשני אביונים אחרים לצורך מצוות מתנות לאביונים.
בדרך זו מקיימים כל אחת מן המצוות בפני עצמה, ללא חשש או מחלוקת.
כן. גם אדם המתפרנס מן הצדקה חייב במצוות משלוח מנות [20].
אולם מי שאין בידו כסף להכין משלוח מנות יכול להחליף מאכלים עם חברו: זה שולח לחברו שתי מנות מן האוכל שברשותו, וחברו שולח לו שתי מנות אחרות, ובכך שניהם מקיימים את המצווה.
אין צורך שאדם בעל אמצעים מועטים יוציא כסף רב על הכנת משלוח מפואר. די שיקיים את המצווה בשתי מנות כשרות וראויות, כפי יכולתו.
כדי לקיים את המצווה בצורה נכונה, כדאי להקפיד שהמשלוח יכיל שתי מנות מסוגים שונים, שיהיו ראויות לאכילה ומכובדות, ויימסר לאדם בוגר ביום הפורים עצמו.
יש לוודא שהמנות מתאימות מבחינת הכשרות לצורכי המקבל, ושאם שולחים באמצעות שליח או חנות, המשלוח אכן מגיע בזמן.
בני זוג וילדים שהגיעו לגיל מצוות צריכים לדאוג לקיים את המצווה בפני עצמם. עם זאת, אפשר להכין משלוחים משותפים, ובני הזוג יכולים לצאת ידי חובה גם במשלוח אחד שנשלח מטעם שניהם, כפי שהתבאר לעיל.
לאחר שלמדנו את מצוות משלוח מנות, נעבור למצוות מתנות לאביונים, שהיא אחת המצוות המרכזיות של יום הפורים. שם נבאר כמה צריך לתת, למי נותנים, האם אפשר לתת באמצעות קופת צדקה או העברה דיגיטלית, ומה עושים כאשר אין אפשרות למצוא אביונים ביום הפורים.
[1]. אסתר ט, כב; תלמוד בבלי, מגילה ז ע"א; רמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו; שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרצ"ה סעיף ד; ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיפים א–ב.
[2]. מנות הלוי לרבי שלמה אלקבץ, על מגילת אסתר; תרומת הדשן סימן קי"א; ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיף א.
[3]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיף יב; חזון עובדיה, פורים, עמ' קכג–קכד.
[4]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיף יא; חזון עובדיה, פורים, עמ' קכד.
[5]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיפים יג, יז וכ.
[6]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיפים יח–יט; חזון עובדיה, פורים, עמ' קלא.
[7]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיפים ד–ה; חזון עובדיה, פורים, עמ' קיח.
[8]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיפים ו–י; תרומת הדשן סימן קי"א.
[9]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיף יז; חזון עובדיה, פורים, עמ' קכח.
[10]. רמ"א, אורח חיים סימן תרצ"ה סעיף ד; ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיפים ב, נב–נד.
[11]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיפים לה–לח; חזון עובדיה, פורים, עמ' קמה.
[12]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיפים כג–כה ולז; חזון עובדיה, פורים, עמ' קלה וקמו.
[13]. רמ"א, אורח חיים סימן תרצ"ה סעיף ד; ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיפים כו ול; חזון עובדיה, פורים, עמ' קלז.
[14]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיף לא; חזון עובדיה, פורים, עמ' קמא.
[15]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיף ג.
[16]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיף כח; חזון עובדיה, פורים, עמ' קנב.
[17]. רמ"א, אורח חיים סימן תרצ"ה סעיף ד; ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיפים מ ונ; משנה ברורה, סימן תרצ"ה סעיף קטן כד.
[18]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיפים מא–מד; חזון עובדיה, פורים, עמ' קנב–קנג.
[19]. ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיף נא; שולחן ערוך, אורח חיים סימנים תרצ"ד–תרצ"ה.
[20]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרצ"ה סעיף ד; ילקוט יוסף, הלכות משלוח מנות, סעיף לד.