תקע בשופר גדול | מהות השופר והנס מבשרי הגאולה

"תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל".

שאלה

השופר והנס, שהוא דגל המתנוסס באוויר, מתוארים בברכה זו כמבשרי קיבוץ גלויות ישראל. מהו טיבם של שופר ונס אלו, ולשם מה יש צורך בהם?

תשובות

א.  ההתייחסות לשופר כמאפיין לבשורת קיבוץ גלויות מקורה מדברי הכתוב (ישעיה כז יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" [1]. הרד"ק והמצודת דוד מפרשים שאין הכוונה לתקיעת שופר במשמעותה הפשוטה, אלא כמאטפורה לקול פנימי רוחני הקורא לגולים להתקבץ ולשוב לארצם, קול שבעקבותיו יתעוררו כולם לעלות לארץ ישראל.

ב.  במקום נוסף נזכרים השופר והנס בהקשר לגאולה, 'כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו' (ישעיה יח ג). רש"י מפרש, שכל בני העולם יראו וישמעו את הנס והשופר המבשרים על הגאולה, ולא יצטרכו לשלוח שליחים כדי להיווכח בה. מדובר אפוא בשופר ניסי שקולו יישמע בכל קצווי הארץ. לפי זה התואר 'גדול' אינו מתייחס לגודלו הפיסי אלא לקולו האדיר. עוד יתכן שהתואר 'גדול' משקף את מהותו העל טבעית של השופר [2].

ג.  בדרך דומה יש לפרש גם את ענין הנס. במקום נוסף בכתובים מתקשר הנס לקיבוץ גלויות, "ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" (ישעיה יא יב) [3]. גם כאן מפרשים הרד"ק והמצודת דוד שאין הכוונה לדגל פיזי, אלא לאיתות מן השמים לאומות העולם שהגיע זמנם לשלח את ישראל מארצותיהם ולהעלותם לארץ הקודש [4].

ד.  בדומה לתשובה הקודמת, 'נס' מתפרש גם כפשוטו, במשמעות של ניסים ונפלאות שיעשה ה' לישראל בזמן הגאולה. ניסים אלו ייחשבו כמו דגל ענק המונף בראש כל הר, ומכריז בכל העולם על גדולת ה' וידו החזקה (אברבנאל).

ה.  לחילופין, כמו שהתבאר לעיל (תשובה ב) בענין השופר, כמו כן גם כאן הכוונה לדגל ממשי שייראה בכל העולם בדרך נס. כדי שעמי הארץ ישתפו פעולה וייאותו לשלח את ישראל, יזדקקו לדגל ניסי המתנוסס על פני כל העולם, או דגל בגודל טבעי שנראה בדרך נס בכל העולם.

ו.  השופר משמש מאז מקדם ככלי לקיבוץ בני אדם וכינוסם למקום אחד. משה הצטווה מאת ה' (במדבר י ז) "ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו". גם בשיבת ציון שבתחילת בית שני נעשה שימוש בשופר כדי לקבץ את העם כדי להילחם באויביהם, ככתוב (נחמיה ד יד) "במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו, אלוקינו ילחם לנו".

ז.  אחת מסיבות תקיעת השופר בראש השנה היא כדי להחריד את לב השומעים, ככתוב (עמוס ג ו) "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". במיוחד נכום הדבר בקול שופר היורד מן השמים, כמו שנאמר במעמד הר סיני (שמות יט טז) " ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאד, ויחרד כל העם אשר במחנה". בשעת קיבוץ גלויות נדרש קול השופר בלב כל אלו המפקפקים בגאולה.

ח.  קיבוץ הגלויות עלול להיתקל בהתנגדות אומות העולם, שבראותם כיצד טרפם נשמט מידם יבואו להילחם בישראל ומנוע את יציאתם ממקומות גלותם. אחד מזמני מצות תקיעה הוא בשעת מלחמה, ככתוב (בממדבר יט) 'וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות". אמנם בזמן משה רבינו היתה התקיעה בחצוצורות, אך במלחמת יריחו שבזמן יהושע נעשה שימוש בשופר [5]. ככתוב (יהושע ו ד) "וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות". כמ וכן נאמר במלחמת אהוד בן גרא במואב (שופטים ג כז) "ויהי בבואו ויתקע בשופר בהר אפרים, וירדו עמו בני ישראל מן ההר והוא לפניהם". כמו כן במלחמת גדעון עם מדין נאמר (שם ז יח), "ותקעתי בשופר אנכי וכל אשר אתי, ותקעתם גם אתם סביבות כל המחנה, ואמרתם לה' ולגדעון".

ט.  תקיעת השופר מסמלת התחדשות, כשופר של ראש השנה שבו מתחדשת הבריאה מידי שנה בשנה. כמו כן שופר של יובל הנקרא 'עולם', מסמל סיום עולם קודם ותחילתו של עולם חדש. גם קיבוץ גלויות עם ישראל בארצו נחשבת לתחיה מחודשת של עם ישראל לאחר אלפי שנות גלות, ואת ההתחדשות הזאת יש לבטא בתקיעת שופר.

י.  כל אירוע חגיגי בהשתתפות המון עם מלווה בתקיעת שופר, כגון "ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר" (שמואל ב' ו טו). אין ספק שקיבוץ כל גלויות ישראל בעת ובעונה אחת עונה לקריטריון זה.

יא.  בדומה לתקיעות בערב שבת הנועדות להתריע באזני העם שהשבת מתקרבת, ועליהם להתכוננן לשביתה ממלאכתם (ראה שבת לה ב), גם לקיבוץ גלויות נדרשת התראה מוקדמת באזני הגולים לסיים את כל ענייני החולין בגלות, ולהתקדש ולהיטהר כדי להיות מוכנים לגאולה הממשמשת ובאה.

יב.  תקיעה היא אקט המסמל את המלכת המלך. אחת הסיבות לתקיעת שופר בראש השנה היא ביטוי לקבלת מלכות ה' עלינו ועל כל העולם. יתכן שתקיעת השופר לעת הגאולה מבטאת את המלכתו של המלך המשיח.

יג.  יתר על כן, סיבה נוספת לתקיעת שופר בראש השנה היא זכר לשופר של משיח וקיבוץ גלויות [6]. נמצא שהמלכת המלך המשיח כרוכה עם המלכת ה' על העולם, ולא תיתכן בלעדיה.

יד.  אחת הסיבות לתקיעת שופר בראש השנה היא כדי לבלבל את השטן, שעושה ככל יכלתו לקטרג על שראל בשעה שהם עומדים לדין ביום זה (ראש השנה טז א). גם בשעת קיבוץ גלויות ביום הזה יתקע בשופר כדי לבלבל את השטן, שודאי ינסה בכל כוחו למנוע את הגאולה.

טו.  המשיח עצמו מתואר בכתובים כנס ודגל, "והיה ביום ההוא, שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו, והיתה מנוחתו כבוד" (ישעיהו יא י). כשם שהחיילים מתאספים והולכים אחרי הדגל בשדה הקרב, כמו כן כל העמים ילכו אחרי המשיח וישמעו לציוויו (רד"ק). לפי זה יתכן שדברי הכתוב שלאחריו, "ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ", מוסבים על המשיח עצמו, או שהוא עצמו ישא את הדגל.

טז.  יתכן שהדגל המוזכר בהקשר של קיבוץ גלויות יהיה כעין ענני הכבוד שהלכו לפני בני ישראל במדבר, ככתוב (שמות יג כא) "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה" [7].

יז.  במסעות בני ישראל במדבר ובחניותיהם שם היו שבטי ישראל מחולקים לארבעה דגלים, שלשה שבטים לכל דגל. מיקומו של כל דגל היה בצד אחר של המשכן, ולא כל הצדדים היו שווים בחשיבותם, דבר שגרם לקנאה ביניהם, ןיתכן שמכך נמשכה לבסוף התנתקות מלכות ישראל ממלכות יהודה. הנביא מבשר לנו שבימות המשיח יהו כל ישראל עם אחד תחת דגל אחד, ללא שום פירוד ביניהם (אברבנאל ישעיה יא יב).

יח.  בלשון הכתוב "כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו" (ישעיהו יח ג), ניתן לפרש ש'ושבי תבל' הם החיים, ו'שוכני ארץ' הם המתים השוכבים בתוך עפר הארץ.  הראשונים יתעוררו לקראת הגאולה למראה הדגל המתנוסס ונראה על פני כל העולם, והשניים יתעוררו משנתם לשמיעת קול השופר ויקומו לתחיה [8] (על פי האברבנאל שם).

יט.  הנפת דגל הינה ביטוי לשמחה על התגשמות משאלות הלב, כענין שנאמר (תהלים כ ו) "נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול, ימלא ה' כל משאלותיך". זו היא גם משמעות התנוססות הדגל לעת קיבוץ גלויות.

כ.  טוב מראה עיני ממשמע אזניים, ותמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. לאלו מעם ישראל שמעולם לא הסתגלו לגלות, ותמיד הרגישו בה זרים ומנוכרים, יספיק קול השופר לעוררם לעלות לארץ ישראל. לעומת זאת אלו שהרגישו נוח בגלות בשבתם על סיר הבשר ושאר מנעמי העולם הזה, נזקקו לדגם המתנוסס לנגד עיניהם ומבשר על הגאולה [9].

[1] אמנם בדברי הכתוב לא מפורש מי יהיה התוקע, אך בברכה זו אנו מבקשים שה' עצמו יתקע בשופר זה.

[2] השימוש בתואר גדולה מבטא במקומות רבים את הנהגתו הניסית והעל טבעית עמנו, כגון 'היד הגדולה אדר עשה ה' במצרים' (שמות יד לא).

[3] עוד נאמר בהקשר זה (ישעיה מט כב), "כה אמר ה' אלוקים, הנה אשא אל גויים ידי ואל עמים ארים נסי, ןהביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה.

[4] עוד יתכן שהאות יהיה לבני ישראל עצמם לעלות לארצם, ומה שנאמר בתחילת הכתוב 'ונשא נס לגויים' מכוון לישראל היושבים בארצות הגויים.

[5] מבואר במדרש (תנחומא סימן י) שהשימוש בחצוצרות בזמן מלחמה היה הוראת שעה לימות משה בלבד, לפי שהוא עשה אותן ונגנזו לאחר מותו, ומכאן ואילך תקעו בשופרות.

[6] מלבד שמו של ראש השנה 'יום תרועה' (בצדבר כט א), הוא מתואר גם כ'זכרון תרועה' (ויקרא כג כד), יתכן שתואר זה רומז על הטעם האמור.

[7] אמנם פירוש זה נדחה על ידי האברבנאל (ישעיה יא יב).

[8] אמנם האבן עזרא (שם) אינו מייחס נבואה זו על העתיד לבוא בימות המשיח, אלא לנס שאירע בימי חזקיהו מלך יהודה, שהמית ה' את כל מחנה סנחריב שצר על ירושלים, שתתפרסם ישועה זו .כאילו קול שופר ודגל מתנוסס מכריזים עליה בכל העולם.

[9] בדרך דומה מפרש המשך חכמה את דברי הכתוב (דברים ל ג) "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה" על אלו משתוקקים לארץ ישראל, ומבקשים כל עת לברוח ממנה אל ארץ ישראל, נאמר "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך", ורחמך". ועל אלו שמרגישים בגלות כמו בבית ובטלה תשוקתם לארץ ישראל נאמר, "ושב וקבצך מכל העמים", שגם אותם יפקוד ה' וישיבם לארץ.