מתנות לאביונים | כמה נותנים, למי נותנים ומתי?
18.10.2026הלכהזמן קריאה · 13 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהמצווה לתת ביום הפורים לפחות שתי מתנות לשני אביונים, מתנה אחת לכל אביון, שנאמר במגילת אסתר: "וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (אסתר ט, כב). אפשר לקיים את המצווה בכסף או במאכלים, ומעיקר הדין די במתנה בשווי פרוטה לכל אביון. אולם ראוי לתת בעין יפה, ולכתחילה לתת לכל אחד סכום שיכול לסייע לו ברכישת סעודה. המצווה מחייבת גברים ונשים ונוהגת ביום הפורים, ולא בלילה [1].
אחת ממצוות הפורים היא לשמח את מי שאין בידם אפשרות לחגוג את היום כראוי. לכן נותנים מתנות לאביונים, כדי שגם אנשים הזקוקים לעזרה יוכלו לשמוח בחג ולדאוג לצורכיהם בכבוד.
הרמב"ם כתב שמוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים יותר מאשר להרבות בסעודת הפורים ובמשלוחי מנות, מפני שאין שמחה גדולה ומפוארת משמחת לבם של עניים, יתומים ואלמנות [2].
לכן נכון להקפיד תחילה על קיום המצווה כהלכתה, ולאחר מכן, כאשר יש אפשרות כלכלית, להרבות בנתינה לאביונים נוספים. אין צורך להוציא סכומים גדולים על משלוחי מנות מפוארים כאשר אפשר להשתמש בחלק מהכסף כדי לשמח משפחות הזקוקות לעזרה.
כדי לקיים את עיקר המצווה צריך לתת לשני אביונים, מתנה אחת לכל אחד. מי שנתן שתי מתנות לאביון אחד בלבד לא יצא ידי חובת המצווה בשלמותה, אפילו אם נתן לו סכום גדול, ועליו לתת מתנה נוספת לאביון שני [1].
לדוגמה, אדם שנתן מאה שקלים לאביון אחד עדיין צריך לתת גם לאביון אחר. לעומת זאת, מי שנתן מתנה ראויה לכל אחד משני אביונים קיים את עיקר המצווה.
אין חובה לתת סכום זהה לשניהם, ואין צורך ששניהם יקבלו את המתנות באותו זמן, ובלבד שהנתינה מתקיימת בזמן הראוי למצווה.
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, מעיקר הדין די בנתינת שווה פרוטה לכל אביון. אולם ראוי שלא להסתפק בסכום קטן כל כך, אלא לתת בעין יפה ובסבר פנים יפות, ולכתחילה לתת לכל אחד סכום השווה לסעודה אחת של לחם ותבשיל [3].
אין סכום קבוע בשקלים המתאים לכל השנים, משום שמחירי המזון משתנים. לכן מי שרוצה לקיים את המצווה בהידור ייתן לכל אחד משני האביונים סכום שיספיק לרכישת ארוחה ראויה.
מי שאין באפשרותו לתת סכום גדול יוצא ידי חובה גם בנתינה קטנה יותר, ובלבד שיש בה לכל הפחות שווי פרוטה לכל אביון. מי שיש בידו יכולת כלכלית ראוי שיוסיף כפי יכולתו.
כן. אפשר לקיים את מצוות מתנות לאביונים באמצעות כסף, מאכלים או תבשילים. לדוגמה, מי שנתן לאביון ארוחה מוכנה, לחם או מאכל אחר בעל ערך, יכול לצאת בכך ידי חובה [4].
לעומת זאת, לפי פסיקת ילקוט יוסף, אין יוצאים ידי חובת המצווה באמצעות נתינת בגדים, כלי בית, ספרים או חפצים אחרים, אף שהם עשויים להועיל לעני.
לכן הדרך הפשוטה והמקובלת היא לתת כסף, כדי שהאביון יוכל להשתמש בו בהתאם לצרכיו.
את המתנות צריך לתת לאנשים הנחשבים עניים מבחינה הלכתית, כלומר מי שזקוקים לסיוע לצורכי מחייתם ופרנסתם. אין צורך שיהיו חסרי כול או שיבקשו צדקה ברחוב [5].
אפשר לתת לאיש עני או לאישה ענייה, ואף לילד עני, משום שגם הוא בכלל הזקוקים לעזרה.
לכן אפשר לקיים את המצווה באמצעות נתינה למשפחה הנמצאת במצוקה כלכלית, ובלבד שהמתנות ניתנות לשני אביונים ושמתקיימים שאר תנאי המצווה.
עם זאת, אין להניח שכל תרומה למוסד ציבורי או לקופת בית כנסת נחשבת מתנות לאביונים. הכסף צריך להיות מיועד לעניים עצמם, ולא לצורך כללי אחר.
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, מי שנתן מתנה לאיש עני ומתנה נוספת לאשתו הענייה יצא ידי חובת שתי מתנות לשני אביונים, אף שהם בני זוג ומתגוררים יחד [6].
כך הדין גם כאשר נותנים לאב עני ולבנו העני הסמוך על שולחנו.
אולם יש פוסקים החולקים על כך. ערוך השולחן סובר שכאשר בני המשפחה סמוכים על שולחן אחד, אין להחשיבם לשני אביונים לעניין זה.
לכן למעשה הספרדים הנוהגים לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף יכולים להקל, ומי שרוצה לצאת ידי כל הדעות ייתן לשני אביונים ממשפחות נפרדות.
חשוב שכל אחד משני האביונים יזכה במתנה המיועדת לו. אם נותנים סכום כולל לאחד מבני המשפחה, יש לוודא שחלקו של האביון השני ניתן לו או שהמקבל הראשון פועל גם עבורו [6].
כן. נשים חייבות במצוות מתנות לאביונים, בין נשואות ובין רווקות שהגיעו לגיל מצוות [7].
לכן אישה יכולה לתת בעצמה שתי מתנות לשני אביונים, או שבעלה ידאג לקיום המצווה גם עבורה.
בני זוג יכולים לתת את הכסף יחד באמצעות גבאי צדקה, בתנאי שהנתינה נעשית גם עבור האישה, ולא רק עבור הבעל.
לכתחילה ראוי להקצות לכל אחד מבני הזוג סכום המתאים לקיום המצווה, ולוודא שהגבאי מחלק את המתנות לשני אביונים עבור כל אחד מהם. אין צורך שכל אחד יבצע את המסירה באופן אישי.
ילדים לפני גיל מצוות אינם חייבים במתנות לאביונים כחיובם של מבוגרים, אולם נכון לחנך ילדים שהגיעו לגיל חינוך לתת צדקה ולשמח אביונים בפורים [7].
נער מגיל שלוש עשרה ונערה מגיל שתים עשרה חייבים במצווה, גם אם הם מתגוררים בבית הוריהם.
לכן טוב שההורים ידאגו שגם ילדיהם שהגיעו לגיל מצוות יקיימו מתנות לאביונים, בין בכספם ובין באמצעות כסף שההורים נותנים עבורם.
כן. לפי פסיקת השולחן ערוך כפי שביארו הפוסקים, גם אדם עני המתפרנס מן הצדקה חייב במצוות מתנות לאביונים [8].
עם זאת, אין הוא צריך לתת סכומים גדולים שאינם בהישג ידו. אם יש בידו סכום קטן, יכול לתת ממנו לשני אביונים.
גם עניים יכולים לתת זה לזה, אך צריך להקפיד שכל אחד יקיים נתינה לשני אביונים. לכן החלפת מתנה בין שני עניים בלבד אינה מספיקה, כשכל אחד מהם נתן מתנה לאדם אחד בלבד.
מצוות מתנות לאביונים מתקיימת ביום הפורים עצמו, ולא בלילה. ברוב ערי ישראל נותנים ביום י"ד באדר, ובירושלים ובערים שדינן כמוקפות חומה מימות יהושע בן נון נותנים ביום ט"ו באדר [9].
לפי ילקוט יוסף, נכון לקיים את המצווה לאחר קריאת המגילה של היום. עם זאת, אפשר לקיים אותה גם לפני קריאת המגילה, לאחר שהגיע יום הפורים.
לכתחילה נכון לתת את המתנות במהלך היום, לפני השקיעה, ולא לדחות את הנתינה לרגע האחרון.
מי שנתן כסף ישירות לעני בליל הפורים בלבד אינו יוצא בכך ידי חובת הנתינה של היום, ולכן צריך לקיים את המצווה ביום עצמו.
בפורים משולש, כאשר ט"ו באדר חל בשבת בירושלים ובערים שדינן כמוקפות חומה, מקדימים את מתנות לאביונים ליום שישי, י"ד באדר, יחד עם קריאת המגילה [9].
כן. אפשר למסור את הכסף לגבאי צדקה או לארגון אמין לפני חג הפורים, בתנאי שהגבאי פועל כשליח ומחלק את המתנות לאביונים ביום הפורים עצמו [10].
לכן מי שחושש שלא יספיק למצוא שני אביונים ביום הפורים יכול להסדיר את הנתינה מראש באמצעות קופת צדקה המחלקת מתנות לאביונים במועד הנכון.
חשוב לוודא שהכסף מיועד לחלוקה בפועל לאביונים, ולא לפעילות צדקה כללית.
כאשר מוסרים את הכסף לפני פורים, טוב לציין שהנתינה מיועדת למתנות לאביונים ביום הפורים, וכן עבור מי מבני המשפחה מקיימים את המצווה.
אפשר להשתמש באמצעי תשלום דיגיטליים לצורך העברת מתנות לאביונים, אך יש להבחין בין ביצוע התשלום לבין הגעת הכסף לרשות האביון באופן המועיל לקיום המצווה.
הדרך הבטוחה היא להעביר את התרומה מראש לארגון צדקה אמין, המתחייב לחלק את המתנות לאביונים ביום הפורים עצמו [10].
מי שמעביר כסף ישירות לאביון ביום הפורים צריך לוודא שהכסף אכן זוכה בחשבונו או הגיע לרשותו בדרך שבה הוא יכול להשתמש בו. אין להסתמך ללא בירור על העברה שעדיין ממתינה לביצוע או על תשלום שטרם הושלם.
לפי ילקוט יוסף, אפשר לצאת ידי חובה גם בנתינת המחאה בנקאית, ואפילו אם הבנק סגור באותו יום, כאשר ההמחאה נמצאת ברשות העני ואפשר להשתמש בה לצורך קנייה [11].
לכן אין הכרח לתת דווקא מטבעות או שטרות, אך יש לוודא שהנתינה מקנה לאביון ערך ממוני ממשי בזמן הראוי.
לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, אין להשתמש בכספי מעשר עבור שתי המתנות הבסיסיות שאדם חייב לתת לשני אביונים, משום שאין לקיים חיוב המוטל עליו מתוך כספי מעשר שכבר יועדו לצדקה [12].
אולם לאחר שקיים את עיקר המצווה מכספו הרגיל, רשאי להוסיף מתנות מכספי מעשר, בין כתוספת לשני האביונים ובין כנתינה לאביונים נוספים.
ישנה הקלה מיוחדת למי שהתנה בפירוש בתחילת מנהגו להפריש מעשר כספים שההפרשה תהיה בלי נדר, וכעת מצבו הכלכלי דחוק. לפי ילקוט יוסף, במקרה זה רשאי להשתמש בכספי מעשר גם לצורך המתנות הבסיסיות [12].
לכן מי שיכול לתת את שתי המתנות הבסיסיות מכספו הרגיל נכון שיעשה כן, וישתמש בכספי המעשר עבור תוספת צדקה מעבר לחיוב.
כן. לפי פסיקת ילקוט יוסף, מי שנתן כסף לגבאי צדקה והגבאי חילק אותו לאביונים ביום הפורים, יצא ידי חובה אף שהאביונים אינם יודעים ממי הגיע הכסף [10].
אין צורך שהאביון יֵדע את שמו של הנותן או שיודה לו באופן אישי.
לכן אפשר לקיים את המצווה גם באמצעות תרומה בסתר, ויש בכך מעלה של צדקה הניתנת תוך שמירה על כבוד המקבל.
לא. לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף, אדם שמחל לעני על חוב שהיה חייב לו אינו יוצא בכך בדרך כלל ידי חובת מתנות לאביונים, משום שהעני לא קיבל לידו מתנה חדשה לשמחת הפורים [13].
לדוגמה, אם אביון חייב לאדם מאה שקלים, והמלווה מודיע לו ביום הפורים שהחוב מחול במקום מתנות לאביונים, אין בכך קיום המצווה.
יש מקרה מיוחד שבו הגיע מועד פירעון החוב, והעני בא לפרוע אותו כשהכסף בידו, והמלווה אומר לו להשאיר את הכסף אצלו ומוחל על החוב. במקרה כזה אפשר לצאת ידי חובה, לפי התנאים המבוארים בילקוט יוסף [13].
עם זאת, הדרך הפשוטה היא לתת לאביון כסף או מאכלים כמתנה חדשה, ולא להסתמך על מחילת חוב.
לא. אף שמטרת המצווה היא לשמח את האביונים בפורים, לאחר שהכסף ניתן לאביון הוא רשאי להשתמש בו לכל צורך שלו [14].
לכן הוא יכול לקנות בכסף מזון, תרופות, בגדים, ספרי לימוד או דברים אחרים שהוא זקוק להם.
יש להבחין בין האביון לבין גבאי הצדקה: האביון רשאי להשתמש בכסף שקיבל כפי רצונו, אבל גבאי שקיבל כספים שיועדו למתנות לאביונים אינו רשאי לשנות את ייעודם לצדקה אחרת על דעת עצמו [14].
מי שנמצא במקום שאין בו אביונים, נכון שישתדל לקיים את המצווה באמצעות שליח או קופת צדקה אמינה המחלקים את הכסף לאביונים ביום הפורים.
אם אין לו אפשרות לעשות זאת, נפסק בשולחן ערוך שהוא רשאי לעכב את מעות הפורים אצלו ולתת אותן לעניים כשיתאפשר לו [15].
לכן מי שנמצא במקום מבודד ואין באפשרותו להגיע לאביונים או למנות שליח שיחלק עבורו את המתנות, ישמור את הכסף המיועד למצווה עד שיוכל למסרו לעניים.
עם זאת, כאשר אפשר להסדיר מראש נתינה באמצעות גבאי צדקה אמין המחלק את הכסף ביום הפורים, זו הדרך העדיפה לקיום המצווה בזמנה.
חז"ל אמרו שאין מדקדקים במעות פורים, אלא כל הפושט ידו ליטול נותנים לו [16].
משמעות הדבר היא שביום הפורים נוהגים ביד רחבה בצדקה ואין להכביד בבדיקות ובחקירות כלפי אנשים המבקשים עזרה.
עם זאת, לעניין שתי המתנות הבסיסיות שבהן יוצאים ידי חובת המצווה, נכון לבחור שני אביונים שאכן נזקקים לצדקה, או למסור את הכסף לגבאי אמין המכיר את צורכי הנזקקים.
כך אפשר לקיים את המצווה כראוי ולהמשיך לתת צדקה ביד רחבה גם למבקשים אחרים.
גם לפי מנהג האשכנזים חייבים לתת לפחות שתי מתנות לשני אביונים ביום הפורים. מן הדין די במתנה בשווי פרוטה לכל אביון, אולם המשנה ברורה כותב שלכתחילה ראוי לתת מאכל או כסף שהאביון יכול ליהנות ממנו ביום הפורים [17].
נשים חייבות במצווה, וגם אדם עני צריך להשתדל לקיימה, בהתאם לדינים שהתבארו.
בעניין נתינה לאיש ולאשתו העניים, ערוך השולחן מחמיר וסובר שאין להחשיבם לשני אביונים כאשר הם סמוכים על שולחן אחד, ואילו לפי פסיקת הרב עובדיה יוסף אפשר לצאת בכך ידי חובה. לכן מי שרוצה לצאת ידי כל הדעות ייתן לשני אביונים ממשפחות נפרדות.
גם לפי מנהג האשכנזים אין להשתמש בכספי מעשר לצורך הנתינה הבסיסית, אך אפשר להשתמש בהם להוספה מעבר לחיוב.
הדרך הפשוטה לקיים את המצווה היא להכין מראש סכום כסף עבור שני אביונים ולדאוג שהמתנות יגיעו אליהם ביום הפורים עצמו. טוב לתת לכל אחד סכום המספיק לרכישת סעודה, ולא להסתפק במתנה סמלית כאשר יש אפשרות לתת יותר.
אם משתמשים בגבאי צדקה או בארגון, יש לוודא שהכספים מיועדים לחלוקה לאביונים במועד הנכון. בני זוג וילדים שהגיעו לגיל מצוות צריכים לדאוג שגם חיובם יתקיים.
מעל הכול, ראוי לזכור שמהותה של המצווה היא לשמח את האביונים ולסייע להם מתוך כבוד ורגישות, ולא רק להשלים חיוב כספי.
לאחר שלמדנו את דיני מתנות לאביונים, נעבור למצוות סעודת פורים. שם נבאר מתי צריך לערוך את הסעודה, האם חייבים לאכול לחם ובשר, מהו הדין בעניין שתיית יין בפורים, וכיצד נוהגים כאשר הסעודה נמשכת אל תוך הלילה.
[1]. מגילת אסתר ט, כב; תלמוד בבלי, מגילה ז ע"א; רמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טז; שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף א; ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרצ"ד סעיף א.
[2]. רמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יז; ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרצ"ד סעיף ו – מעלת הריבוי במתנות לאביונים.
[3]. ילקוט יוסף, הלכות פורים, סימן תרצ"ד סעיף א; חזון עובדיה, פורים, עמ' קסז; משנה ברורה, סימן תרצ"ד סעיף קטן ב – שיעור המתנה וההידור לתת בעין יפה.
[4]. רמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טז; ילקוט יוסף, סימן תרצ"ד סעיפים א–ב – נתינה בכסף ובמאכלים, ודין בגדים וכלים.
[5]. ילקוט יוסף, סימן תרצ"ד סעיפים ה–ו; ילקוט יוסף, הלכות פורים, מהדורת תשע"ג, סימן תרצ"ד, בדיני הגדרת האביונים – נתינה לעניים ולקטנים.
[6]. ילקוט יוסף, סימן תרצ"ד סעיף ג; ערוך השולחן, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף ב – נתינה לאיש ולאשתו העניים, או לאב ולבנו, ומחלוקת הפוסקים בדבר.
[7]. משנה ברורה, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף קטן א; ערוך השולחן, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף ב – חיוב נשים ובני המשפחה.
[8]. ילקוט יוסף, סימן תרצ"ד סעיף ז; משנה ברורה, סימן תרצ"ד סעיפים קטנים א–ב – חיוב עני במתנות לאביונים.
[9]. ילקוט יוסף, סימן תרצ"ד סעיף יא – זמן הנתינה ביום הפורים; שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרפ"ח סעיף ו; ילקוט יוסף, סימן תרפ"ח סעיף ו, בדיני פורים משולש – הקדמת מתנות לאביונים ליום שישי.
[11]. ילקוט יוסף, סימן תרצ"ד סעיף טו; חזון עובדיה, פורים, עמ' קעא – נתינת המחאה לאביון.
[12]. ילקוט יוסף, סימן תרצ"ד סעיף יב; שו"ת יחוה דעת, חלק א סימן פ"ז וחלק ג סימן ע"ו – שימוש בכספי מעשר.
[13]. ילקוט יוסף, סימן תרצ"ד סעיף יד; חזון עובדיה, פורים, עמ' קעא – מחילת חוב במקום נתינת מתנה.
[14]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף ב; ילקוט יוסף, סימן תרצ"ד סעיפים ח–ט ויז – זכות האביון להשתמש בכסף לצרכיו והאיסור על הגבאים לשנות את ייעוד הכספים.
[15]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף ד; ילקוט יוסף, סימן תרצ"ד סעיף י – דין מקום שאין בו אביונים.
[16]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיף ג; ילקוט יוסף, סימן תרצ"ד סעיף ו – אין מדקדקים במעות פורים.
[17]. משנה ברורה, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיפים קטנים א–ג; ערוך השולחן, אורח חיים סימן תרצ"ד סעיפים א–ב – שיעור המתנות, חיוב הנשים ודיני הנתינה למנהג האשכנזים.