הוספה זו הינה אחת מארבע ההוספות שתיקנו הגאונים להוסיף על הנוסח הקבוע של תפילת שמונה עשרה, במשך כל עשרת ימי תשובה, 'זכרנו לחיים', 'מי כמוך אב הרחמים', 'וכתוב לחיים', ו'בספר חיים'. כל ההוספות הללו נקבעו רק בברכות הראשונות והאחרונות של שמונה עשרה, הנאמרות בקביעות בין בחול ובין בשבתות וחגים, ולא בברכות האמצעיות הנאמרות רק בימות החול.
שאלה
שלש הברכות הראשונות ושלש האחרונות הינן בעיקרן שבח והודאה, וכל הבקשות מרוכזות בברכות האמצעיות, כדברי הגמרא: "לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות, ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות. דאמר רבי חנינא, ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו". למה אם כן נקבעו הוספות אלו בברכות הראשונות והאחרונות? הלא עיקר משמעותן היא בקשה על החיים, והרי הן בכלל שאלת צרכי האדם, שמקומה בברכות האמצעיות
א. ההגבלה האמורה בברכות הראשונות והאחרונות איננה אלא בבקשות אישיות של הפרט, אך לא לגבי בקשה על הכלל. גם בברכת 'שים שלום' אנו מבקשים על כלל ישראל, שישים עליהם שלום טובה וברכה וכו', ויברך אותם באור פניו.
ב. ביחס להוספה הספציפית של 'זכרנו לחיים', מקומה הטבעי הוא דווקא בברכה הראשונה שהיא ברכת האבות. הפניה היא אל 'מלך חפץ בחיים', וגם בחתימת ברכה זו שלפניה נקבעה התוספת האמורה מודגשת במיוחד מלכותו של הקב"ה, 'מלך עוזר ומושיע ומגן'.
ג. הבקשה לחיים היא בלשון זכירה, 'זכרנו לחיים' ולא 'תן לנו חיים' וכיוצא בזה. גם בברכת האבות מודגש ענין הזכירה, 'זוכר חסדי אבות'. זכות האבות הקדושים הינה אבן יסוד בתקוה הנצחית להיענות ה' לתפילותינו.
ד. במיוחד מודגש ענין הזכירה אצל אברהם, כמשתמע מדברי המזמור (תהלים קה מב) "כי זכר את דבר קדשו, את אברהם עבדו". משום כן ראוי לסמוך את בקשת הזכירה לחיים לברכה החותמת ב'מגן אברהם'.
ה. בדומה לתשובות הקודמות, בברכת האבות מודגשים חסדי האבות. בקשת החיים מתבססת על מידת החסד של האבות, ואנו מבקשים עליהם בחסד ולא בזכות. תפילתנו לקב"ה שיכתוב אותנו בספר החיים, אף אם מצד מידת הדין אין אנו ראויים לכך, כשם שגמל חסד עם האבות שנהגו לפנים משורת הדין.
ו. במיוחד נכונים הדברים לגבי אברהם אבינו, בו חותמת ברכת האבות 'מגן אברהם'. כידוע התייחד אברהם במידת החסד, כלשון הכתוב (מיכה ז כ) "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" [2].
ז. התורה מקבילה ל'ספר החיים', בהיותה מורה את הדרך על כל צעד ושעל בחיים. בספר התורה מפורטים סיפורי האבות וקורות חייהם. משמעותם של סיפורים אלו אינם חלילה תיעוד היסטורי גרידא, אלא הם חלק בלתי נפרד מתורת החיים אשר אנו הולכים לאורה, ושואבים ממנה את כל חיותנו. כאשר אנו מבקשים להיכתב בספר החיים, אנו נתלים באבות שהינם מרכיב מרכזי בספר החיים המקורי שהיא התורה. לפיכך מן הראוי להביע בקשה זו דווקא בברכת האבות.
ח. יש לשים לב לכך שהצידוק לבקשה זו נעוץ בסופה, 'למענך אלוקים חיים'. החיים שאנו מבקשים אינם למעננו, אלא למען קדושת שמו יתברך. את החיים שיעניק לנו ננצל לתורה ולעבודת ה', דוגמת האבות הקדושים שכל תכלית חייהם היתה להרבות כבוד שמים. במיוחד אמורים הדברים לגבי אברהם, שהרבה להפיץ את אור אמונת ה' בעולם[3], ועל כן נסמכת בקשה זו לשמו המופיע בחתימת ברכת האבות.
ט. כהמשך לתשובה הקודמת, מאחר ובבקשת חיים זו ההדגשה היא על חיים רוחניים שנועדו לקדש שם שמים בעולם, אין זו בכלל שאלת צרכי האדם, ועל כן היא ראויה להיאמר גם בשלש הברכות הראשונות.
י. בספר החיים חקוקים שמותיהם של כל צדיקי הדורות, מאז בריאת העולם ועד ימינו אלה (מחזור ויטרי סימן שכח). אין ספק ששמותיהם של האבות מתנוססים בו לתפארה. בבקשנו להיכלל גם אנו בספר זה אנו בעצם מבקשים להצטרף לאבות, ועל כן יש להסמיך בקשה זו לאיזכורם.
יא. זכירת האבות בהקשר לנסיונו של אברהם בעקידת יצחק, תופסת מקום מרכזי במשמעות יום ראש השנה, ובמצות היום העיקרית של תקיעת שופר. ביום זה אנו מתחילים באמירת 'זכרנו לחיים', לפיכך מן הראוי לכרוך אותה עם ברכת האבות.
[1] וכבר עמד על שאלה זו המחזור ויטרי (סימן שכו). אמנם ההוספה השניה 'מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים' היא בעיקרה שבח והודאה, והבקשה לחיים אינה מופיעה בה באופן ישיר, אלא ברמז. אולם עדיין קשה על שלש ההוספות האחרות שהינן בקשה ישירה ומפורשת לכתיבה בספר החיים.
[2] מידת חסדו של אברהם באה לידי ביטוי לא רק בעניינים שבין אדם לחבירו, אלא גם כלפי בוראו, ככתוב (בראשית טו ו) 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה'.
[3] כדברי הגמרא (סוטה י א-ב) על הכתוב (בראשית כא לג) "ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' אל עולם": אמר ריש לקיש, אל תיקרי 'ויקרא' אלא 'ויקריא'. מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם, וכי משלי אכלתם? משל אלוקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם.
